לפני עשרים שנה הגיעו לעיר לוד שתי משפחות דתיות, שמתוך אידיאולוגיה פשוטה החליטו לעבור ולהתגורר בה.
הדימוי השלילי שדבק בעיר לא הרתיע אותן, והן החלו ליזום פעילויות לשיפור ולקידום הקהילה. הפעילות התחילה בקטן, עם מעט משפחות שהחליטו לקפוץ למים, והמשיכה בתנופת עשייה שכוללת היום מאות רבות של משפחות וילדים, שהפכו את הגרעין התורני בלוד לגדול ביותר בארץ עם כ‑700 משפחות.
לא להתבדל, להשתלב
העיר לוד נמצאת במרכז הארץ, באמצע הדרך בין ירושלים לתל אביב וקרוב מאוד לשדה התעופה. היו לה את כל התנאים להפוך לפנינת נדל"ן משגשגת, אלא שבעיות וכשלים ביורוקרטיים בניהול העיר, ואוכלוסיות חלשות שמשכו אליהן פשע וסמים, הבריחו את האוכלוסיות החזקות שחיפשו לעצמן מקום בטוח יותר לחיות בו. ההגירה השלילית שינתה לחלוטין את פני העיר מבחינה דמוגרפית, כאשר האוכלוסייה היהודית הלכה והידלדלה. אלא שלתמונה נכנסה חברת הבנייה קרדן, יזמית נדל"ן ידועה, שהחליטה לבנות כ‑300 יחידות דיור בעיר במחירים זולים וברמת בנייה גבוהה. בנייני המגורים החלו למשוך חזרה זוגות צעירים שהחליטו לתת סיכוי נוסף ללוד ולנסות להשתלב במרקם החיים בעיר. חלק מהם היו אנשי הגרעין התורני שהצטרפו לעשייה והחלו להפיח רוח חיים במקום. מאז נבנו יחידות דיור נוספות שפיצלו את הגרעין התורני לארבע שכונות גדולות ברחבי העיר לוד.
"מהרגע הראשון קיבלנו החלטה שלא באנו להקים בלוד בועה", אומר בני פרינץ, מנכ"ל הגרעין. "המטרה הייתה להיכנס לתוך מוסדות החינוך הקיימים ולחזק אותם מבפנים. לתת להם דחיפה קדימה. נכנסנו בהדרגה לכל בתי הכנסת, שחלקם היו פשוט נטושים ומוזנחים, השתלבנו גם בפעילות תרבותית שהתאימה לנו ובמערך ההכנות לחגים. ברגע שאתה משתלב ולא מתבדל ומתנשא, אתה יכול ליצור חיבור מדהים ושיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם התושבים".
פרינץ מספר כי פעילות הגרעין התורני בעיר נחלקת לשניים: "ישנה פעילות בממד העירוני, שבה הגרעין הוא שותף מלא לכל הפעילות התרבותית בעיר ואנחנו נחשבים חלק משמעותי ממחלקת התרבות בעירייה, וישנה פעילות יזומה מצדנו שמתקיימת לאורך מעגל השנה. אני יכול לספר על פעילות נפלאה שנקראת 'חוויה של חג', והיא מתקיימת לפני מועדים וחגים עם אוכלוסיות צעירות ובוגרות. יש גם פרויקט בר מצווה, שבו אנחנו מוציאים את כל תלמידי כיתות ז' מבתי הספר הממלכתיים ליום של גיבוש והעצמה בירושלים".
פרויקט נוסף בשם 'שולחן שבת' נחשב לדובדבן שבקצפת, ואת המודל שלו כבר העתיקו גרעינים תורניים נוספים ברחבי הארץ. "מדובר במיזם מדהים שמפעיל שולחן שבת בכמה מוקדים בעיר. האוכל מבושל כולו על ידי חברי הגרעין, שגם נמצאים במקום ואוכלים עם האורחים הרבים את סעודת השבת". פרינץ מדגיש כי הפרויקט תורם בעיקר למי שאין לו עם מי לאכול, יותר מאשר לאלו שיש בידם יכולת כלכלית נמוכה. "יש כאן משפחות חלשות, בעיקר בשכונת רמת אשכול שנחשבת לאחת השכונות המוזנחות של לוד. וכמו הרבה ערים מעורבות, בשנים הראשונות לאחר קום המדינה השכונה הייתה יהודית ושוקקת חיים, ועכשיו היא מאוכלסת בכמעט 80 אחוז ערבים. הפשע וההזנחה חוגגים".
אור בחדר המדרגות
המצב הכלכלי הקשה של חלק מתושבי העיר, כמו גם ההזנחה רבת השנים של הרשות המקומית, שנאלצה להשקיע סכומי עתק במיגור הפשיעה והסמים באזורים גדולים בעיר, הביאו את תושבי הגרעין לנסות ולפרוץ החוצה, אל מעבר לריכוז האוכלוסייה המוגדר, כמו שכונת רמת אלישיב הידועה. "לא מזמן, משפחה גדולה מהגרעין עברה לגור בבניין שמאוכלס בעשרה דיירים, שמונה מהם דיירים ערבים ועוד משפחה נוספת מעולי אתיופיה. כשהחבר'ה שלנו הגיעו לבניין, דבר ראשון הם עשו אסיפה בלובי וביקשו מכל דייר עשרים שקלים בשביל ועד הבית. בהתחלה כולם הרימו גבה, אבל לאט לאט הם נרתמו לעניין והתחילו לשתף פעולה. היום יש להם אור בחדר המדרגות בלילה, וגם הגינה עוברת מדי פעם שיפוץ רציני. זו דוגמה קטנה של עשייה, אבל יש בה הרבה אור".
מה החזון שלכם לעשרים השנים הבאות?
"וואו, יש כל כך הרבה דברים. אני אציין רק את העיקריים שבהם. מבחינתי, הגרעין התורני בלוד מהווה בשורה של ממש לעיר. יש כאן חיים דתיים שנעשים מתוך מעורבות קהילתית ואחריות לאומית. יש כאן הווי חברתי-תורני שיוצא מתוך נקודת הנחה שאי אפשר ואסור לדאוג רק לעצמנו, אלא לכוון את העשייה שלנו למעגלים רחבים יותר בעם ישראל. אני מאחל לנו שנמשיך לחזק את הזהות היהודית שכבר נמצאת בעיר ולגרום לציבורים נוספים להגיע לכאן ולחקות אותנו. לוד היא עיר ואם בישראל, ואנחנו נמשיך לפעול לפריחתה ולשגשוגה בעזרת ה'".