כבוד הרבנית, תוכלי לספר לנו מעט על המהות של מצוות כיבוד הורים? "אחד החסדים היותר גדולים שאלוקים עשה איתנו הוא הקשר בינינו לבינו. הוא האין סוף, ואנחנו - ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה. ואף על פי כן הוא עשה אותנו שותפים איתו. לכן הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות ולא במאמר אחד. כי כשהעולם נברא שלבים שלבים, אנחנו יכולים להיות שותפים בשלב אחד קטן. כך גם בנו יש צלם אלוקים, אף על פי שאנחנו לא אלוקים. "אבל הגודל האינסופי של ה' מתמלא בחלקו בתוכנו ובמעשינו בהיותנו הורים. הרב זצ"ל היה אומר על זה, שחכמינו אמרו: תהיה זנב לאריות ולא ראש לשועלים. אף על פי שבדרך כלל עדיף להיות ראש ולא זנב - אם אתה זנב של אריה אתה עדיין אריה, אבל אם אתה ראש של שועל, בסוף אתה שועל. כך גם האדם. אם הוא חלק ממעשה ה', אף על פי שהוא חלק קטנטן – הוא חלק מאלוקים. על זה נאמר: 'אני אמרתי אלוקים אתם ובני עליון כולכם'. "השותפות הזאת היא חסד עליון. צריך גם לזכור שהאדם מכיר את ה' בזכות ההורים – 'אלוקינו ואלוקי אבותינו'. אדם לא מקבל תורה ישירות מהר סיני, הוא מקבל אותה מההורים שלו. אדם לא נברא עפר מן האדמה כמו אדם הראשון, הוא נברא דרך ההורים שלו. אלוקים פועל דרך ההורים, ולכן השווה את כבודם לכבוד המקום. יהי רצון שנזכה לעשות ולקיים מצווה זו ולהוות דוגמה טובה לבנינו ובנותינו ולעשות רצון בוראנו". פעמים רבות אנחנו לא מסתדרים עם ההורים, ובכל זאת אנחנו חייבים בכבודם. איך נוכל להתעלות על רגשותינו? "ראשית כול, צריך לזכור שהמצווה הזאת היא אחד מעשרת הדיברות. אבל הציווי על כיבוד הורים נמצא דווקא בין חמשת הדיברות הראשונים, שהם בצד שבינינו לבין הקב"ה. 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך' - כלומר, תכבד את מי שנתן לך את הנשמה, אביך, זה הקב"ה, ואז יאריכון ימיך. "כשאתה מכבד את הקב"ה אתה מקיים 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד' ומודה לו על כל נשימה ונשימה. ובבוקר לפני נטילת ידיים אתה אומר 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך', כלומר: אני מודה שטעיתי ואולי עברתי עבירות אתמול, ובכל זאת החזרת לי את הנשמה. אתה נותן לי את ההזדמנות לתקן, שכל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן". תוכלי לתת לנו עצה מעשית? "תעמידי את עצמך במקום ההורים שלך ותראי כמה הם עשו בשבילך, כמה הם טרחו יום ולילה לגדל אותך לטפל בך. אם כך - מגיע להם שנעשה הכול בשבילם. לכן עלייך לבדוק את מעשייך ולחשוב מדוע כועסים עלייך. ראי איך שאת משקיעה בילדים שלך את מקסימום הכוחות, אז איך לא תכבדי את ההורים שלך? "בתחילת תפילת שחרית אנו אומרים 'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן: כיבוד אב ואם' - אלו דברים שאין להם שיעור! אדם ששומר את כל אלה טוב לו בעולם הזה וטוב לו בעולם הבא. אין שיעור לשכר שאת מקבלת כשאת מכבדת את אבא ואימא". ואם זה בכל זאת עדיין קשה? "צריך לזכור