חנוכיה בנמל תל אביב
חנוכיה בנמל תל אביבפלאש 90

חרדים – חנוכה הוא החג שבו לוחמים בפילוסופיה היוונית, בחיי הגוף היווניים, ומחזקים את לימוד התורה. שהרי היוונים רצו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". לזה מצטרפת הגמרא על נס פך השמן המבטא את ניצחון המעטים חדורי הרוח על הרבים הכוחניים והמגושמים.

המלחמה לא הייתה אלא מכשיר למה שהתרחש בסופה "מאי חנוכה?... שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי וניצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים" (שבת כא, ב).יש משהו מגוחך בחד-צדדיות שכל מגזר רואה בה את החנוכה, ומנסה לנכס אותה אליו. האם אפשר לבודד את נס פך השמן ולחגוג רק אותו בעוד המלחמה וגבורתה מתוארים בתפילה ובדברי השבח "הנרות הללו"?

אין חוגגים את נס המלחמה אלא את נס פך השמן, ועליו הקשה רבי יוסף קארו קושיה: אם השמן הספיק ליום אחד הרי שהנס היה רק שבעה ימים, ומדוע חוגגים שמונה ימים? מיטב המוחות עוסקים עד היום ביישוב השאלה.

כבר יצאו ספרי ליקוטים ובהם עשרות תירוצים לקושיה זו, ודברי התורה רבים במסיבות חנוכה עוסקים בה, מה שדוחק את נס המלחמה אל מחוץ לסדר היום.

אצל החסידים מתוארים חשמונאי ובניו כקדושי עליון, העוסקים בסתרי תורה נעלים וקובעים את השפעת הקדושה לדורות. הדרשות סובבות סביב הארת האור הגנוז מששת ימי בראשית ששימש ל"ו שעות כמניין נרות חנוכה (בלי השמש).

אין כמעט התייחסות לקרבות מתתיהו ויהודה, שמעון ויוחנן, ואין רגילים לקרוא את תיאורי המלחמה שבספר מכבים. רבים עוסקים במלחמה ב"מתייוונים" של ימינו, שהם כמובן כל מי שאינם חרדים, המושפעים מתרבות המערב ואשר נגדם יש להילחם כחשמונאים בשעתם, גם אם לא בכוח הזרוע. גיבורי החג נקראים בעיקר "חשמונאים" ולא מכבים, מאחר שבתלמוד ובתפילה מופיע ביטוי זה.

בנוסף, "מכבים" הוא שם מלחמתי מדי, שהפך לשם בעייתי מאז שאגודת ספורט אימצה אותו כביטוי לגבורה שרירית.

חילונים – חנוכה הוא החג שבו לוחמים המכבים בעלי השרירים נגד היוונים, השרירנים אף הם, והמקורות העיקריים הם תיאורי הקרבות בספרי מכבים. בכוח התחכום והתחבולה, ומתוך הכרת השטח הטובה של מי שנולדו וגדלו במקום – מצליחים הלוחמים האמיצים להביס את האויב היווני, כמו בקרב בית חורון שבו ניצל יהודה המכבי יתרון טופוגרפי במעבר הרים תלול, והצליח בעזרת כוח קטן להביס כוח גדול ממנו.

התהילה שמורה לגיבורים, ולכן השיר הנפוץ: מי ימלל גבורות ישראל אותן מי ימנה, הן בכל דור יקום הגיבור גואל העם. שמע! בימים ההם בזמן הזה, מכבי מושיע ופודה, ובימינו כל עם ישראל יתאחד יקום וייגאל.

נס? השיר אמר מפורשות: אנו נושאים לפידים בלילות אפלים. זורחים השבילים מתחת רגלינו ומי אשר לב לו הצמא לאור – יישא את עיניו ולבו אלינו לאור ויבוא! נס לא קרה לנו – פך שמן לא מצאנו. לעמק הלכנו, ההרה עלינו, מעינות האורות הגנוזים גילינו. נס לא קרה לנו – פך שמן לא מצאנו. בסלע חצבנו עד דם – ויהי אור!

את השיר הזה חיבר אהרן זאב, מי שהיה גם קצין חינוך ראשי בצה"ל. יש הטוענים שבכוונה הושמטו סיפורי הגבורה של החשמונאים, מכיוון שהמחברים ברחו מגבורת הגוף המסמלת דווקא את היוונים, והסכימו עם טענת החרדים דלעיל, אלא שביקשו לשנות מחמת זה את אופיו של החג.

אגודת הספורט "מכבי" הוקמה בראשית המאה ה-20 בשם הזה, לאחר נאומו של נורדוי על הקמת "יהדות השרירים" מחדש, מתוך התפיסה כי המכבים היו אנשים חזקים שעסקו בחישול הגוף.

