שאלה: אנו נשואים כארבע שנים, יש לנו שני ילדים מתוקים ובאופן כללי יש בינינו אווירה טובה. לאחרונה החלו לצוץ בינינו אי-הבנות וזה קשה לי במיוחד כיוון שזה פוגע גם בילדים.

אתן דוגמא, אתמול הבן שלנו נשאר בגנון אחרון וחיכה לנו בכיליון עיניים. אני התעכבתי בעבודה, הייתי צריכה להישאר לישיבה חשובה אחרי השעות הרגילות של העבודה, בעלי לא חשב על זה שהוא צריך לאסוף את הבן , עד שהגננת התקשרה אליי לשאול למה לא הגעתי ואני התקשרתי אליו באמצע הישיבה.

 עוד דוגמא, ביקשתי מבעלי לקנות בדרך מהעבודה הביתה, כמה פירות, בבוקר ראינו שנינו שנגמרו הכוסות החד-פעמיים, אבל בעלי אפילו לא חשב על כך כשהיה במכולת. כל דבר אני צריכה לומר לו במפורש, קשה לי מאד שהוא לא מבין לבד דברים (שנראים לי לפחות) ברורים. הדבר גורם למריבות, למרות שלאף אחד אין כוונות לא טובות כלפי השני. מה אפשר לעשות?

תשובה: שואלת יקרה, ניכר מדברייך שאת חשה תסכול רב ולפעמים אפילו כעס על בעלך שלא מבין דברים שכל כך פשוטים וברורים לך. אולי אפילו חשבת פעם לעצמך: "מה הוא ילד קטן? כל דבר צריך לומר לו במפורש?!, הוא לא קולט לבד את המציאות?" 

אבל האמת היא שזה לא ממש כך, בעלך בוודאי לא חשוד על טיפשות יתרה. אלא שיש כאן פשוט שני אנשים שונים עם דרך וצורת חשיבה אחרת. כשאנו מתחתנים אנחנו מביאים איתנו את עולם המושגים שגדלנו איתו מגיל אפס. יש לנו כל מיני מוסכמות מאד ברורות על המון דברים שאנחנו אפילו לא שמים לב אליהם ומצד שני גם מאד רגילים אליהם, כמעט לא יכולים לדמיין את עצמנו בלעדיהם.

הנה אוסף של מספר מוסכמות שאספתי עם השנים מכל מיני אנשים שנפגשתי איתם – הכל אמיתי!

  • הוא לא מבין שאת הבגדים שמכינים למחר שמים באופן מסודר על כיסא ליד המיטה.
  • כיסא ליד המיטה? מה זה הבלאגן הזה? ברור שמכינים את הבגדים למחר על קולב שתלוי ליד דלת החדר.
  • בסעודת שבת, אחרי הדגים (חייבים להיות דגים בסעודת שבת - עוד מוסכמה מבית ההורים...) שרים את השיר "יונה מצאה בו מנוח" עד שמביאים את המרק.
  • מרק? בקיץ? מי מגיש לסעודת שבת קייצית מרק, בחום הזה?
  • טשולנט – מכינים רק לסעודת שבת בבוקר, בחורף בלבד!
  • את גליל נייר הטואלט בשירותים שמים באופן כזה שהנייר עצמו לא נוגע בקיר.
  • את הסבונייה (קופסא לסבון, למי שלא זכה להכיר) שמים משמאל לכיור.
  • סבונייה – מי משתמש היום בסבונייה?
  • כאשר יוצאים מהחדר מכבים את האור.
  • מכבים את האור בחדר רק כשיוצאים מהבית

אפשר לתת עוד המון דוגמאות של דברים ש"תופסים" אותנו ביומיום. דברים קטנים שכל כך ברורים לנו ובהרבה מקרים מאד לא ברורים לצד השני. אפשר לכעוס באותו רגע, לצבור בלב ולהמשיך הלאה. עד שבחילוקי הדעות הרבים זה יוסיף עוד טיפ-טיפה שמן למדורה...

אפשר (וכדאי) גם לשוחח על כך. אולי מיקום הסבונייה זה לא ממש נושא קריטי לחיי האנושות, אך אם זה מעצבן, או סתם "צובט" – מותר לדבר גם על נושא כזה. הרבה פעמים אנשים מוכנים לשנות הרגלים קטנים ובאמת לא כל כך עקרוניים למען השני. תוכלו לשמוע בתגובה משפט כמו: "אם הייתי יודע שזה מאד מפריע לך הייתי שם את הסבונייה בצד שמאל ולא בצד ימין, פשוט באמת לא שמתי לב איפה הנחתי אותה בדיוק".

לפעמים אנשים נוטים לפרש כטיפשות, מצב שבו בן הזוג לא מבין דבר שלהם נראה ברור, סתם כי הם גדלו איתו.

באופן דומה, יש גם נורמות חלוקת תפקידים בין בני זוג. כל אחד מבני הזוג בא לנישואין עם מה שראה בבית הוריו. לעיתים הוא יבטיח לעצמו שאצלו יהיה אחרת ולעיתים ירצה דווקא להמשיך באותו הכיוון של ההורים , כיוון שנראה לו נכון וטוב.

אם בבית ההורים היה מקובל שרק האב עושה את בקניות, אז גם אם האמא תהיה במכולת, היא לא תחשוב: "מה עוד צריך לקנות, שחסר בבית?" כי מבחינתה זו לא האחריות שלה. יש להדגיש שאין הדבר נובע מהתנערות מאחריות, אלא מכך שהרעיון לקנות פשוט לא עולה לה בראש, הוא לא נמצא במודעות כלל. וזה בניגוד למצב שראיתי משהו שצריך בבית ובכוונה לא אקנה אותו, כי זה לא התפקיד שלי.

אם נמשיך עם הדוגמא הזו, של המכולת, על מנת למנוע אי-נעימות וחוסר הבנה, יהיה נכון להתקשר ולשאול: "אני במכולת עכשיו, צריך לקנות כוסות חד"פ? אה, כבר קנית? מצויין, אז לא אקנה".

גם אם התעכבת בעבודה והודעת מראש לבעלך, לא יזיק להזכיר לו במהלך היום, בצורה נחמדה ולא ביקורתית : "אתה זוכר שהיום אני נשארת לישיבה, נכון? אז זה אומר שאתה מוציא מהגנון, כן?"

זה אולי נשמע טפשי ואת חושבת לעצמך: "למה להיות כל-כך קטנוניים ולרדת עד כדי כך לפרטים?" בנוסף, אנו מצפים שבן הזוג יבין לבד, מעצמו – למה אנחנו מתכוונים. כי התרגלנו שאמא שלנו הבינה אותנו רק לפי המבט, עוד לפני שפתחנו את הפה כדי לבקש.

מעניין שעל פי מחקרים שבודקים קשר בין בני זוג נמצא שלמרכיב התכנון והתיאום מראש יש השפעה רבה על רמת שביעות הרצון שלהם מבן זוגם ומחיי הנישואין שלהם. אז כדאי לאמץ את זה. כמה שיותר לתכנן מראש, למנוע הפתעות לא-נעימות ו"תקלים" שאפשר היה בקלות למנוע. חבל לפגוע באווירה בבית, בפרט בגלל נושאים לא מאד עקרוניים שכאלה. בהצלחה.

שרית יורב - מנחת נישואין, מרכז י.נ.ר-יועצי נישואין רבניים [email protected]