שביחס שלך להורייך את מהווה דוגמה לילדייך, והם רואים ממך ולומדים. יום אחד גם את תזדקני, איך היית רוצה שיתנהגו אלייך? אבל לא רק בגלל זה אנחנו עושים זאת, אלא כי אנחנו מצווים על כך. והיחס הזה משתלשל ומגיע עד הקב"ה, שהוא אבינו שבשמים. לעם ישראל כולו יש הבטחה עצומה - למען יאריכון ימיך! התורה שלנו היא תורת חיים וכתוב 'וחי בה' לא 'ומת בה'". איך נדע אם אנחנו עומדים בפרטי מצוות כיבוד הורים? "כאשר את יודעת שמבחינתך עשית את המקסימום. יש אחת שיכולה לקנות להורים שלה דברים יקרים מאוד, ויש אחת שלא יכולה, אבל כשאמא מבקשת ממנה משהו היא מיד רצה לעשות. וכשאמא רואה שאת עושה בשבילה הכול - אזי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. "פעם שאלתי את הרב זצ"ל: איך זה יכול להיות שאני הולכת פה לשכנה ממול ודופקת על הדלת שלה ומחכה עד שהיא תענה, ולך הקב"ה עונה מיד כשאתה קורא אליו - 'טרם יקראו ואני אענה'? ענה לי הרב: בוודאי, הוא אבא שלי, אני קשור אליו עשרים וארבע שעות ביממה אז הוא מיד עונה לי. "כמובן, צריך לעשות הכול באהבה ובשמחה מכל הלב, שאבא ואימא ירגישו שאת שמחה לעזור להם ולא עושה הכול כלאחר יד רק כדי לסיים את חובתך". הרבנית עצמה זכתה ב"ה לקיים עדיין מצוות כיבוד הורים עם אמה. האם הרבנית זוכרת סיפור מיוחד שהיה לה עם אחד מהוריה הקשור לכיבוד הורים? "אמי עשתה כל כך הרבה בחייה ומגיע לה את הכול. עד לפני עשרים שנה היא ניהלה את ישיבת 'בית שמואל' של הסבא, הרב עזרן זצ"ל, שנפטר לפני כשלושים שנה. מדי שבת בשש וחצי בבוקר היא הייתה הולכת משכונת הר נוף למחנה יהודה כדי לפתוח את הישיבה ואת בית הכנסת, ועשתה זאת במשך עשר שנים. כמו כן היא דאגה לאסוף תרומות כדי להחזיק את הכולל. זו זכות שלי לטפל באימא. "כשהייתה שבת חופשית היו באים אליה אברכים שלא היה להם לאן ללכת, ומלבד זה היא הייתה מבשלת בכל יום ארוחת צהריים לאברכים. פעם אחותי שאלה את אימא: אימא, למה לאברכים את מבשלת אוכל כל כך טעים? גם אנחנו רוצים. ואימא ענתה לה: הם לומדים תורה, אז מגיע להם". "מה שאימא עשתה כל חייה בשבילנו ובשביל הישיבה זו מסירות נפש, ולכן מגיע לה שיכבדו אותה כך. הבבא סאלי זיע"א היה גר אצלנו בבית חודשיים בשנה במשך כמה שנים, כאשר עוד לא הייתה לו דירה בירושלים. את בתו הרבנית אביגיל בוסו שתחיה הוא קרא על שם אמי מורתי, שאירחה אותו בביתה". מה הרבנית יכולה להעיד שהיא קיבלה מאמה מבחינת מידות ומעשים? "אין ספק שמסירות רבה ללומדי תורה, וכמובן צדקה וחסד. כשעם ישראל לומד תורה יש קיום לעולם. לכן פתחה התורה במילה בראשית - בשביל שניים, ב', שנקראים ראשית: תורה - ראשית מפעלו של הקב"ה, 'הסתכל בתורה וברא עלמא', וישראל - ראשית תבואתו של הקב"ה. ובשביל התורה וישראל העולם מתקיים. אם כך, איך לא נתרום ללומדי התורה?! יהי רצון שנזכה להיות מלומדיה ותומכיה, כמו שנאמר 'ותומכיה מאושר'. ונסיים בברכה בנוסח של הרב זצ"ל: שתזכו לשנים רבות נעימות וטובות, אמן". פורסם בפנימה לרכישת מנוי