פינוי הפצועים, הלילה
פינוי הפצועים, הלילהצילום: דובר צה"ל

היום (ראשון) הוא יום ההוקרה הרשמי לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה. היוזמה שהפכה לאירוע רשמי וממלכתי במדינת ישראל החלה משיחה של אליעד אברקי, רכז מחוז דרום של תנועת בני עקיבא, עם רעייתו ביום הזיכרון לחללי צה"ל לפני כשלוש שנים וחצי.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אברקי המספר כיצד יוזמה פרטית קטנה שהחלה משיחה קטנה קרמה עור וגידים והפכה לנחלת הכלל.

כאמור, הכול הל לפני שלוש וחצי שנים ביום הזיכרון לחללי צה"ל. רעייתו של אברקי סיפרה לו על שיחה עם מכרה על אחיה. אליעד אמר שלא ידע שאותה מכרה היא אחות שכולה ורעייתו תקנה אותו שמדובר באח שנפצע בקרב ולא אח שנפל. הדברים הובילו את שניהם לבחון כיצד והיכן בלוח השנה מתייחד עם שיראל עם פצועי הקרבות ומביע את הוקרתו להן. התשובה הייתה שאין יום שכזה.

את הרעיון לקיים יום הוקרה שכזה העלה אליעד במועצת מחוז דרום של תנועת בני עקיבא – מדובר במועצה בה חברים שבעים בני נוער המתכנסים שלוש פעמים בשנה לדיון על סוגיות מהותיות הן מחוזיות והן כלל ארציות – התקיים דיון סוער בשאלה האם תפקידה של התנועה להוביל מהלך שכזה והאם יש לו היתכנות כלל ועיקר. ממשיך אליעד ומספר כי בין השאר עלתה השאלה האם נכון לכלול את נפגעי הטרור ביום הוקרה שכזה, או שמא העובדה שנפגעי הטרור לא בחרו מרצונם להישלח אל הזירה בה נפגעו, כפי שהדבר אצל חיילי צה"ל, אין לכך מקום.

בתום "ויכוחון" כהגדרתו של אליעד, הוכרע שאכן בכוחו של הנוער להביא ליוזמה מקומית של מחוז דרום, יוזמה שתהפוך למהלך גדול שאחר כך ממשלת ישראל תאשר אותו.

את הרעיון שהחל מתגבש קידמו אליעד וחבריו מול ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ', וממנו התקדמו הדברים לבתי ספר שונים במחוז דרום והלאה לזירה הארצית של תנועת בני עקיבא. בוועידת בני עקיבא המהלך התקבל, תנועות נוער נוספות חברו לרעיון ומשם הדרך הייתה סלולה יותר לחברי כנסת ושרים שקידמו את הרעיון עד לקבלתו כיום רשמי בלוח השנה הלאומי של מדינת ישראל.

לדברי אליעד אברקי הצלחת המהלך מוכיחה את היכולת של אדם מהשורה להוביל ולהניע מהלכים לאומיים. עם זאת הוא מדגיש את תרומתם הקריטית של בני הנוער "שהאמינו בכוחם לעשות מעשה, לפחות במקרה הזה זה העניין וזו הנקודה".

אברקי נשאל אם הרעיון מתקבל בהבנה מלאה בתנועות הנוער המקבילות או שמא יש מי שמרים גבה באשר לצורך לקבוע יום לאומי נוסף לדבריו אכן "יש עדיין הרמת גבה – האם נכון לעשות עוד יום לאומי". אברקי מציין כי גבה שכזו מורמת בעיקר בתנועות השמאל, "אבל גם הם יחברו. לפחות המזכ"לים שלהם איתנו. לשטח ייקח עוד קצת זמן להתחבר לרעיון, אבל ברמת המזכ"לים הוחלט ללכת על זה", אומר אברקי המציין כי להנעת היוזמה כולה חברה מועצת תנועות הנוער יחד עם ארגון 'זהות'.

ומה באשר לתאריך שנקבע ליום שכזה? מדוע לא להצמיד את האירוע ליום הזיכרון לחללי צה"ל? אולי נכון היה לקבוע מועד קרוב יותר ליום ד' אייר? אברקי מספר כי "היה דיון במועצה על התאריך. רצינו תאריך רחוק מיום הזיכרון לחללי צה"ל כדי לא לפגוע במשפחות, ורצינו תאריך שקשור לתקומת ישראל. הפצועים תרמו ותורמים לתקומת ישראל ובחרנו במועד הזה שהוא יום כ"ט בנובמבר וקרוב לחנוכה בחודש הגבורה, חודש כסלו, כשאנחנו מציינים את הגבורה שלהם גם בקרב וגם ביומיום". עוד הוא מעיר ומוסיף כי התברר שהתאריך צמוד תמיד לפרשת 'וישלח' בה מסופר על יעקב אבינו שהיה למעשה פצוע הקרבות הראשון בהיסטוריה היהודית בתום המאבק מול מלאכו של עשיו.

עוד נשאל אברקי אודות תגובתם של הפצועים עצמם. "פניתי לאחד הפצועים והוא אמר לי 'אני לא צריך אבל לחבר שלי זה יעשה מאוד טוב שיזכרו את התרומה שלו'. באתי לחבר שלו והוא אמר אותו דבר על החבר הקודם, שהוא לא צריך אבל 'החבר שלי צריך'...". ממשיך אברקי ומספר כי בשיחה עם פצוע קרבות באחד הקיבוצים אמר לו הפצוע כי יום ההוקרה המיוחד חשוב מאוד עבורו כיוון שהוא גם "יום הוקרה לאשתי ובנותיי ששלחו אב עם שתי רגליים שחזר מהקרב עם רגל אחת. הן צריכות הוקרה יותר ממני".