. מעט מן האור דוחה הרבה מן החורף, כך במקורותינו
. מעט מן האור דוחה הרבה מן החורף, כך במקורותינוצילום: Thinkstock

דוֹד חורף מגיע. אני יודע את זה כי הריח שלו כבר כאן. מה שכן, הוא קצת מתבושש. אולי סיפרו לו שלא כלכך נעים פה כרגע. השטח בוער, אמרו לו. ובוער זה פחות הקטע שלו. אבל אולי אחרי המעשים נמשכים הלבבות, ואם נפרוש לפניו שטיח אדום, או סתם שטיח, הוא יואיל בטובו. כי אתם חושבים ששטיח עושה נעימי לרגליים, אבל האמת היא שחורף, בלי שטיח הוא לא בא.

בתי ישראל יפים הם אלא שהעניות מנוולתן. והפיתרון האידאלי למי שאין ידו משגת לשבור קירות, להחליף ריצוף ולעשות שמייח, הוא הלבשת הבית
דברים נוספים שמפתים את החורף לדפוק לנו על הדלת בעזרת טיפות גשם, הם וילונות, אהילים, כריות וחפצי נוי. מה שקוראים הום סטיילינג, שזה באנגלית. הום סטיילינג מתאים בעיקר לחורף כי הוא משרה אוירה חמימה ומפנקת, אבל בכלל, הוא מין עזרה ראשונה לבית. בתי ישראל יפים הם אלא שהעניות מנוולתן. והפיתרון האידאלי למי שאין ידו משגת לשבור קירות, להחליף ריצוף ולעשות שמייח, הוא הלבשת הבית. שימו שטיח מחמיא ומחמם רגליים (אני אוהב במיוחד את השאגי והמודרני, ואת אמא שלי שתח'), וילון (שלא מסתיר מדי!), המון כריות שמאפילות על הכתמים שעל הספה וקורצות לשטיח, אהילים שיעשו מהמנורות משהו שהן לא, קצת חפצי נוי שיעניקו לבית אישיות, והא לכם מקום עם אופי וחום.

אור. מעט מן האור דוחה הרבה מן החורף, כך במקורותינו. בחורף האור מסתתר יותר בלב ופחות במציאות. ההמצאה הכי מטאפורית של אלוקים היא שאור עושה שמח. ממש ככה. ובגלל שאני אוהב אתכם שמחים, אז בחורף תהיו מדליקים, טוב? אל תדאגו, אף אחד לא רואה (כי חשוך). הפטנט פשוט, להדליק יותר אור לאורך יותר זמן.

ואם באור עסקינן אגלה לכם שכדאי להימנע מנורות להט רגילות (חולבות חשמל ונשרפות בצ'יק) ואפילו מפלורוסנטים (אתם לא בחדר ניתוח), ולבחור בלד או בנורות פחם. לד כי זה חסכוני ועמיד, ופחם כי זה (לא יעיל ולא זול אבל) יפה. גם אפשרות העמעום מומלצת. אנחנו לא אנשים של שחור-לבן. לפעמים בא לנו חצי.

ואיך הופכים סתם בית לבית חם? חוץ מלהעניק אהבה לילדים? ממש חום פיזי?

הכי זול- מזגן, הכי יעיל- חימום תת רצפתי, הכי יפה- קמין, הכי לא תקשיבו לי ותמשיכו להשתמש בו בכל מקרה- מפזר חום.

ואם באור עסקינן אגלה לכם שכדאי להימנע מנורות להט רגילות (חולבות חשמל ונשרפות בצ'יק) ואפילו מפלורוסנטים (אתם לא בחדר ניתוח), ולבחור בלד או בנורות פחם
אנחנו אוהבים קמין כי בתוך כולנו מסתתר פירומן קטן. וגם כי סיפרו לנו שזה יפה. וגם כי בתכלס כשאנחנו יושבים על הספה ומדברים עם מישהו, אנחנו אוהבים להיות מרוכזים במשהו מעניין יותר ממנו. אם זה טלוויזיה, פסנתר, נוף, תמונה מהממת או כאמור, קמין.

בתערוכה לעיצוב הבית שבה ביקרתי בחול המועד הייתה חברה שמתמחה בקמינים מזויפים. מין לוח אלקטרוני עם תמונה מוזרה כזו של אש, שמוציא חום. שוין. אני אומר שקמין מזויף מתאים לבית מזויף. אם כבר קמין, לכו על הדבר האמתי.

"- וכל חורף יורד גשם, נכון?

- נכון

- ויש שלוליות, נכון?

- נכון - אמרה אמא.

- ושלולי שלי יחזור? - שאל רון אף על פי שידע את התשובה.

- ודאי שיחזור - אמרה אמא.

- נכון - אמר רון."

(שלולי, מירה מאיר)

דמיינו מהי ההרגשה של להתרווח על הספה המנומרת (לא חייבים), לקרוא חיים סבתו (חייבים), ולראות את הגשם מתופף עליך, נעצר רק על ידי זכוכית שקופה
לרון,  ילד טבע שכמוהו, נמליץ שלא להסתפק בגשם ובשלוליות שבחוץ, ולהכניס את החורף ממש אל ביתו פנימה.  שיטה ראשונה היא להיפרד מחלקי קיר או תקרה, לטובת זכוכית, שתאחד אותו במידה מסוימת עם החוץ. דמיינו מהי ההרגשה של להתרווח על הספה המנומרת (לא חייבים), לקרוא חיים סבתו (חייבים), ולראות את הגשם מתופף עליך, נעצר רק על ידי זכוכית שקופה. השיטה השניה היא לבקר ב'ביתילי' ולקנות מנורה עומדת בצורת ילדה מחזיקה מטריה. יש שם שני דגמים: אחת של מטריה שורדת, והשניה בה המטריה מתהפכת מפני הרוח. לא ברור לי למה צריך את הראשונה, הרי כבר אמרנו שאנחנו בעד הדבר האמתי.

מתוך מגזין ערוץ 7