בינתיים ניצלו מהנסיגה הצפויה. היישוב צופים, במבט לכפר סבא
בינתיים ניצלו מהנסיגה הצפויה. היישוב צופים, במבט לכפר סבאצילום: חגי הוברמן

מתיישבי היישוב צופים במערב השומרון, הצופה אל קלקיליה, צריכים לברך על סיכול כוונת מערכת הביטחון למסור לרשות הפלשתינית שטחים נרחבים ממזרח לקלקיליה, באופן ששטח A שבשליטת הרשות הפלשתינית יגיע עד סמוך מאוד לכביש 55, הכביש הראשי המוביל מכפר סבא ליישובים קרני שומרון, קדומים ועוד.

מהלך כזה היה הופך את צופים למובלעת צמודה לשטחי A ומנותקת מאלפי מנשה.

תקדים נגוהות נכשל

מעניין מה חשב שר הביטחון משה יעלון על הרעיון לקחת יישוב יהודי ולהשאירו מנותק מהעורף הטבעי שלו, גם אם נשמר חיבור לשטח ישראל מאזור אחר. לפני 17 שנה, בשנת 2000, ערב האינתיפאדה השנייה, ערכה ממשלת ברק כמה מבחנים להתיישבות לקראת הסדר הקבע, שנדמה היה אז שהוא נמצא ממש על הסף.

המבחן העיקרי היה בדיקת המודל של יישובים יהודיים שכבישי גישה אליהם הם פלשתיניים. הבדיקה נערכה ליישוב נגוהות במערב הר חברון, שנותק מהעורף הטבעי שלו, יישובי הר חברון. כביש הגישה מכיוון קריית ארבע נמסר בחלקו לשליטה פלשתינית מלאה, כשטח A. לימים, כאשר הפלשתינים חסמו את הכביש בפני תושבי נגוהות, הודה אלוף פיקוד המרכז דאז משה יעלון, שתמך תחילה בניסיון הזה, שהטסט נכשל.

ביום ראשון השבוע ישבו במנהל האזרחי על הכנת המפות של העברת 40 אלף דונם, 1.6 אחוזים משטחי C ביו"ש, לשליטת הרשות הפלשתינית, זאת כמחווה לפעילות הרשות הפלשתינית להרגיע את השטח. הם עשו זאת חרף דבריו של ראש הממשלה בישיבת שרי הליכוד באותו יום ממש, כי "לא תהיה שום העברת שטחים לפלשתינים, לא 40 אלף דונם, לא עשרת אלפים ולא מטר". הם ניסו לחזור על אותו טסט שיעלון עצמו קבע שהוא נכשל כבר לפני 16 שנה.

זו לא הייתה הנסיגה המתוכננת היחידה. באותו אזור תוכנן להעביר את אדמות הכפר חבלה ממעמד של שטח C לשטח B. כלומר: הפלשתינים היו יכולים לבנות ללא הפרעה ישראלית בשטחים סמוכים לאלפי מנשה, אחד היישובים שנחשב לגושים שנתניהו כה דוגל בהם.

אחד התכנונים החמורים ביותר של נסיגה ישראלית היה בתוככי העיר חברון. קשה להאמין שיש הרבה ישראלים בוגרים שלא זוכרים את השם שלהבת פס הי"ד, התינוקת שנרצחה לפני 15 שנה מירי צלף פלשתיני מגבעת אבו-סנינה, החולשת על השטח הישראלי של העיר.

במנהל האזרחי הציעו לצמצם את השליטה הישראלית בחברון, להעביר את המורדות התחתונים של גבעות אבו סנינה וחארת א-שייח' לשליטה פלשתינית ולצמצם את השטח H‑2 שבשליטה ישראלית.

משמעות הדבר היא לא רק שהשטח הישראלי יהיה מצומק יותר, אלא שצה"ל יפרק גם שני מוצבים שהוצבו בתוך השטח הפלשתיני באינתיפאדה השנייה, ואשר מגנים כיום על תושבי חברון.

גם באזור טולכרם תוכננה הרחבת העיר הפלשתינית מזרחה, לעבר היישוב אבני חפץ.

הצעה נוספת כרוכה בהרחבת העיר יריחו מזרחה, לכיוון היישוב מבואות יריחו. כאן מתוכננת עיר פלשתינית, גם אם לא תכונה כך, בשם רמת נועיימה. לכאורה מטרתה לפתור את בעיית התנחלות הבדואים בין איזור מישור אדומים למצפה יריחו, כך שכולם יעברו לרמת נועיימה, 2,000 דונם של אדמות מדינה בשטח C.

