כישלון השריונים בבית היהודי אכן מעלה את השאלה האם יש מקום להמשיך בכך גם בפעמים הבאות.
כישלון אינו תמיד מוכיח שהעניין עצמו אינו נכון או אינו נצרך, אך הוא בוודאי מחייב שיקול דעת ובחינה מחודשים: מדוע יש צורך בשריון? והאם לא עדיף לאפשר לציבור החברים (או לחילופין למוסדות הנבחרים של המפלגה) לקבוע את מועמדי המפלגה לכנסת?
סיבת השריון יכולה להיות רצון של יו"ר המפלגה לשפר את הרשימה, במידה שיש בה חיסרון בולט, כגון רשימה שאינה מגוונת מספיק; או רצון של היו"ר לקרב ציבור חדש לקהל המצביעים על ידי שילוב נציג של אותה קבוצה ברשימה; או לשלב אישיות חשובה ומוערכת בציבוריות הישראלית שתחזק את הרשימה מבחינה ערכית ואלקטורלית.
לדעתי יש מקום לשריון שייקבע על ידי היו"ר, אך בשתי מגבלות. האחת, מספר השריונים. יש לאפשר שריון אחד בלבד. יש לשים לב שכל שריון פוגע במתמודדים שהשקיעו מאונם ומהונם כדי להיבחר. ועל כן אין לאפשר יותר משריון אחד בעשירייה הראשונה הריאלית. ריבוי שריונים מעוות את רצון הציבור, בכך שהוא דוחק מועמדים שנבחרו על ידי הציבור למקומות אחוריים ברשימה.
המגבלה השנייה היא שיש למצוא מנגנון של חובת התייעצות. יש להקים ליד היו"ר פורום התייעצות שיבחן את המועמדים לשריון שהוא מציע וייעץ לו לגביהם. טעויות נוספות בבחירת נציגי הציבור הבכירים שלנו תפגענה קשות במפלגה ובראשה. מובן שהבחינה המוצעת צריכה לכלול עד כמה שאפשר גם בדיקה של טוהר מידות והליכות, בנוסף לבחינות ערכיות ואידיאולוגיות.
הרב יצחק לוי
לשעבר יו"ר המפד"ל