בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס פרופ' יואל כהן, חוקר פרשת מרדכי ואנונו, למאמצים הישראליים הנמשכים למניעת צאתו של ואנונו מגבולות ישראל.
פרופ' כהן, איש בית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל ומי שכתב את הספר 'המתריע מדימונה' על פרשת ואנונו, מתייחס בראיון לדברים שעלו מהראיון שהעניק ואנונו לחדשות ערוץ 2 במה שהוצג כהראיון הראשון שהעניק ואנונו לתקשורת.
כהן מעיר כי עובדת הראשוניות של הראיון נכונה אם לא לוקחים בחשבון את הראיון שהעניק ואנונו לו עצמו לשם כתיבת הספר. להערכתו בראיון האחרון לא חידש ואנונו דבר, למעט העובדה שזו הפעם הראשונה בה הוא מספר על כך שנחטף מאיטליה והדברים אינם מוגבלים על ידי הצנזורה. כהן מציין כי עד כה דאגו רשויות הביטחון הישראליות לצרף לכל דיווח שכזה כי הוא מתבסס על מקורות עיתונאיים זרים, ובכך למנוע עימות דיפלומטי בין ירושלים לרומא, אך הפעם פרסום הנתון התאפשר ללא מניעה ומגבלה כלשהי.
בדבריו מוסיף ומציין פרופ' כהן כי למרות החששות לא נוצר משבר דיפלומטי חריף בין איטליה לישראל, על אף שואנונו עצמו דאג לכתוב את המילים 'נחטפתי מרומא' על כף ידו ולהציגה דרך חלון הרכב בו הובל למעצר. עובדת חטיפתו של ואנונו מאדמת איטליה יכולה הייתה להתפרש כפגיעה בריבונות האיטלקית, אך למעט דרישה לגירושו של ראש יחידת המוסד ברומא מאיטליה לא דרש הממשל האיטלקי מישראל דבר.
עוד מוסיף פרופ' כהן ומציין כי את כל המידע שהיה בידו העביר ואנונו לסנדיי טיימס שבחר שלא לפרסם את כל המידע משיקוליו הוא. הקלטות השיחות עם ואנונו ובהם מידע טכני על הפקדת אורניום מפרוטוניום הועברו גם לגורמים אמריקאיים רשמיים כדוגמת הכור הגרעיני האמריקאי בלוס אלמוס. להבנתו של פרופ' כהן אין לואנונו מגמה כעת לפרסם מידע נוסף שטרם נחשף אלא להעלות אל סדר היום את גישתו הפציפיסטית הזוכה לתהודה ומכובדות בעולם. בהקשר זה מזכיר כהן את היות ואנונו בוגר המחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון והוא שב וטוען כי שאיפתו היא מזרח תיכון נקי מגרעין.
ישראל, אומר פרופ' כהן, מונעת את צאתו של ואנונו מגבולותיה מחשש אחר לחלוטין. החשש הוא מתן עדות של ואנונו בפני הקונגרס האמריקאי ושם יחזור על הדיווח בסנדיי טיימס והדבר עלול ליצור משבר בשיעו החוץ של ארה"ב לישראל. כהן מזכיר את החוק האמריקאי המטיל איסור על הממשל האמריקאי להעביר סיוע חוץ למדינה זרה המפתחת נשק גרעיני שלא תחת פיקוח גרעיני. זו להערכתו הסיבה שהשלטונות בישראל מונעים בכל דרך את צאתו של ואנונו מישראל.
"אין סיבה אחרת להמשיך עם העמימות הגרעינית חוץ מנושא סיוע החוץ", אומר פרופ' כהן ומציין כי בעבר הוצגו בספרות האקדמית שלוש סיבות למדיניות העמימות הישראלית. אחת מהן הייתה החשש מהתגרענות של מדינות האזור, אך מהר מאוד הוברר כי איראן או עיראק מקדמות או לא מקדמות את תכניות הגרעין שלהן ללא כל קשר לישראל והתנהלותה. הסיבה השנייה הייתה חשיפת מעורבותה של צרפת בבניית הכור, מידע שישראל הבטיחה שלא לחשוף אותו לעולם. גם סיבה זו איבדה את משמעותה מאחר והמידע נחשף ברבות השנים.