במקרה הזה, קידום התוכנית נתקל בבעיה טכנית מוזרה: מכיוון שהמנהל האזרחי מקדם את תכנון העיר, הוא לא יכול להעביר זאת לשטח A. למנהל האזרחי של צה"ל אין סמכות לקדם תכנון בשטחי A. לכן כרגע גם התוכנית הזאת בהקפאה. שטחים נוספים נמצאים דרומית ומזרחית ליריחו, ותכליתם לעבות את העיר.

דחייה של קרי ואבו-מאזן

הכול התחיל בישיבת הקבינט לפני נסיעתו של ראש הממשלה לפגישה עם הנשיא אובמה בבית הלבן, שם העלה נתניהו את ההצעה לתת מחוות לרשות הפלשתינית, כדי להרגיע את השטח. אחת ההצעות הייתה מסירת שטחים תמורת שקט, בתנאי שיקבל תמורה של הכרה אמריקנית בבנייה בגושים. הקבינט אישר את רוב המחוות, למעט מסירת שטח. למרות זאת הביע נתניהו בשיחה עם שר החוץ האמריקני קרי נכונות למסור שטחים לפלשתינים. הוא רק ביקש מקרי גלולת הרגעה בשביל האגף הימני של מפלגתו וממשלתו: הכרה בבנייה בגושי ההתיישבות, בתמורה למסירת שטחים נוספים לפלשתינים.

נתניהו המתין לתשובת קרי בביקורו של האחרון בישראל. אולם בין הביקורים התרחש הפיגוע בפריז ששינה את כל האווירה. גם בנט נפגש עם נתניהו בארבע עיניים, והבהיר לו שבמהלך כזה הבית היהודי לא תוכל להישאר בממשלה.

למרבה ההפתעה, גם אבו-מאזן דחה את ההצעה הישראלית לקבל 40 אלף דונם נוספים, בטענה ש"זה לא מספיק".

נתניהו נסוג בו מההצעה. קרי לא סיפק את הנכונות להשלים עם בנייה בגושי ההתיישבות, אבו-מאזן לא הסכים לקבל רק 40 אלף דונם ועתיד ממשלתו היה מוטל בספק.

למרות החלטתו של נתניהו להקפיא את המהלך, במנהל האזרחי המשיכו לקדם את הכנת מפות הנסיגה. אחד הרעיונות היה שאם אי אפשר למסור את השטח לריבונות פלשתינית, ניתן להם שליטה דה-פקטו: רשמית לא יהיה שום שינוי, בפועל הם ינהלו את הבניה והשליטה באותם שטחים.

פרסום הידיעה בערוץ 2 גרם למחול שדים פוליטי. ראשי מועצות ביו"ש, בראשם ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, הפעילו את שרי הליכוד נגד נתניהו. באותו בוקר תקפו שרים מהליכוד את נתניהו בישיבת שרי הליכוד, ודרשו ממנו הבהרות. נתניהו נאלץ להכריז כי "לא תהיה שום העברת שטחים לפלשתינים, לא 40 אלף דונם, לא עשרת אלפים ולא מטר".

בניגוד למתווה הפעימות

דווקא נתניהו אמור לדעת טוב מכל שריו מה המשמעות של מסירת שטחים נוספים לשליטת הפלשתינים. בדיוק לפני 18 שנה יצאו שרי ממשלתו הראשונה של נתניהו במסוקים לסייר באתרים שונים של יהודה ושומרון כדי ללמוד את השטח, במסגרת הדיונים בממשלה על הנסיגות ביו"ש שקיבלו אז את השם "פעימות".

בתשנ"ח קיבלה ממשלת נתניהו את החלטה מספר 3141, אחת ההחלטות המשמעותיות ביחס ליהודה ושומרון. השרים החליטו כי "האינטרסים הלאומיים החיוניים של מדינת ישראל ביהודה ושומרון ובקעת הירדן, יהוו את הבסיס הן להסדר הביניים והן להסדר הקבע עם הפלשתינים". המשמעות המעשית של ההחלטה הייתה שכל נסיגה נוספת מעל 6 עד 9 אחוזים משטח יו"ש תפגע באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל.

מהחלטה זו לא נותר זכר בהסכם וויי, כשנתניהו הסכים לנסיגה של 13 אחוזים. כבר אז פגעה הנסיגה באינטרסים לאומיים, ביטחוניים והתיישבותיים. נתניהו, יותר מכל שר אחר, אמור לדעת שנסיגה נוספת לא יכולה שלא לפגוע באינטרסים הללו, גם אם התמורה לכאורה אמורה להיות שקט ביו"ש.