סגירת בריסל היא ניצחון אסטרטגי גדול יותר מהפיגוע בפריז. חיילים ברחובות בריסל השבוע
סגירת בריסל היא ניצחון אסטרטגי גדול יותר מהפיגוע בפריז. חיילים ברחובות בריסל השבועצילום: Yves Herman, רויטרס

ההחלטה להוציא את התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק עוררה ביקורת עזה בתקשורת, שעיקרה התלונה כיצד מעזה ממשלת ישראל לפעול נגד המלצת השב"כ, והאם לא היה ראוי להיות חכם ולא צודק בקשר לאותה תנועה - שמעתה תפעל במחתרת ולא מעל פני השטח.

אך עם כל ההערכה להצלחות המבצעיות של השב"כ, יש להבחין שוב בין התחום המבצעי - שבו יש להתייחס בכבוד להמלצות הדרג המקצועי - ובין התחום האסטרטגי. היו לנו כמה ראשי שב"כ שראייתם האסטרטגית לא ממש הוכיחה את עצמה, מיעקב פרי שמסר לג'בריל רג'וב את מפתחות הטיפול בטרור בלי בג"ץ ובלי בצלם ועד ליובל דיסקין. המצב לא בהכרח משתנה לטובה כאשר בראש השירות עומד אדם חובש כיפה. בלי להפחית מהאחריות הסופית הרובצת לפתחו של נתניהו, יש לזכור גם שהיה זה השב"כ שנתן אור ירוק לעסקת שליט - עסקה שכבר אפשר לסכם שיצא שכרה בהפסד מרובה.

הניסיון להבחין בין ארגון חוקי לארגון מחתרתי מתעלם מהעובדה שהמצב האמיתי הוא יותר אמורפי. לארגונים כמו התנועה האסלאמית יש פן מחתרתי לצד פעילות חוקית. גם ארגון הצבא האירי הרפובליקני נעזר בזרוע פוליטית, ה'שין פיין'. למחתרת הבאסקית בספרד, ETA, הייתה זרוע פוליטית בשם BATASUNA, שהתמודדה בבחירות עד שהוצאה מחוץ לחוק בשנת 2003. המפלגה הקומוניסטית הצרפתית בשיאה ניהלה קשרים סודיים עם ברית המועצות, בעיקר בתחום של העברת כספים. לפעמים הפן החוקי רק משמש כקצה הקרחון ויוצר אשליה.

הביטוי "אל תהיה צודק, תהיה חכם" הוא הברקה של קופירייטר, שמוטב היה שתישאר בתחום המצומצם של המלחמה בתאונות הדרכים, במקום להשתדרג ולהפוך לכלל ברזל אסטרטגי. כאשר מוותרים על הצדק בזירה הפוליטית, מדובר במתן פרס לאי-צדק. קשה להיות אופטימי באשר לשיפור ביחסים בין יהודים לערבים. אבל אם התנהגות חתרנית עוברת בשתיקה, איזה תמריץ יהיה לערבי ששוקל להשלים איתנו כאשר הוא מבחין שפעילותם של השייח' ראאד סלאח ומרעיו עוברת בלי תגובה? ומה יעשה בעל חנות ערבי שמבקש להשאיר את חנותו פתוחה למרות הכרזת שביתה, כאשר מופיע מולו בריון עם "צו סגירה" מטעם התנועה האסלאמית, בלי שמשטרת ישראל תתערב בנושא?

היחס הסלחני הזה, כפי שכתב הרב מלמד בטורו בגיליון הקודם, לא מעורר אצל הצד השני הכרת טובה או הערכה אלא גישה של בוז כלפי הישות הציונית. ממשלה שאינה פועלת להשליט את סמכותה בכל מקום יוצרת מובלעות שבהן הריבונות הישראלי אינה מורגשת, על תקן פרבר מולנביק בבריסל שהפך להיות ביצת טרור. לכן ראויה ממשלת ישראל לברכות על ההחלטה ועל התעלמותה מהביקורת.

