הקלטת החידון

חידון התנ"ך הארצי למבוגרים התקיים הערב (ג') בבנייני האומה בירושלים, במעמד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החינוך נפתלי בנט ומנכ"לית משרד החינוך מיכל כהן.

יפית סלימן מכפר יעבץ ולוי סודרי מבית שמש הם כלה וחתן חידון התנ"ך הארצי למבוגרים, לשנת תשע'ו.

השניים זכו במקום הראשון לאחר שענו נכונה על 12 שאלות מתוך 13 שאלות אפשריות בשלב הסופי. במקום השלישי זכה יצחק מרזוק מאשדוד ובמקום הרביעי זכה עמוס ביתן מקרית ים.

ממשרד החינוך נמסר כי "חידון התנ"ך נועד ללכד את העם היהודי בישראל ובגולה סביב ספר הספרים, שורש הזהות היהודית וערכיה. השלבים המקדימים כללו מאות מתמודדים מכל רחבי הארץ".

בשלב הגמר התמודדו 12 מועמדים (2 מועמדים מכל מחוז). הזוכים בחידון התנ"ך הארצי למבוגרים ייצגו את ישראל בשנה הבאה בחידון התנ"ך הבינלאומי למבוגרים.

צילום: ששון תירם

דבריו המלאים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בחידון:

התנ"ך הוא נר התמיד שמאיר את דרכו של עמנו בכל התקופות, בכל המקומות, בכל הנסיבות. הדלקנו הערב את הנר הרביעי בחנוכה, האור גדל ומתחזק ממש כמו אהבת התנ"ך. אזרחי ישראל לומדים תנ"ך, הם מרגישים רצון להתחבר לשורשי קיומנו, למקור זהותנו, כי אפשר להצמיח ענפים חדשים רק מתוך קשר עמוק לעץ העתיק של האומה.

כבר לפני כמה שנים פעלתי לקדם שתי יוזמות שמטרתן לחזק את מעמד התנ"ך בציבור הרחב. ראשית, חידשתי את חוג התנ"ך של ראש הממשלה, בהמשך למסורת שהחלה בימיו של דוד בן גוריון, ונמשכה בכהונתו של מנחם בגין זיכרונם לברכה.

לשמחתי ולגאוותי, יש כאן גם ביטוי לדבקות בתנ"ך שעוברת במשפחתי מדור לדור. סבי, הרב נתן נתניהו מיליקובסקי, היה בקיא גדול בתורה ובתנ"ך. אבי, פרופסור בן ציון נתניהו, זכרונו לברכה, ראה בתנ"ך מצפן שמכוון את עם ישראל במסעו הגדול לחידוש הקוממיות הלאומית במולדת שלנו. אביה של רעייתי שרה, שמואל בן ארצי, זכרונו לברכה, הפך את התנ"ך למוקד חייו, ממש כך, ועל כן חוג ראש הממשלה לתנ"ך נושא את שמו. הוא אגב היה חבר בחוג התנ"ך הראשון שהקים דוד בן גוריון. שמואל למד ולימד תנ"ך ואפילו פרסם את בקיאותו בו בספר שנועד לבני משפחתו, "תורתך שעשועיי", שכולל חידוני תנ"ך מקיפים. אני מביא את זה לתשומת לב המתמודדים בשנים הבאות, אם לא השתמשתם בזה, חבל, אבל אני בטוח שאתם יודעים ובקיאים בכוחות עצמכם.

אני לומד עם ילדיי בכל שבת את פרשת השבוע, ומוביל את הלימוד. בני אבנר זכה בעבר בחידון התנ"ך הארצי והוכתר כסגן שני של חתן התנ"ך העולמי. בסוף השבוע הזה בנוסף לפרשת השבוע - אנחנו תמיד קוראים את פרשת השבוע, את ההפטרה וחורגים לתוך ספר הספרים או מפליגים בו - והשבוע, ימים אחדים לאחר שנתבשרנו על מציאת החותם של המלך חזקיהו, קראנו בספר מלכים על המלך חזקיהו, ואין דבר מרגש יותר, מקשר יותר, מהחיבור המיידי הזה בין הטבעת של מלך ישראל שלחם על עצמאות ירושלים לבין הלימוד בספר הספרים.

