חפירות עיר מתקופת החשמונאים
חפירות עיר מתקופת החשמונאיםצילום: Yossi Zamir / Flash 90

האקדמיה הישראלית מתקשה לקבל את תיאור קרבות החשמונאים כקרבות של מעטים מול רבים ומנסה לגמד את גודל ההישג הצבאי היסטורי ניסי שבקרבות הללו.

בימים אלה שוקד ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי על השלמת כתיבת מחקרו המוכיח כי אכן 3,000 לוחמיו של יהודה הצליחו להביס את עשרים אלף הלוחמים הסלואקים המצוידים במיטב התחמושת של התקופה ההיא, על אף שמדובר בגייסות שכבשו ורמסו ממלכות חזקות הרבה יותר מקומץ לוחמיו של יהודה.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר יצחקי על תמצית מחקרו, ובראשית דבריו מזכיר כי בסקרים האחרונים התברר כי חג החנוכה הוא החג הנחוג ביותר בישראל וכמעט כל הציבור הישראלי, גם זה שאינו שומר מצוות, שומר על מנהגי החג ובהם הדלקת נרות וכיוצא באלה.

"זה מפריע מאוד לאתאיסטים ושונאי עמם שמנסים לקעקע את מושג 'חג הניסים' שבחג החנוכה. שנים ניסו להגיד שלא היה נס פך השמן, אחר כך אמרו שלא היה ניסיון של אנטיוכוס להפוך אותם לעובדי אלילים, ועכשיו בשלושים השנים האחרונות מתנצחים עם הביטוי של מעטים מול רבים".

"בספר מקבים א' המורדים בהנהגת בית חשמונאי היו מעטים. יהודה הייתה ארץ קטנה עם מעט אנשים שלא כולם לוחמים מיומנים ומולם צבא אימפריאלי אדיר של האימפריה הסלואקית של יורשי אלכסנדר מוקדון שהשתרעה מהודו ועד מצרים, עם האמל"ח המודרני ביותר, הפלאנקס המשוריין עם חניתות ארוכות, פרשים משוריינים ופילי קרב, ולכן אמרו שהסופר של מקבים א' סילף, המעיט במספר היהודים והגדיל את מספר הסלואקים כדי ליצור כיבכול את הנס", מתמצת יצחקי את המניע המוביל להכחשת נס החנוכה.

אל מול הטענות הללו מתמודד יצחקי ומבקש להוכיח את הטעות ההיסטורית גיאוגראפית שהובילה את החוקרים למסקנותיהם המוטעות.

"אחרי מלחמת ששת הימים יצאנו לשטח הקרבות של יהודה המקבי. החוקר המובהק של קרבות המקבים היה פרופ' בצלאל בר כוכבא, ובשטח הוא ניסה להוכיח שלא יכול להיות שמישהו יכול היה לעמוד מול הפלאנקס. הוא לקח אותנו לסיור צבאי באזור רמאללה כדי להציג את קרב אל עשא, הקרב האחרון של יהודה בשנת 160 לפני הספירה, הקרב שבו הוא הוכה ונהרג".

"פרופ' בר כוכבא הציג בפנינו את הקרב ושם ליד רמאללה הוא הראה לנו שכתוב במקורות שבכחידס הגיע עם עשרים אלף לוחמים פלאנגיסטים ואלפיים פרשים, חנה בבארות, ומולו עשה יהודה כינוס כוחות והביא 3,000 לוחמים למקום שנקרא אל עשא ושם הם התנגשו. הקרב נמשך מהבוקר עד הערב ובמהלכו יהודה רדף את בכחידס ורדף את האגף שלו עד איזה הר ששמו לא ברור ובסופו של היום הוא אוגף מדרום ונחל תבוסה", אומר יצחקי.

הוא ממשיך ומתאר את דבריו של פרופ' בר כוכבא שביקש להוכיח את הקושי ההגיוני שבתיאור הקרב כפי שהופיע בספרות הקדומה. "הוא אמר לנו שהנה השטח הזה הוא שטח בימתי. אל עשא, שזוהה בעקבות זיהוי של חוקרים צרפתיים מתחילת המאה העשרים בחורבת אל-עשי ואת בארות הוא זיהה באל בירה הצמודה לרמאללה ובשטח בימתי שכזה ואין סיכוי שכוח של 3000 איש יילחמו כל היום מול עשרים אלף ועוד ירדפו חלק מהיוונים עד הר שאותו הוא זיהה כהר בעל חצור".

ממשיך יצחקי ומציין כי לטעמו של פרופ' בר כוכבא ליהודה היו לפחות עשרים אלף איש שאם לא כן לא היה מחזיק מעמד יום שלם. "אמרתי לו שאני חושב שהוא טועה בזיהוי כי הוא לא למד את המקורות שלנו. הקרב היה בדרום בנימין ולא בצפון. הוא שאל למה אני אומר זאת ופתחתי תנ"ך בדברי הימים פרק ח' פסוק ל"ז שם מופיעה רשימת היחס של בני בנימין ושם מופיע לראשונה השם אלעשא".

"כל בר בי רב מכיר את מוצא שבדרך לירושלים שבנחלת בנימין, רפה זה עין רפאר, ששימר את השם צמוד לאבו גוש ואל עשא צריכה להיות בין מוצא לאל רפאר. בארות, שם חנה בכחידס היווני ומשם תקף את יהודה, מופיעה ביהושע בסיפור הגבעונים שעליהם כתוב שבין עריהם בארות, גבעון והכפירה וקריית יערים. גבעון זה אל ג'יב, הכפירה זה חירבת כפירה שליד קטנא, גבעת יערים היא טלז-סטון ובארות צריכה להיות שם והיא אכן שם. ביציאה משכונת רמות מערבה לכיוון נביא סמואל יש תל ששמו 'ביר אל ביאר', באר הבארות. הדברים מתאימים".

"הקרב היה בין בארות, רמות של היום, לאלעשא. הוא שאל אותי איפה אלעשא והראיתי לו שבין מוצא למבשרת, בתוך תחום מבשרת יש תל במורד הנחל שנקרא אל עשא, חירבת אלעשא. הלכנו למקום ומצאנו כמות אדירה של חרסים מתקופת בית שני", ממשיך יצחקי ומספר.

באזור שכזה יכול היה יהודה להחזיק מעמד מול הכוחות הסלואקים החזקים פי כמה וכמה ממנו, "זה אזור מבותר. יש שם שני נחלים עמוקים עם מדרונות קשים לתנועה ושם הפלאנקס היווני מאבד את ערכו".

ומה באשר לפרופ' בר כוכבא? האם הוא השתכנע מדבריו של יצחקי? יצחקי לא בטוח. "אני לא יודע אם הפרופ' השתכנע, כי זה סותר את תורתו. אבל אוכל לספר ששלוש פעמים לקחתי את כל סגל המרצים שאמורים ללמד את מורשת הקרב העתיקה לחיילי צה"ל. הראיתי להם את הדברים. הם אמרו שזה מרתק ונראה מצוין אבל המסר לא עבר ולכן החלטתי שצריך להשלים את המחקר ולפרסם אותו ואכן בקרוב זה יקרה".