בשנה זו (תשע"ו) נציין שמונים שנה לראשיתו של 'המרד הערבי הגדול' המוכר כמאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936). במסגרת מאבק זה נגד שלטונות המנדט הבריטי והיישוב היהודי בארץ-ישראל נעשה שימוש תמידי בהר הבית על-ידי הצד הערבי לצרכי טרור, הסתה ומקלט להנהגה הפלסטינית ובראשה חאג' אמין אל-חוסייני.
המופתי של ירושלים יצר את 'העלילה' בדבר תכנית של היהודים והממסד הציוני לפגיעה במקומות הקדושים לאסלאם בכלל ובמסגדי הר הבית בפרט, שהייתה העילה המרכזית לפרוץ מאורעות תרפ"ט (אוגוסט 1929) ולאחריה המועצה המוסלמית העליונה אסרה על יהודים מלבקר במקום הקדוש. האשמות ברוח זו נשמעו מאז מפי ההנהגה הפלסטינית לדורותיה (ראו נאומיו של אבו מאזן והצהרותיו של השייח' ראאד סלאח), כך שאין חדש תחת השמש.
לעומת זאת דפי ההיסטוריה מלמדים כי ב-16.10.1938, התפוצצה פצצה במתחם הר הבית ובהודעה הרשמית מטעם הממשלה הבריטית הוכחשו מכל וכל השמועות על השלכת הפצצה מחוץ למתחם. בעקבות 'תאונת העבודה' עמדה מערכת עיתון 'דבר' על סכנת פרובוקציה פנימית בהר הבית. דברים אלה תקפים לימינו אנו ועל העושים במלאכה המדינית, הביטחונית וההסברתית להיערך לאפשרות דומה לאור גל הטרור השוטף את ארצנו ומתעצם מעלילת 'אל-אקצה בסכנה':
"....ככל אשר תתקרב ההכרעה הפוליטית וככל אשר תחלשנה תקוותיהם של המנצחים על הטרור, כי ההכרעה תפיל [תיפול] לפי רצונם, כן ודאי ירבו המאמצים להסעיר את הארץ ואת הארצות השכנות בכל האמצעים, וגם בטענה הידועה, שכבר נתבדתה פעמים רבות והיא חוזרת ומופיעה כל פעם בלבוש חדש – שהמקומות הקדושים למוסלמים בארץ נתונים לסכנה ולפגיעות...אין הדבר פוטר עוד מדאגה חמורה למעשי פרובוקאציה העלולות עוד לבוא. מסגד עומר [כיפת הסלע] בירושלים טעון שמירה נאמנה וקפדנית, אשר תוכיח, כי אין כל אפשרות של פגיעה מן החוץ ואשר תכרית בראשיתו כל נסיון של פרובוקאציה מבפנים" (דבר, 18.10.1938, עמ' 1).
(הכותב מלמד במכללה האקדמית הרצוג וחוקר את המקומות הקדושים בארץ-ישראל בעת החדשה)