אימהות פירושה אי- מהות
אימהות פירושה אי- מהותצילום: פנימה

נפתח בציטוט יפה שכדאי לגזור ולהדביק מעל החנוכייה: 
אמרו הצדיקים שחנוכה הוא מלשון התחדשות, שבימים אלו יכול כל יהודי להתחדש ולהתהפך לגמרי. להתרחץ ולהתנקות לגמרי מכל העבר, ולקבל כוחות חודשים להבא. כל יחיד ויחיד יכול לקבל בימי החנוכה את כל הכוחות שהוא צריך כדי למלא שליחותו בעולם הזה, בכל העניינים של "סור מרע" ו"עשה טוב". לקבל כוחות של נס, למעלה מדרך הטבע. ואף מדברים קשים, שלא מועילה עליהם תשובה, בימים אלו אפשר להיטהר מהם ולהתנקות לגמרי. 
(הרב צבי מאיר זילברברג)

אנחנו בלב החורף. הימים כל כך קצרים, והחושך יורד עלינו מוקדם. בימים כתיקונם יש בעונה הזאת תחושת חידלון קשה, אך ה' אומר לנו: התנערי, נשמה.  החשמונאים. הם יצאו למלחמה וניצחו, טיהרו את המקדש והדליקו את המנורה. זהו. כעת רדו מבמת ההיסטוריה. אבל לא. הם מכתירים את עצמם למלכים. והדבר הרי אסור! מלכים יש רק משבט יהודה. אחד לא נשאר מהם. הורדוס השמיד את כולם, מלבד ילדה אחת יפה שרצה בה.

עלתה הילדה על הגג והכריזה: "אני השריד האחרון לבית חשמונאי, ומהיום, מי שיאמר שהוא מהחשמונאים – משקר". קפצה מהגג ומתה, והוא עשה בה דברים איומים, הרשע (על פי בבא בתרא). החשמונאים חשבו: "העולם לא יסתדר בלעדינו". אבל ריבונו של עולם הראה להם שהעולם הסתדר ויסתדר גם בלעדיהם. 

מתי חייבים להרפות? בואו נראה מה קרה ליוסף הצדיק, שלרגע אחד הגזים בבקשת טובות מאנשים. צריך המון ענווה לדעת להשתדל, וכשמתפקשש לך לומר "די". כמה השתדלויות אנחנו עושים כהורים! כל כך הרבה מאמצים, משאבים. אנחנו נותנים את הלב, הכיס והנשמה. ומה אחר כך? כמו שאמרנו, גם בחינוך צריך לדעת להרפות. ובלי תפילה אין ערך להשתדלות. 

אל תסתכל בזקנקן. חנוכה, חג החינוך. וראשונה לכול - תפילה. לחנוכייה יש מסוגלות מיוחדת לתפילות על חינוך. בכל לילה שבי מול החנוכייה והתפללי. 

מה נתפלל מול החנוכייה?
 שלא יתביישו הילדים להיות דתיים. מי שמתבייש – מתייוון. כתוב "אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי". החנוכייה היא בחוץ. אנחנו מפרסמים את הנס, מפרסמים את היותנו טהורים ומעטים. אנחנו לא מתביישים משום דבר. וכותב הרב מסלונים: "וזו עת רצון לדור ישרים יבורך, תלמידי חכמי יראים ושלמים שיאירו באור תורתם, ובנות צנועות אוהבות תורה ויראת שמים". 
 שיהיה לי מאור פנים, כי זה מה שמציל בית. שנאמר "כי באור פניך נתת לנו, ה', תורת חיים ואהבת חסד". שלא אפלה, שאדע כל אחד על פי דרכו. 

 ה', תן לי לדעת שבחינוך אפשר רק להשתדל - ולהרפות. אני מדליקה את הנרות ואז אני רק מביטה בהם. אין לי שום שליטה על תהליך הבעירה שלהם. 

 ה', שאפנים את המסר: אין לנו רשות להשתמש בהם. יש שני סוגים של הורים: הורים עריצים, והורים מעריצים. עריץ הוא הורה שאומר לילד "אתה תלך בערוץ שאני מכתיב לך". מעריץ הוא הורה שמביט בערוץ המיוחד של הילד שלו ופשוט אומר "איזה יופי". הדבר שילד הכי צריך זה שהוריו יעריצו אותו. הדבר שילד לא צריך הוא אימא שמשתמשת בו כדי לרצות את החברה. 

 שאני אזכה להיות שַמש נאמן. כל כך הרבה פעמים אנחנו מרגישות מנוצלות כאימהות. ותמיד אני אומרת: אימהוּת – משמעה אי-מהוּת. המהות שלך נמחקת, לפחות בחלקה, כשאת אימא לילדים. אל תצפי לשמור על בידול, על זהותך המובחנת ועל חייך כפי שהם היו לפני שהילדים הגיעו לעולם. אלא מה? שאזכה להיות שמש נאמן. לדעת שלא נגרע ממני כלום כשאני נותנת אור לילדיי.

 שאזכה לדעת לראות בהם את הרצינות ואת הטהרה. הנרות הללו קודש הם! האחים רואים את יוסף "והוא נער" - מפרשים חז"ל: עושה מעשה נערוּת. הם רואים בו קטנצ'יק ומזלזלים בו. אבל זה יחס לא נכון, כי אין ילד שאין בו פך שמן טהור. איך כתוב על יעקב? "וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו". יעקב לא רואה את יוסף כנער קטן וחסר חשיבות. בשבילו הוא לא נער, הוא זקן. כי יש בו חוכמה. 

 והכי חשוב: יהי רצון שאזכה להקרין לילדיי את ההבנה שאני סומכת עליהם בעיניים עצומות. שואל השפת אמת: מה שמר את יוסף מהחטא עם אשת פוטיפר? הוא אמר "הן אדוני לא ידע איתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי... ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת?". יוסף הבין שה' נתן לו זכות בחירה – הייתכן שישתמש בזכות הזו לרעה ויאכזב אותו?!

ילדים שכל היום חושדים בהם ועוקבים אחריהם – מכזִיבים ומכַזבים בכיף, מפני שממילא לא סומכים עליהם. אבל ילד שאומרים לו "אתה בחוּר. אתה בּוֹחר" - זה ממלא אותו עוצמה. בואו נפסיק לשפוט אותם לפי הקריזות של גיל ההתבגרות. יש להם שתי שערות וחצי על הפנים והם עושים שטויות. אל תסתכל בזקנקן אלא במה שיש בו. זה לא נער, אלא בן זקונים. אין ילד שלא הגיע לכאן עם שליחות תורנית ענקית. קודש הם! 

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי