האגדה מספרת שבימי שלטונו של הרודן הפשיסטי בניטו מוסוליני באיטליה, כאשר נאסר על קיומם של איגודים מקצועיים וזכות השביתה נשללה, מצאו העובדים האיטלקים דרך מקורית להיאבק.
במקום להשבית לחלוטין את העבודה במפעלים ולצאת למאבק גלוי מול ההנהלות, דבר שהיה נחשב להפרת חוק חמורה, הם בחרו בדרך אחרת, מקורית יותר. העובדים האטו את קצב העבודה ועבדו בתפוקה חלקית. בכך הם הסבו נזקים לבעלי המפעלים, אך לא עברו על החוק שקבע מוסוליני. שיטת מאבק זו הפכה לנפוצה, וכך נולדה בעצם השביתה האיטלקית.
האם זהו באמת מקורו של המושג? איני בטוח. אבל מה שכן בטוח הוא שהפרקטיקה של שביתה איטלקית נעשתה במהלך השנים לרווחת יותר ויותר. השיטה פשוטה: במקרה שוועד העובדים לא יכול מסיבות חוקיות להכריז על שביתה, או שמסיבות טקטיות הנוגעות ליחסי העבודה לא נוח לו להכריז על שביתה, ננקטים צעדים שמשבשים את העבודה הסדירה, אך אינם בגדר שביתה של ממש.
שיטה נפוצה של שביתה איטלקית היא התחלוּת. כך למשל, בבוקר בהיר אחד של חול המועד סוכות, לפני קצת יותר מחודש, הודיעו כשליש מנהגי הרכבת הקלה בירושלים למנהלי העבודה שהם חולים. לכל עובד חולה יש כמובן זכות להישאר בביתו, אולם מגיפה פלאית כזו בדרך כלל אינה פורצת מסיבות בריאותיות. גם במקרה הזה מדובר היה בסכסוך עבודה שפתרונו נמרח כבר תקופה ארוכה, והעובדים בחרו לנקוט בשיטה של שביתה איטלקית.
דרך מקובלת נוספת היא "עבודה לפי הספר". בנמלים, לדוגמה, מקובלת שיטה של מכסות עבודה ופרמיות מוגדלות על עבודה מעבר להן. המכסות הרשמיות נמוכות, וגם שכר הבסיס אינו גבוה. הנמל בנוי במידה רבה על העבודה במכסות מוגברות וקבלת הפרמיות. כאשר עובדי הנמל רוצים להביע את מורת רוחם מצעדי ההנהלה, הם עוברים לעבוד "לפי הספר". בתוך יומיים של עבודה לפי הספר, תור האוניות כבר מתחיל להשתרך מחוץ לנמל.
שיטה דומה נקטו גם עובדי חברת החשמל במזג האוויר הסוער שהיה בשבוע שעבר. במקום לעבור על פי הנוהל לעבודה במתכונת חירום, בחרו העובדים לעבוד כרגיל. משמעות הדבר היא שעובדים שאמורים היו לעבור למשמרות לילה ולתגבר את העבודה בשעות הקריטיות, התייצבו בהוראת הוועד לעבודה דווקא בבוקר. בנוסף לכך עיכב הוועד העברת ציוד ומכשור ממחוז למחוז, ועוד תרגילים מסוג זה.
התשובה שתשמעו מכל יו"ר ועד בעיצומה של שביתה איטלקית היא: "אנחנו שובתים? מה פתאום. אנחנו עובדים כרגיל". התשובה כל כך סטנדרטית שאפילו השופטים בבתי הדין לעבודה לא קונים אותה. הבעיה היא שלמרות ששופטי בתי הדין לעבודה נדיבים מאוד בהוצאת צווים נגד שביתות איטלקיות, קשה מאוד לאכוף אותם באופן אפקטיבי. מאותה סיבה גם קשה מאוד להתמודד עם שביתות איטלקיות באמצעות חקיקה, ולכן עד היום לא נעשה שימוש בחוקים על מנת לנסות לצמצם את התופעה.
בשורה למשתכנים
אחד הצעדים המשמעותיים שמתבצעים בימים אלו על ידי משרד האוצר ומשרד השיכון הוא החזרתה של תוכנית "מחיר למשתכן" לחיים, ובגדול. מדובר בתוכנית שהייתה קיימת מזה שנים רבות, אך היקפיה צומצמו מאוד החל מאמצע העשור הקודם. בדומה למכרזי קרקע רגילים שמפרסם משרד השיכון, גם בפרויקטים של מחיר למשתכן מתפרסמים מכרזי קרקע. אולם בניגוד למכרז רגיל, שבו זוכה מי שמציע את המחיר הגבוה ביותר על הקרקע, במכרזי מחיר למשתכן מחיר הקרקע ליזם נקבע מראש. התחרות בין היזמים בפרויקטים של מחיר למשתכן היא מי יציע לרוכשים את מחיר הדירה הנמוך ביותר.
כל מי שפעם קנה דירה יודע בוודאי שיש כמה בעיות שהופכות את כל העסק למורכב הרבה יותר. דירה, בניגוד לרכב או למזגן, אינה מוצר מדף. לכן מחיריהן של שתי דירות בעלות אותו שטח ואותו מספר חדרים, יכולים להיות שונים מאוד זה מזה. איכות הבנייה וטיב החומרים הם דברים גמישים מאוד, שהקבלן יכול לשחק איתם. בניגוד למכרז רגיל, שבו בדרך כלל הקבלן מתמודד על לבם של הקונים ולכן יש לו עניין לרצות אותם, במכרזי מחיר למשתכן כמעט תמיד הביקוש עולה בהרבה על ההיצע, והזכות לקנות דירה נקבעת בהגרלה. לכן יכולתם של הדיירים לפקח על טיב הבנייה לא ממש גבוהה.
על מנת להתגבר על הקושי יצרו במשרד השיכון, עוד בימי השר הקודם אורי אריאל, מפרט אחיד לדירות הללו. המפרט, שהוכן במסגרת התוכנית שנקראה אז "מחיר מטרה", בהחלט משקף את המקובל בשוק. עם זאת, משיחות עם רוכשים וקבלנים עולה שגם המפרט הסביר הזה לא באמת מבטיח פתרון מלא של הבעיה.
בנוסף לכך, גם שר השיכון הקודם וגם שר האוצר הנוכחי מאמינים שהמכרזים הללו, אם יוציאו כמות גדולה של דירות לשוק, ייצרו לחץ מחירים כלפי מטה בשוק כולו. מדובר באמונה חביבה, אבל ככל הנראה תלושה מהמציאות. בהנחה שמשרד השיכון לא יצליח להגיע למצב שבו ישווקו בכל שנה רבבות דירות במכרזי מחיר למשתכן, הסיכוי שהשוק כולו יושפע הוא קלוש. היחידים שירוויחו יהיו רוכשי הדירות הללו שיקבלו במתנה עליית ערך גבוהה בהרבה מהמקובל.
למרות שני החסרונות הללו, מדובר בסופו של דבר בתוכנית לא רעה. אמנם באמצעותה מחולקת הטבה די משמעותית (בשווי מאות אלפי שקלים) לקבוצה נבחרת של משפחות, אך בסופו של דבר הקריטריונים לזכאות מבטיחים שמי שמקבלות את ההטבה הן משפחות שיש סיבה טובה שתקבלנה אותה.
מבחנה של התוכנית יהיה בראש ובראשונה מספר הדירות שישווקו באמצעותה. ובנוסף לכך, עד כמה היא תצליח לסייע לרבים מהמעמד הבינוני-נמוך להגיע באמת לדירה בבעלותם.