בין בריסל לקריית גת

סגירת העיר בריסל מחשש לפיגוע הייתה צעד קיצוני שמהווה פרס לטרור. גם אם היה מתבצע פיגוע, קשה לשער שהוא היה מעניק ניצחון סמלי לטרור יותר מאשר בירת בלגיה ובירת האיחוד האירופי תחת עוצר מרצון - כולל הנזק הכלכלי והפסיכולוגי שנגרם מכך. טרוריסט אחד, שבסופו של דבר לא נלכד, גורם לנזקים בעשרות מיליונים, שלא לדבר על נזקים עתידים צפויים. מי ירצה להגיע לנופשון בבריסל בעתיד הקרוב? אם מדובר במלחמה, אז אחד הדברים החשובים הוא לשדר עסקים כרגיל, גם כאשר ברקע ננקטים אמצעי זהירות והתגוננות. אם הייתי אל-בגדדי מנהיג דאעש, הייתי רואה את בריסל כניצחון אסטרטגי יותר חשוב מפריז.

אבל גם ישראל הייתה על סף טעות דומה. במוצאי שבת אותר ונעצר הדוקר בקריית גת לאחר מאמצים קדחתניים, אבל אז הסבירו לנו שאם הוא היה עדיין מסתובב חופשי - בתי הספר היו נותרים סגורים למחרת. החלטה כזו מתאימה אולי למצב של חוליית מחבלים שמסתובבת חופשי עם נשק אוטומטי, או כאשר העיר צפויה לספוג מטח רקטות. אבל זהו קו פעולה מוגזם ואפילו מסוכן כאשר מדובר במפגע שחמוש בסכין. מפגעים מהסוג הזה לא חסרים, ותמיד קיימת אפשרות שמי שהוא עדיין חייל אלמוני של הג'יהאד יצוץ פתאום עם סכין או גרזן. על בסיס ההיגיון הזה אפשר להפוך את מדינת ישראל כולה לבריסל.

האיחוד האירופי בצרות

לא רק בבריסל נשמעים הדי הפיגועים שאירעו בפריז, אלא גם במערכות הפוליטיות במערב. סקר הוושינגטון פוסט מצא שפיגועי פריז העמידו את הבית הלבן במגננה, כאשר רוב הנשאלים מאוד לא מרוצים מטיפולו של אובמה בנושא סוריה ודאעש. להפתעת העיתון, האמריקנים לקחו את פריז ללב יותר מאשר את הפיגועים בשנת 2001.

נושא הטרור חזר לקדמת הבמה הפוליטית לקראת בחירות 2016 בארצות הברית. השינוי באווירה אילץ את הילארי קלינטון להופיע בפני מועצת יחסי החוץ, להבליט את ההבדלים בינה ובין אובמה ולהדגיש איך היא הייתה מטפלת בטרור בדרך שונה. ההיבט הישראלי לא נעלם מנאומה, כאשר המועמדת מכנה את ישראל בעלת בריתנו החזקה, ומבטיחה לבלום את איראן תוך עידוד שיתוף הפעולה בנושא בין ישראל למדינות ערב. היא גם הבטיחה תיאום עם ישראל לגבי עתידה של סוריה. הבטחות בעונת בחירות אינן בגדר צ'ק סחיר, אבל מנגינת הרקע בהחלט חיובית יותר.

הפיגועים וצעדי הביטחון שבעקבותיהם, כגון ביטול משחקי כדורגל, הותירו את רישומם על יבשת אירופה. האיחוד האירופי, שכבר היה בצרות על רקע משברי היורו והפליטים, נתפס כבלתי ערוך לספק ביטחון לאזרחי אירופה. משבר הטרור גם תורם להחרפת המשברים האחרים. בעודו נתון בצרות כלכליות, ייאלץ האיחוד מעתה להפריש הרבה יותר לביטחון. צרפת ניצלה את המשבר כדי לחרוג מתקציב מרוסן, בנימוק הצודק לכאורה שמדובר בשעת חירום. אבל התוצאה היא שהמסגרת הכלכלית שסיכמו עליה חברות האיחוד הולכת פייפן. הנושא הביטחוני משפיע על רתיעת הציבור מקליטת פליטים מוסלמים. וכאמור, למרות שרובע ברליימון בבריסל, שם שוכנים מוסדות האיחוד, המשיך לפעול תחת אבטחה כבדה - בירת האיחוד האירופי הייתה משותקת. התוצאה היא שלראשונה נרשם השבוע בסקרים רוב למצדדים בפרישת בריטניה מהאיחוד האירופי.