דתיים-לאומיים –דרשות רבות סובבות סביב דברי הרמב"ם "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" (הלכות חנוכה). התירוץ המקובל ביותר על קושיית הבית יוסף הוא של רבי מנחם המאירי, שהיום הראשון הוא על עצם הניצחון על היוונים. כך שהמסקנה המובנת מאליה היא כי חנוכה הוא הוא יום העצמאות הקדום, ואותו אנו חוגגים בהלל בברכה! מכאן ראיה ליום העצמאות שיש לומר בו הלל בברכה.

כל זאת, תוך דחיקה של המפעל הראשי שלשמו לחמו החשמונאים – טיהור המקדש וחידוש העבודה. נס פך השמן נתפס כנס שולי, כמו גם לשון התפילה "רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך". בשנים האחרונות, לאחר התנכלות הממשלה לציונות הדתית – התחדד המסר המטשטש את צדקות החשמונאים הנושעים בה', ותשומת הלב ממוקדת דווקא בהמשך הלא-מוצלח של ינאי, הורדוס ודומיהם. דרשות רבות מדגישות כי אנו שמחים גם על העצמאות שהייתה בימי ינאי המלך הרשע שהרג את חכמי ישראל, בהיפוך של ממש מנוסח התפילה!

פמיניסטיות דתיות – קביעת הגמרא כי נשים חייבות בנר חנוכה משום שאף הן היו באותו הנס מעוררת אצלן גיחוך, שכן בכמה מקורות נזכרה גבורתה של יהודית שהאכילה את הולופורנש מאכלי חלב, כרתה את ראשו, והביאה ישועה גדולה לישראל.

היא אף זו שעודדה את החיילים לצאת לקרב. הרי שהאישה היא עיקר הנס. לכן חנוכה הוא חג מאכלי החלב, ורק הגברים שהשתלטו על החג הדירו ממנו את הנשים, השתיקו את הסיפור, ולא הכניסו אותו לתפילה. מעתה יש "לחדש מסורת" (אוקסימורון!) לספר בעיקר את חלקן של הנשים בחג, ולא לתת לגברים להמשיך להשתלט על הסיפור. אף גישה זו דוחקת הצדה את חלקם של החשמונאים, את צדקותם, את טיהור המקדש ואת חזרת המלכות לישראל.

[][][][][]

יש משהו מגוחך בחד-צדדיות שכל מגזר רואה בה את החנוכה, ומנסה לנכס אותה אליו. האם אפשר לבודד את נס פך השמן ולחגוג רק אותו בעוד המלחמה וגבורתה מתוארים בתפילה ובדברי השבח "הנרות הללו"?

האם המלחמה הייתה מתחוללת אלמלא היו גזרות קשות והתנכלות למקדש וקודשיו? האם הניצחון הוא רק בשדה הקרב ולא בטיהור המקדש וחידוש העבודה? האם הנס היחיד הוא חזרת המלכות לישראל ולא העזרה האלוקית במלחמות ובסופן נס פך השמן, המוזכרים גם בתלמוד וגם בתפילה? האם אישיותם הרוחנית של החשמונאים אינה מרכיב בחג ובתפילותיו? האם סיפור יהודית, המאוחר והעמוס בשינויי נוסח ותאריכים, הוא עיקר החנוכה ולא גבורת המכבים, נס פך השמן וטיהור המקדש?

עושה רושם שכולם משתתפים כאן בסיפור העיוורים והפיל, כשכל אחד ממשש רק חלק מגופו ובוחר לראות בו את חזות הכול, מה שלא מאפשר לתאר את הפיל באמת. אין סיבה לעצום עיניים, למשש את חנוכה בידינו, ולטעות בהגדרתו.

במלים אחרות – יש מקום לכולם.

בחג הזה התגברו התורה על הפילוסופיה והרוח על הכוח, התנוצצה הארה מהאור הגנוז וקדושה של מעלה ירדה לעולם. נוצר כוח מלחמתי של ממש, האוחז בחרב ויודע כדוד המלך בשעתו כי ה' מלמד ידיו לקרב ואצבעותיו למלחמה, כמוזכר בנאומי המצביאים. יחד עם טיהור המקדש וחידוש העבודה, זכינו לעצמאות שהיא מרכיב חשוב בקיומנו. כל זאת במאבק שבו השתתפו כל שדרות העם, כולל חלקן החשוב של הנשים.

הצטרפו עכשיו למנויי"מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטןלדפדוף בגליון לדוגמאלחצו כאן