יוזמה שנייה שדאגתי להבטיח את קיומה היא המפעל הזה - חידון התנ"ך למבוגרים, שנערך השנה בפעם השישית. יש לנו משימה לאומית לחזק את המודעות של הדור הצעיר והדור המבוגר לחשיבות התנ"ך, ואתם, שנים עשר המתמודדים, משמשים להם בכך דוגמה ומופת.

בהזדמנות הזאת אני מבקש להעלות את זכרו של הנשיא החמישי, יצחק נבון, שנפטר לפני חודש ימים. נבון, שהיה חובב תנ"ך גדול, וישב במקום הזה פעמים רבות, ביקש לחדש את החידונים למבוגרים כפי שהיו בראשית ימי המדינה. אני שמחתי מאוד למלא את בקשתו והוא שמח מאוד שבקשתו נתמלאה. הוא אמר: "העם היהודי יצר את התנ"ך, אבל גם ההפך נכון - התנ"ך יצר את העם היהודי. בלעדיו לא היינו מה שאנו, לא היינו עם, ואני בספק אם היינו דת". על כך אני מוסיף - אלמלא התנ"ך, ספק רב אם היינו מממשים את עצמאות ישראל. היא התממשה לפני שבעה עשורים, בראש ובראשונה בגלל החיבור שלנו לערכינו, לאמונתנו,  למורשתנו בספר הספרים.

תקומתנו נשענת על יכולתנו להניף מחדש את חרב דוד, כי בלי זה הרי אנחנו יודעים, במציאות האמיתית כפי שהיא במזרח התיכון, קרוב למאה שנה, אין קיום וגם אין תקווה לימי שלום.  איש לא עושה שלום עם החלש, איש לא מכיר בקיומו, איש לא מתפשר עם קיומו. ועל כן, זה יסוד ראשון - אבל הוא במידה רבה היסוד השני, כי עוצמת הכוח באה מעוצמת הרוח, על הנאמנות לערכינו שיסודם בתנ"ך ושעליהם נאבקו המכבים לפני אלפיים ומאתיים שנים אל מול שלטון יווני עריץ. ראוי לציין שגם הם הבינו את השילוב של יכולת הגנה על ריבונותנו והקשר למורשתנו. המכבים היו במיעוט לאחר שחידשו את חופש הפולחן - הם נאבקו, חיים ביבס - הם התחילו את זה במודיעין, אבל המשיכו את זה כאן בירושלים, הם נאבקו על עצמאות מדינית. הם אמרו שלא יכולה להתקיים לאורך זמן עצמאות תרבותית בלי עצמאות מדינית, ועל כן הם לא הסתפקו בראשון ודרשו גם את השני, והשני הבטיח את הראשון - עצמאות מדינית, עצמאות רוחנית.

ולכן, יש משמעות מיוחדת לכך שהרצל כתב בספרו "מדינת היהודים": "דור המכבים יקום ושב לתחייה". ואכן גבורת המכבים הקדומה מאצילה על המכבים החדשים, לוחמי ישראל שמגנים עלינו מאנשי הטרור ומאכזריות האסלאם הקיצוני.

הסערה העצומה שפוקדת את אזורנו בשנים האחרונות מחייבת אותנו להתייצב בעוז מול כוחות הרשע, אלה שמבקשים לעקור אותנו מארצנו, אלה שמבקשים פשוט למחוק אותנו מעל פני האדמה. גם ברגעים אלה אנשי כוחות הביטחון וגם אזרחי ישראל - כולם עומדים על המשמר, נחושים להכות בכל מי שיניף עלינו את ידו.

זהו צד אחד של מטבע הקיום. והצד השני כפי שציינתי, הוא שמירה על ערכי המוסר, הצדק, אהבת הזולת וכבוד האדם. ערכים אלה נתונים גם הם למתקפה מצד שוללי החירות והנאורות - איראן, דאעש ודומיהם. מול הברבריות החשוכה שרומסת כל ערך וכבוד אנושי אנחנו שואפים להיות מגדלור מוסרי ואור לגויים.

