ברוך בחר במקום המתאים לדעתו לשבת, אבל אשתו העדיפה מושב אחר. לאחר שהסכים, פסקה הנכדה, "אנחנו לא נשב פה ולא שם, אלא היכן שאני אגיד לכם!".

הסבא והסבתא חייכו וישבו בלי להתווכח במקום שבחרה נכדתם. כעבור רגע הגיעו שתי נשים עם עגלות של תינוקות והתיישבו בשולחן סמוך. לאחת מהן הייתה עגלה עם תאומים כבני חצי שנה.

ברוך הרגיש בקרבו רצון מוזר להתעניין בתאומים, למרות שאינו נוהג לעשות כך בדרך כלל. הוא התעניין בגילם ובשלומם, ולבסוף שאל: "מה שמם?"

"זה שעל הידיים שלי נקרא אביתר", ענתה האם, "וזה שבעגלה נקרא אביהוא".

כאשר שמע ברוך את השמות הללו צמרמורת עזה חלפה בתוכו. הוא נזכר בבנו אביתר הי"ד, שנרצח בשנת תשע"ג בצומת תפוח והותיר אצלם חלל גדול. ואילו אביהוא הוא כשמו של בן חבריהם ושכניהם הקרובים גדי וברי יעקב, רב סרן אביהוא הי"ד, מפקד פלוגה בגולני שנפל בקרב בשכם בשנת תשס"ב.

חיה התערבה בשיחה ושאלה את האישה ששמה ליאת: "האם ילדת את התאומים בבית החולים רמב"ם? אני מתנדבת מזה שנים במחלקת יולדות שם".

"כן", ענתה ליאת.

"מתי ילדת אותם לפי התאריך העברי?"

"ילדתי אותם בכ' באייר".

ברוך וחיה היו המומים. כ' באייר היה יום הירצחו של אביתר שלהם...

אחר כך תיקנה אם התאומים את דבריה: "בעצם ילדתי את אביתר בכ' באייר, אבל אביהוא נולד אחרי השקיעה, כלומר בכ"א באייר".

ברוך וחיה הביטו זה בזה ולא יכלו להוציא הגה מפיהם. הם זכרו שכ"א באייר היה יום נפילתו של אביהוא יעקב...

לאחר שנרגעו מתדהמתם שאלה חיה: "למה נתתם להם דווקא את השמות האלה?"

"פשוט התחזקנו ביהדות, ואביתר ואביהוא הם שמות של צדיקים".

"היה לנו בן בשם אביתר", גילה ברוך.

"ואיפה הוא נמצא היום?" התעניינה ליאת בחשש.

"הוא נמצא תחת כיסא הכבוד", ענה האב השכול.

ליאת נאלמה דום. ואז סיפרו לה ברוך וחיה באריכות על אביתר, תושב יצהר, שנרצח בפיגוע דקירה בצומת תפוח בכ' באייר תשע"ג, על כך שהיה שחקן מוכשר בתיאטרון לקידום הנפש והתרבות היהודית, התנדב כליצן רפואי ובין היתר עשה הצגות רחוב. בכ' באייר תשע"ג המתין אביתר בתחנת הסעה בצומת תפוח שבשומרון. מחבל פלשתיני ארור, תושב אחד הכפרים ליד שכם, דקר אותו פעמיים בחזהו ולאחר מכן ירה בו באקדח שלקח ממנו וגרם למותו. אביתר הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים.

לאחר מכן סיפרו את סיפורו של אביהוא יעקב, בנם של שכניהם וחבריהם, שנהרג בכ"א באייר תשס"ב. בעקבות מידע על פיגוע התאבדות, פשטו כוחות מגדוד 51 והיחידות החטיבתיות של גולני על כמה בתים בלב שכם. הכוח נכנס לתוך בית משותף שבו נמצאו מעבדות נפץ ומבוקשים, וכאשר הכוח פוצץ את דלת אחת הדירות נפתחה מתוכה אש קטלנית. אביהוא, הלוחם אמיץ הלב, נפצע קשה ובבית החולים נפטר מפצעיו.

כאשר הבינה ליאת שתאריכי מותם של אביתר ואביהוא הי"ד זהים לתאריכי לידת אביתר ואביהוא, בניה התאומים, הגיעה תורה להיכנס לתדהמה.

הם המשיכו לשוחח בהתרגשות, וליאת סיפרה בין השאר ששם בעלה הוא אושרי. ברוך וחיה נזכרו כי בנם אביתר חיכה אז בטרמפיאדה בצומת תפוח לחבר בשם אושרי, שהגיע לצומת רק כאשר אביתר דימם בתוך התעלה שמאחורי המדרכה.

הייתה לכל הנוכחים תחושה ברורה שלמרות הסתרת הפנים והשכול הכואב, הכול משמיים ומדויק כחוט השערה. חשכת החיים נהייתה לפתע מוארת בהארת פנים נדירה מעולמות עליונים.  

הסיפור שעורר תדהמה אצל רבים, שלקחו ממנו מסר של התחזקות בחיים ואמונה בהשגחה פרטית, לא נגמר בכך. המפגש האקראי במסעדה היה תחילתה של ידידות אמיצה בין ברוך וחיה בורובסקי ובין אושרי וליאת פינטו. ברוך וחיה הפכו להיות סבא וסבתא נוספים לאביתר ואביהוא, וכל משפחה מזמינה את רעותה לאירועיה המשפחתיים, כאילו היו קרובי משפחה ממש.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם:  [email protected]