כעת, מששתי סיבות אלה אינן נותרה רק סיבת החשש מפגיעה בסיוע האמריקאי כסיבה האחרונה שנותרה לשמירת מדיניות העמימות.
בשולי הדברים נשאל פרופ' כהן אודות ההתחייבות הישראלית לשמירת המידע בסודיות בה בשעה ששמעון פרס חשף בסרטו של מיכאל קרפין את הקשר הצרפתי להקמת הכור כקשר שהוא עצמו היה במוקד קיומו. כהן משיב ואומר כי עוד קודם לכן פורסם בצרפת ספר שחשף את הפרטים אודות הקשר הצרפתי. ספר זה יחד עם פרסומים נוספים אודות הקשר הצרפתי עיקרו את ההבטחה הישראלית ממשמעותה המקורית ולכן התאפשר לפרס לספר את סיפורו.
"בגלל זה יש היסוסים בירושלים אם לאפשר לואנונו לצאת מישראל ובכך הוא יהיה ללא פיקוח. השלטון והשב"כ מעדיפים שיישאר בארץ בצורה חופשית, כך שאם יהיה צורך יהיה ניתן להביא אותו לדין", אומר פרופ' כהן ומיד נשאל אם מאבק שכזה רלוונטי כיום בעידן האינטרנט, כאשר ואנונו יכול להתראיין דרך האמצעים הטכנולוגיים לכל פורום תקשורתי או ממשלתי כזה או אחר. כהן משיב בשאלה – האם יש עוד צורך במוסדות כמו הצנזורה בעידן כזה? ומשיב כי אמנם נדרשים שינויים בעידן האינטרנט "אבל צריכים שיהיו אמצעים לשמירת סודות המדינה".
"ככל שישראל ממשיכה עם מדיניות העמימות היא לא רוצה שאנשים שהיו קשורים באופן ישיר לפרויקט, גם אנשים בתחום הטכני, ידברו בצורה לא מוסמכת. זו הסיבה לכך שלמרות שהוא התחתן עם פרופ' מנורבגיה היא יכולה להגיע לכאן ולא הוא לשם", אומר פרופ' כהן ומעיר בהקשר זה של נורבגיה כי גם נורבגיה הייתה קשורה גם היא להקמת הכור "לא פחות מצרפת. היא העבירה לישראל 22 טון של מים כבדים החיוניים מאוד להוצאת פלוטוניום מאורניום מועשר, כך שנורבגיה מעורבת בהיסטוריה של הכור בדימונה".
עוד נשאל פרופ' כהן, אם כמי שחקר את הפרשה ושוחח עם ואנונו הוא מבין מדוע ואנונו מקדש מלחמה דווקא נגד הגרעין הישראלי ולא נגד הגרעין במדינות אחרות במזרח התיכון תוך שהוא מציג את עצמו כמי שנושא את דגל המאבק בהתגרענות המזרח התיכון כולו. כהן משיב ואומר: "הוא לא דיבר על תכניות הגרעין באיראן או עיראק. הוא אומר שהוא חש חובה להודיע לציבור הישראלי את מה שהוא יודע. הוא חיבר את השיר שלו שהוא המרגל שלי ושלך, אבל הוא לא ידע שבשנת 86', השנה שבה הוא דיבר, מכון יפה לענייני אסטרטגיה ביצע סקר שגילה שתשעים אחוזים מהציבור הישראלי מעריך שיש נשק גרעיני. כך שיש סוג של סתירה בין הכוונות למעשים של ואנונו. אכן אם הוא רוצה לקדם עולם נקי מנשק גרעיני הוא צריך לקדם את אותה עמדה גם לגבי מדינות אחרות במזה"ת ומחוצה לו. הפוקוס שלו הוא אכן מה שהוא יודע לגבי תשע השנים שבהן הוא עבד בכור".
לקראת סוף דבריו מזכיר פרופ' כהן את ההצלחה הישראלית במניעת ההחלטה הבינלאומית לפיקוח על הגרעין הישראלי ואת הדיווחים על למעלה משלושים שיחות שקיים ראש הממשלה עם מנהיגים בעולם לקראת הצלחה זו. בכך, מעיר כהן, עדות נוספת לחשיבות ששמה ישראל להמשך מדיניות העמימות.