הורדת מחירי הגז תפגע בקופת המדינה. אסדת גז מול נמל אשדוד
הורדת מחירי הגז תפגע בקופת המדינה. אסדת גז מול נמל אשדודצילום: רויטרס

פעם נוספת הצליחו גורמים פוליטיים ותקשורתיים לטפטף מסרים לראש הישראלי ולשכנע אותו שלבן הוא שחור ושחור הוא לבן. קל יותר לצעוק שהח"כים מעלים את שכר עצמם בעוד שכר האזרח הישראלי נשחק, מאשר לקרוא מחקר משווה על שכר חברי פרלמנט וסטטיסטיקות על השכר במשק.

אם יחזרו על קשקוש מספיק פעמים כולם יאמינו בו, כמו שכולם כבר ראו את 'המחנה הציוני' מקבל 24 מנדטים בעוד הליכוד יורד ל-17. גם בנושא הגז, נשענים על תרבות שנאת העשירים שהתפתחה אצלנו ומלעיטים אותנו בסיסמאות טיפשיות כדי שנחשוב שאחרים מתעשרים מכיסנו. סקר הראה שרק לקומץ מהאנשים שמתנגדים ואף יצאו להפגין נגד הסכם הגז יש מושג קלוש על מה בכלל מדובר.המתווה גובש באיטיות ובהסכמת הממונה, אך לאחר שפורסם והביא להזדעקות שונאי העשירים, חזר בו הממונה על הגבלים מההסכמות שגיבש עם חברות הגז. מבקר המדינה ציין כי ההתנהלות הזו פגעה במוניטין של ישראל ועל פי משרד האנרגיה הסיפור עלה למשק הישראלי מיליארדים

"הגז שייך לכולנו"?

אז לא. המדינה פועלת בדרך של מערכת זיכיונות. על פי חוק הנפט המדינה מעניקה רישיונות חיפוש וכן זיכיון שהוא מעין בעלות בלעדית לזמן מוגבל על שטח ומשאבים תת-קרקעיים. למקבל הזיכיון יש היתר ואף חובה להפיק נפט או גז בכמויות מסחריות בתוך זמן מוגדר.

ברגע שהחברה מצאה, קדחה, הוציאה, הפיקה והובילה את משאב הטבע – הוא שלה. המדינה יכולה לקבוע תנאים מסוימים מראש, למשל, שהחברה המפיקה תהיה מחויבת להשאיר אחוז מסוים מהתגלית לטובת המשק הישראלי ורק את השאר לייצא וכד', אך הגז הוא של בעל הזיכיון, והמשק הישראלי קונה ממנו את הגז ולא מקבל "כי זה שלו".

החברה שקיבלה זיכיון לא עשתה טובה לאף אחד ולא קיבלה טובה מאף אחד. המדינה לא עשתה להם טובה מכיוון שמלכתחילה לא היה ידוע אם יש גז בים ואם הוא בכמות מסחרית, והמדינה לא יודעת להוציא אותו או לזקק אותו. היא נותנת לחברות מקצועיות בתחום את האפשרות לעשות זאת, כי זהו אינטרס ישראלי - גם בהיבט הכלכלי וגם בהיבט האסטרטגי - שלישראל יהיו מקורות אנרגיה גדולים ועצמאיים.

למה שחברה כלשהי תרצה לעשות דבר כזה, להשקיע הון עתק בחיפוש שעלול להסתיים בלא כלום, ולאחר מכן בהצבת אסדות קידוח, בהנחת צינורות, בהליך ההפקה וכו'? גם הם לא עושים טובה לאף אחד. הם לוקחים סיכון אדיר בעלות של מיליארדים, כי הם מקווים שהוא ישתלם בסופו של דבר. משקיעים הון עתק בפיתוח שדה גז, בתקווה שתוך כמה שנים ההשקעה תכסה את עצמה ותניב פירות. כי הם רוצים להתעשר, נכון. זה לא פשע.

הטענה כאילו הם מתעשרים על חשבוננו יכולה להיות מכוונת גם כלפי בעלי בנקים, חברות סלולריות, רשתות שיווק ומה לא. כל אדם שלקח סיכון והשקיע הון עצום בחברה שפונה לנתח שוק גדול, עשה זאת כדי להרוויח כסף. אזרח מן המניין לא יכול לפרוס רשת אנטנות ברחבי הארץ כדי שתהיה לו תקשורת סלולרית משל עצמו, והוא נאלץ לשלם מדי חודש לחברה שעשתה זאת עבורו. אם ישלם הרבה או מעט זה תלוי בתנאי השוק, אבל שום בר דעת לא יטען ששדדו ממנו את גלי הרדיו ששייכים לכולנו.