ואם מסתכלים במרחב מסביבנו, מחמאס וחיזבאללה, בואך מזרחה ומערבה, צפונה ודרומה - ישראל היא מגדלור של נאורות, מגדלור של קדמה, מגדלור של חופש. כל הערכים הללו, כל הדברים הללו צומחים מתוך השורשים העתיקים של המורשת הגדולה  שאנחנו הבאנו לאנושות. ישראל מושיטה עזרה לפצועים מסוריה, מסייעת לנפגעי רעש האדמה בנפאל. בנפאל היו משלחות רבות מכל העולם, המשלחת הגדולה ביותר הייתה מהודו, לא מדינה קטנה בדיוק. המשלחת השנייה בגודלה בעולם הייתה משלחת צבא ההגנה לישראל - זה אומר הרבה על מי אנחנו, על מה אנחנו.

ישראל חולקת ידע חיוני ורעיונות חדשניים עם מדינות רבות ששואפות לשפר את איכות חייהם של תושביהן. אני מוכרח להגיד לכם שיש פער בין דפוסי ההצבעה של מדינות במוסדות הבינלאומיים כמו באו"ם או במועצת זכויות האדם, לבין הכבוד העצום ולעתים אפילו ההערצה של מדינות הגדולות ביותר בעולם וגם מדינות אחרות - מאסיה, מאפריקה, מאמריקה הלטינית וגם מאירופה, בוודאי ידידתנו ארה"ב - יש להן הערצה למדינת ישראל, יש להן הערצה לעם שמחזיק במורשת העתיקה שלו ותופס בשתי ידיים את העתיד -  זוהי מדינת ישראל. זה מה שמאפיין אותנו, זה מה שמבדל אותנו וכל כך מחריג אותנו מהסביבה שלנו שמאיימת היום על העולם כולו.

כדי להתמודד עם האתגרים שהזכרתי כאן, אנחנו נדרשים לפני הכל לחזק את החוסן הפנימי שלנו. אני מוצא קשר ישיר בין מטרה זו לבין חידון התנ"ך הנוכחי. הוא מוקדש השנה לנושא הסובלנות. כולנו יודעים שהדמוקרטיה הישראלית תוססת - הייתי אתמול בכנסת, אני נותן לכם דיווח ממקור ראשון - היא תוססת, היא דינמית, היא רבת גוונים, רבת אמונות והשקפות, מתקיים בה ויכוח - כתבתי 'כמעט בכל נושא', אני מוחק את ה'כמעט' - מתקיים בה ויכוח בכל נושא, משום שלעתים קרובות מונחות לפתחנו הכרעות בנושאים מהותיים ועמוקים. אני לא מאמין שצריך לטשטש את חילוקי הדעות, אני לא מאמין שצריכים לנסות ליצור אחידות דעים מלאכותית. במידה רבה זה היה המצב לפני עשרות שנים - וזה השתנה, וטוב שזה השתנה. ישראל היא לא עריצות שמשליטה מונוליטיות מחשבתית באמצעות פחד וכפייה. במקום זאת עלינו לטפח הבנה, הידברות וכבוד הדדי.

ועם זאת, אמרתי שאנחנו מתווכחים כמעט על כל נושא, אבל ברגעים מהותיים, רגעי מבחן, אנחנו ידענו תמיד ויודעים תמיד להתלכד כלפי חוץ. טוב שננהג כך גם בשאר ימות השנה, ביחסים העמוקים ביותר בינינו לבין עצמנו. אני אישית מחויב לקיום המשותף של כל חלקי העם - יחד שבטי ישראל.

נדמה לי ידידיי, שהמעמד הזה הוא התחלה טובה - כולנו מאוחדים בראיית התנ"ך כציר מרכזי, אם לא ה-מרכזי של קיומנו, בראייה עמוקה, בפרספקטיבה של דורות - אין קיום בלי המסד של התנ"ך. ומה שאמר יצחק נבון זכרונו לברכה זה מדויק - אנחנו עומדים על מסד ספר הספרים, וכולנו שותפים למה שכתוב בספר איוב: "אִישׁ בְּאָחִיהוּ יְדֻבָּקוּ יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרָדוּ".

תודה רבה לכם, בהצלחה לכולכם. מירושלים בירתנו אני מאחל חג חנוכה שמח לכל אזרחי ישראל. חג שמח לכם.