מנכ"לית 'בטרם' לבטיחות ילדים, אורלי סילבינגר, מתייחסת ביומן ערוץ 7 לטרגדיה אתמול (שלישי) בקריית אונו בה נחנק בן 14 למוות מאכילת סושי.
בדבריה מציינת סילבינגר כי אמנם מדובר בילד בן 14, גיל שבו לא שכיחה פגיעת חנק האופיינית יותר לגילאים נמוכים, מלידה ועד גיל ארבע, אך מאחר ומדובר בילד בעל צרכים מיוחדים הרי שלא פעם מתרחשות לילדים בגילאים שכאלה תופעות האופייניות לגילאים נמוכים יותר.
על עצם סכנת החנק אצל ילדים היא מציינת שתי סיבות עיקריות המביאות לסכנה. הסיבה הראשונה היא כאשר מהבחינה התפתחותית קנה הנשימה עדיין לא השלים את שלבי התפתחותו. סילבינגר מדמה את עוביו של קנה הנשימה אצל ילד קטן בעוביה של האצבע הקטנה ובעובי שכזה מעבר מזון הופך קשה ומסוכן.
צורה אחת של חנק היא כאשר פריט מאוד קטן נכנס לקנה הנשימה, עובר בקנה ונתקע שם כך שהוא יוצר חסימה בנשימה. צורה נוספת של חנק היא כניסת גורם גדול שהיה חלק ולכן עבר את אזור הבליעה עד שהתקבע על קנה הנשימה.
במציאות שכזו, מסבירה סילבינגר, מבוגר נחלץ מחנק על ידי שיעול והוצאה של הפריט התקוע, אך לילד קטן אין עדיין את המיומנות הזו וכך חנק שיכול היה להסתיים בשיעול יכול להגיע עד כדי מוות.
במציאות שכזו יש "תפקיד מאוד מוגדר למבוגרים", היא אומרת. "לגבי ילדים קטנים ההמלצה היא לעשות את מה שעשו ההורים שלנו – מרכזים לאכילה סביב השולחן, לא מול המחשב, הטלוויזיה או במיטה בשכיבה. המלצה נוספת לגבי ילדים קטנים היא התאמת האוכל לילדים – עד גיל ארבע המאכלים המסוכנים הם מאכלים עגולים קטנים וחלקים – מדובר בפיצוחים, בענבים שאינם חתוכים, צימוקים, ממרח חמאת בוטנים שנשארות בו חתיכות קטנות של אגוזים ובוטנים וכיוצא באלה. סוג נוסף של סכנה הוא מאכלים גדולים שלא נחתכו לחלקים קטנים. כך נקניקיה שיש לחתוך אותה לאורך ולא לרוחב עיגולים עיגולים שיוצרים מרקם חלק ועגול שיכול להתלבש על קנה הנשימה".
סילבינגר ממליצה וקוראת להורים לשבת ליד הילדים בעת האכילה ולוודא שהם מרוכזים במלאכת הלעיסה. לדבריה יש להתאמץ ולדרוש זאת גם מילדים בגילאים גדולים יותר, שכן גם אם תגובתם כעת היא סרבנית ועקשנית במצב של צורך לפעולה הם יגיבו בהתאם להטמעה התודעתית שעליה עמלו ההורים. "התפקיד שלהם לא לשמוע והתפקיד שלנו זה להשמיע".
"ילדים הם לא מבוגרים קטנים. ילדים בגיל הרך זקוקים להשגחה צמודה של מבוגר שהוא פנוי מכל עיסוק, לא בטלפון, נמצא בקשר עין ובמרחק נגיעה. לא לקבל את העיקרון שהבית הוא המקום הבטוח ביותר. כדי שזה יהיה נכון צריך להבטיח את זה בסדרת פעולות", היא אומרת ומדגימה כמה דוגמאות לפעולות האבטחה הנדרשות בבית.
''אחת הדוגמאות היא נעילה קבועה של דלת המרפסת והרחקת המפתח מהדלת, הכנסת ידיות הסירים והמחבתות שעל הכיריים פנימה על מנת שילד לא יוכל למשוך אותה ולשפוך את התכולה על עצמו, במיחמים יש לוודא שקיים סוגר ביטחון שמונע מילד קטן פתיחה של המים הרותחים.
בהקשר זה מזכירה סילבינגר את הסכנה המשמעותית הרבה יותר מכוויות לילד לעומת מבוגר, הן בשל עדינות העור שיכול להתכלות לחלוטין בפגיעה שאצל מבוגר תגרום לאדמומית בלבד. מעבר לכך העובדה ששטח הפנים של עור הילד הוא קטן גורמת לכך שכל פגיעה מכסה שטח הרבה יותר גדול ומשמעותי מאשר אצל מבוגר.