הפרת הסכם חוזרת ונשנית

חברת 'נובל אנרג'י' לא צצה לה פתאום משום מקום, אוחזת במאגרי הגז שלנו. הם נמצאים כאן כבר מאז שנת 1998, כשעוד לא הייתה שום הוכחה לקיומם של מאגרים גדולים בים. החיפושים שנעשו עד כה בישראל היו באדמה או במים רדודים. רק לאחר שהחלו חיפושים במים עמוקים יותר, נמצאו כמויות גז גדולות. מאחר שלא היה ידוע אם בכלל יש כאן מקורות אנרגיה גדולים, וזהו אינטרס ישראלי שהמדינה תהיה עצמאית אנרגטית, ניתנו תנאים כאלו שיעודדו יזמים לבוא ולחפש גז. יזם צריך שהעסק ישתלם לו ויהיה שווה את הסיכון.

אלא שמאז עשתה ישראל דבר שלא ייעשה – שינתה את התנאים שוב ושוב למפרע. פתאום כשהתגלו כמויות גז גדולות, החליטו לבחון מחדש את "נטל המס הראוי" על הפקת נפט וגז. ועדת ששינסקי הראשונה הוקמה והמליצה להעלות את המיסוי. יזם בוחר אם לבוא ולהשקיע על סמך צפי של רווחים שמגדיר אם ההשקעה משתלמת או לא. שינוי התנאים כך שרווחיו יקטנו, לאחר שכבר השקיע, היא התנהלות בעייתית מאוד גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה עסקית. מי יבוא להשקיע בתחום לא מפותח בישראל, אם המוניטין שלנו הוא של כאלה המשנים את התנאים לרעתו של היזם על פי מידת הצלחתו?

אם לא די בזה, גם בתחום התחרות עשתה ישראל פניית פרסה. הממונה על ההגבלים העסקיים הגיע להסכמה עם החברות שלפיה חלק מהמאגרים יימכרו בתוך פרק זמן מסוים. בדרך כלל בעל החברה מחליט משיקולים כלכליים בנקודת זמן מסוימת למכור חלק, אך כאן המדינה כפתה זאת עליו כדי שלא יהיה מונופול.

לא הכי הוגן אבל פשרה סבירה ומוסכמת. המתווה גובש באטיות ובהסכמת הממונה, אך לאחר שפורסם והביא להזדעקות שונאי העשירים, חזר בו הממונה על הגבלים מההסכמות שגיבש עם חברות הגז. לדבריו, טענות שהעלה הציבור (אפשר לנחש מיהו ה"ציבור") תרמו לשינוי עמדתו. מבקר המדינה ציין כי ההתנהלות הזו פגעה במוניטין של ישראל ועל פי משרד האנרגיה הסיפור עלה למשק הישראלי מיליארדים.

אם לא יהיה כדאי – לא יהיה

החברות שהשקיעו כאן נתקלו בקשיים מצד הרגולטורים, הפוליטיקאים, התקשורת, האופוזיציה ומי לא. המדינה שינתה את התנאים הכלכליים שבהם נעשתה ההשקעה, המיסוי היום על פי ועדת ששינסקי מגיע ליותר מ-60% מההכנסות על הגז, החברות הסכימו להתחייב למכור חלק מאחזקותיהן בתוך זמן מוגדר, הוגדרה תקרת מחיר לגז עד להיווצרות המבנה התחרותי, אם החברה תייצא גז בעסקה גדולה שבה המחיר יהיה נמוך יותר היא תהיה מחויבת להציע לצרכן הישראלי באותו מחיר, ולכל אלה מצטרף חוסר יציבות רגולטורי בלתי נסבל.

החברות השקיעו כבר מיליארדים ויצטרכו להשקיע עוד מיליארדים בפיתוח מאגרים נוספים, לפני שיראו שקל אחד. כעת רוצים גם להגביל עוד את הייצוא ולפקח על המחירים ובכל יום מתחדשות גזרות.

פיקוח הוא אחת הסיבות שפיתוח הגז במצרים פסק. הביקוש עלה כך שבמחיר המפוקח כבר לא היה שום תמריץ לחברות להמשיך להפיק גז והמשק נתקע. בעניין הייצוא - השוק הישראלי קטן ולא מספיק בשביל להניב רווחים משתלמים. פעולות שיפגעו בייצוא עלולות גם הן להפוך את כל העסק ללא משתלם עבור החברות.

אם המדינה תמשיך להיענות ללחץ הפופוליסטי נפסיד מיליארדים רבים, לא רק ברווחים מהמיסוי אלא גם מהעלויות הגבוהות מאוד של שימוש בתחליפי אנרגיה יקרים במקום להשתמש בגז בריא וזול יותר. אם כדי להוזיל את מחירי הדיור היו מפקחים על המחירים כך שמחיר דירה לא יעלה על 200 אלף ש"ח, התוצאה לא הייתה ירידת מחירי הדיור אלא הפסקת הבנייה.

פתאום נחתה עלינו אחת מתגליות הגז הגדולות בעולם עם תנאים רגולטוריים שלא האמינו שיש פה משהו. צריך לעשות התאמות ולפתור בעיות של כשלי שוק, אבל אסור ליצור מצב שאף אחד לא ירצה להשקיע ולפתח אצלנו דברים. בסוף כולנו נרוויח מזה והרבה, גם אם יהיו בעקבות כך, רחמנא ליצלן, כמה אנשים עשירים.

התחברתם? הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן