אסדת גז
אסדת גזצילום: משה שי, פלאש 90

1. קודם כל ברשותכם קצת סדר. הנושא העומד כיום על הפרק הוא מבנה הבעלות על שני מאגרי הגז המשמעותיים שבמים הכלכליים של ישראל, "תמר" ו"לוייתן". 

אי שם בעשור הקודם, כאשר איש (אולי מלבד יוסי לנגוצקי) לא באמת חשב שניתן להוציא מהים כמויות כאלו של גז, נוצר מצב שבו שתי חברות, דלק שבשליטת יצחק תשובה ונובל אנרג'י האמריקנית, הן בעלות שליטה משמעותית בשני הרשיונות הללו.

העובדה שזה קרה היא אכן תקלה, אבל השאלה בנקודת הזמן הנוכחית איננה מי אחראי וכיצד קרתה אותה תקלה, אלא מה צריכה מדינת ישראל לעשות בנקודת הזמן הנוכחית.

2. הרושם שעולה מהססמאות שנשמעות בהפגנות הגז הוא שיש כאן "ברוני גז" ששודדים את הכסף של כולנו, האזרחים הפשוטים של מדינת ישראל.

זה אולי היה קרוב להיות נכון בעבר, לפני ועדת ששינסקי הראשונה וחקיקת החוק בעקבותיה. לאחר "חוק ששינסקי" נוצר מצב שבו לאחר הבשלת המסקנות (כלומר החזרת ההשקעות בפיתוח המאגרים בתוספת פרמיה מסוימת) 70 אחוזים מהרווחים מהגז הטבעי יגיעו למדינה, כלומר לציבור. 10 אחוזים נוספים מהרווחים מגיעים לציבור הרחב שמחזיק בחלק ניכר מהשותפויות, בעיקר דרך קופות הגמל קרנות הפנסיה וקרנות ההשתלמות. בפועל, כ-80 אחוזים מהרווחים מגיעים לציבור, "ברוני הגז" יקבלו 20 אחוזים מהרווחים.

משמעות המספרים הללו היא כי מכל דולר נוסף שיעלה הגז 80 סנט יגיעו לציבור הרחב, שכעת מתברר שגם אם הוא נשדד, הוא בעצם גם השודד.

3. נניח לרגע שחלומם של מתנגדי המתווה היה מתגשם מחר בבוקר, ותשובה ונובל היו מוכרים כבר מחרתיים את אחד משני המאגרים לחברת אנרגיה מתחרה. מה היה קורה אז? אז כן היתה תחרות? בכלל לא בטוח.

בשוק של שני מתחרים הסיכוי לתחרות של ממש הוא נמוך. שני השחקנים בשוק לא צריכים להחליף ביניהם מילה ואפילו לא מסר סמוי, פשוט אין להם אינטרס להתחרות זה בזה. הם יכולים לבצע חלוקת לקוחות לא מתואמת ולהדפיס כסף עד אינסוף. תסתכלו מה עושות 'יס' ו'הוט'. תזכרו מה עשו חברות הסלולר עד שהכריחו אותן באמצעים מעולם 'תורת המשחקים' להתחרות זו בזו.

מנגד, רק העובדה שהגז נתון לכאורה בידי מונופול מאפשרת למדינה להציב תנאים לחברות במסגרת מה שמכונה "מתווה הגז". כך למשל, יצוא גז במחיר נמוך יותר ינמיך את מחיר הגז גם עבור הצרכנים המקומיים. מצב כזה לא היה אפשרי במקרה של תחרות להלכה אך לא למעשה.

4. הבעיה בהצעה לבטל את מתווה הגז ולהכריח כל אחת מהחברות להחליט מיידית באיזה מאגר היא מעוניינת להמשיך להיות שותפה, היא המחיר לעומת התועלת.

מאחר שבנושא מעורבת גם חברת נובל אנרג'י האמריקנית דרישה כזו תגיע לבוררות עסקית בינלאומית. בוררות כזו תיקח שנים רבות, בהן הגז במאגר לוויתן יישאר בקרקעית הים כאבן שאין לה הופכין. מצד שני, גם כשהמהלך יצליח תחרות לא בהכרח תהיה כאן, כפי שכבר ציינו.

5. מעבר לכל אלו, המשך המאבקים מול חברות הגז עלול לגבות מישראל מחיר כבד בזירות אחרות לחלוטין. בסופו של דבר כל מדינה בגודלה של ישראל זקוקה להשקעות זרות כאוויר לנשימה. אין בישראל מספיק הון על מנת לפתח את הכלכלה הישראלית ללא סיוע מבחוץ. 

גם אם עובדתית זה לא מדויק, המשך המאבק מול חברות הגז יביא להעצמת תדמיתה של מדינת ישראל כמקום שבו לחברות זרות לא בטוח לעשות עסקים. מדינה שבה אין ודאות רגולטורית והמערכת הממשלתית נוטה להיות תזזיתית היא מקום שבו חברות בינלאומיות לא רוצות לעשות עסקים.

גם אם (אולי, כאמור, ממש לא בטוח) נרוויח משהו בתחום הגז, כי תחום הגז ימשיך להיות רווחי בכל מקרה, בכלל לא בטוח שלא נפסיד יותר במקומות אחרים. לא שווה לקחת את הסיכון הזה.