ר' יהודי - סיפור לשבת

​ר' זונדל מסלנט פסע לבית מדרשו של ר' ישעיה בירושלים לתפילת שחרית.

תגיות: בשבע 663
עודד מזרחי , כ"ה בתשרי תשע"ו

ר' יהודי - סיפור לשבת-ערוץ 7
סיפור לשבת
צילום: מנדי הוכטמן, פלאש 90

ר' זונדל מסלנט הוא בעצם הרב הגאון והצדיק רבי זונדל סלנטר, המרא דאתרא של ירושלים, אבל הוא לא הסכים שיקראו לו יותר מ"ר' זונדל".

רחוב היהודים היה באותה שעה מוקדמת ריק וקודר. הדלתות הישנות והמטולאות של החנויות היו כולן סגורות. ר' זונדל ראה במרחק מה ממנו אישה זקנה נושאת פח מים.

היה אז סוף הקיץ, כשאין מים ברוב הבורות, ונאד מים שמובא בידי מוכרי המים הערבים עלה ביוקר רב. העניים היהודים לא יכלו להשיגו והוכרחו להביא פח מים מבור רחוק ולשאתו בעצמם כדי שיעלה להם יותר בזול, וגם קימצו אחר כך בשימושו.

האישה שראה ר' זונדל באותה שעת בוקר מוקדמת הייתה מן העניים הללו. היא השכימה קום כדי להשיג את פח המים, ומי יודע איזה מרחק עברה עד כה בשאתה אותו.

מדי כמה פסיעות נאנחה הזקנה ועמדה לפוש. היה ניכר שכלו כוחותיה. ר' זונדל חש לעזרתה. הוא מיהר אל האישה שניסתה לאחוז שוב בפח ואמר לה בלשון תחנונים: "הרי קשה לכם כל כך לשאת את פח המים. תנו נא לי... אני אעזור לכם קצת...". אמר ועשה. וכך המרא דאתרא של ירושלים אחז בידית פח המים של האישה הזקנה ונשאו במקומה הלאה.

הזקנה צהלה: "הו! חיים ארוכים תחיו! מן השמיים הזמינו אתכם לכאן... כבר שעה אני עמלה עם פח המים, והקדוש ברוך הוא, רק הוא יודע את האמת, שכבר כלו כוחותיי ולא נותר בי כוח לצעוד עוד צעד אחד הלאה... לא ידעתי מה לעשות והנה מגיע יהודי ועוזר... ממש מן השמיים שלחוהו... הו, חיים ארוכים תחיו! עולם הבא קניתם לכם... עכשיו יהיו לי מים לשבוע שלם! אוי, כמה כוחות אבדו לי על פחית מים זו..."

גם למרא דאתרא של ירושלים לא היו כוחות יתרים. הוא נשא את הפח ביד אחת ולאחר מכן העבירו לידו השנייה וחוזר חלילה.

"נוחו קצת, ר' יהודי!", עודדה אותו הזקנה, "יותר טוב כשנחים קצת, אין צורך למהר..."

"בוודאי בוודאי!", הסכים עמה ר' זונדל, "מי מאיץ בנו?! אפשר לפוש קצת ולשאת אחרי כן הלאה..."

כאשר הגיעו לאמצע המעלה הצר המוביל מרחוב חב"ד לסמטת הבשיטים ולרובע הארמנים העשוי מדרגות מדרגות, עייף ר' זונדל ועמד שוב לנוח. מאוד קשתה עליו העלייה.

הזקנה הביטה בו בחמלה ואמרה: "אתם יודעים, ר' יהודי, כאן המקום הקשה ביותר לעלות בו. התדעו מדוע? מפני שכאן תחת המדרגות הללו קבורים חנה ושבעת בניה שלא חפצו לנשק את הצלם ומתו על קידוש השם. אפילו אם תעלו במדרגות הללו בידיים ריקות תקשה עליכם העלייה. קשה אפילו לנשום כאן, ובפרט עם משא ביד... אבל אין עוד הרבה ללכת... עוד מעט הבית... לא אדע מה הייתי עושה בלי עזרתכם... מן השמיים הזמינו אתכם... עולם הבא קניתם לכם..."

לפתע הגיע למקום אדם עם כיס טלית ותפילין בידו בדרכו אל בית הכנסת להתפלל, ולתדהמתו ראה את ר' זונדל, המרא דאתרא של ירושלים, כשהוא נושא פח מים ואישה זקנה הולכת לפניו ומראה לו את הדרך.

הוא שמע את הזקנה אומרת לר' זונדל שמכאן ואילך תוכל לשאת את משאה בעצמה והוא עונה לה שלא ייתן לה בשום אופן לשאת את פח המים, אלא יביאו עד ביתה.

אותו יהודי סיפר בהתרגשות בבית הכנסת של ר' ישעיה על מה שראו עיניו ושמעו אוזניו. קם רעש גדול שהגיע גם לאוזני הזקנה בעלת פח המים. לחרדתה נודע לה כי אותו ר' יהודי, שהזמינו לה מן השמיים לשאת את פח המים אינו אלא רבי זונדל סלנטר, המרא דאתרא הנערץ של ירושלים...

הזקנה רצה מיד לבית הכנסת ובצעקות שבר נפלה אפיים ארצה לרגלי המרא דאתרא וביקשה ממנו מחילה.

כעת ר' זונדל היה צריך לעמול יותר מאשר במשא פח המים כדי לדבר על לבה ולהרגיעה. הוא התאמץ להוכיח לה כי עליה לשמוח במקום לבכות, מפני שזיכתה אותו במצווה כה גדולה של גמילות חסד בגופו, ואדרבה, עליו להודות לה במקום למחול לה.

דבריו המרגיעים של ר' זונדל הצליחו למנוע מהזקנה להמשיך לבכות, אבל לא הצליחו לגול את האבן הכבדה מעל לבה, ועל כך הצטער ר' זונדל עד מאוד. הנה כה שמח על קורת רוחה מעזרתו היהודית התמימה וכעת שבתה שמחתה...

על פי הספר 'אבותינו' מאת רבי יצחק יעקב ילין, במלאות 150 שנה להסתלקותו של ר' זונדל מסלנט זצ"ל בג' במרחשוון

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:  odedm@neto.net.il