שבועיים לפני הבחירות האחרונות לכנסת נתקל עזרי טובי, דובר יצהר, בדבריו של יו"ר מפלגת יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד, ביחס להתנחלויות ורתח מזעם.

"בסרטון נראה יאיר לפיד אומר: 'איפה שהוא, בין איתמר ליצהר, קבור הכסף'. לא נרגעתי מזה. שיגע אותי שהוא יכול לומר מה שבא לו ולהשמיץ ציבור שלם ואין פוצה פה ומצפצף. הרגשתי שאני לא מסוגל לשתוק".

בתגובה לאמירתו של לפיד, לקח טובי את מצלמת הווידאו הביתית אל שער הכניסה ליישוב יצהר, העמיד אותה מולו, לחץ על כפתור ה‑play והחל מדבר בפנייה ישירה ללפיד: "שלום למר יאיר לפיד", אמר טובי כשהוא מישיר מבט למצלמה. "מכיר? לא. אתה לא באמת מכיר אותנו, אתה רק נהנה להשמיץ אותנו בכל הזדמנות שיש.

האמת שאתם עושים את זה כבר שנים, אתה וחבריך מהשמאל ומהתקשורת, מכפישים ציבור שלם בלי סוף. איפה הכסף של המדינה? אצלנו, בין יצהר לאיתמר. מחירי הדירות מאמירים? בגללנו. יוקר מחיה? עלינו. אז בוא מר לפיד, ניכנס פנימה, נפגוש את האנשים ואולי נלמד שיעור קטן בחברותיות אמיתית". כך ערך טובי סיור וירטואלי של שתי דקות ללפיד וחבריו בין תושבי יצהר.

"זה יצא חזק, כי דווקא ביישוב שנתפס בציבוריות הישראלית הכי קיצוני, רואים תושבים שדואגים לכלל ותורמים למדינה. אחד תרם כליה למושבניק מהצפון, משפחה אחרת מגדלת ילד אומנה, בני נוער עסוקים בהתנדבות, פינת קפה לחיילים שפתוחה 24/7 ועוד". טובי עמל על עריכת הסרטון, ושבוע לפני הבחירות העלה אותו לרשת.

התגובות לא איחרו לבוא. הסרטון הפך לוויראלי, נצפה מאות אלפי פעמים והופץ באלפי שיתופים ברשתות החברתיות. "הסרטון עשה באזז גדול, הרבה מעל המצופה. אני קורא לסרטונים מהסוג הזה סרטוני נוק-אאוט, כי האמת בסופו של דבר מנצחת". 

מפגש ראשון עם מתנחל

מאז אותו סרטון, הגיע טובי למסקנה שעליו לפתוח את פיו ואת מצלמתו ולהביע את אמירותיו בקול רם וצלול ובלי חשש. הוא הפשיל שרוולים ונכנס גם לזירת ההסברה הבינלאומית. מאז הוא פרסם עוד סרטונים שיצרו הד הסברתי ברחבי העולם, והוא לא מתכוון לעצור. "אני ברבאק. אני ישן על זה, אוכל את זה, חושב על זה. יש לי על המחשב סקיצות לעוד הרבה תוכניות הסברה וסרטונים. אני רואה עד כמה זה נחוץ ומבין שאין לי את הפריבילגיה לשבת בחיבוק ידיים".

וטובי בהחלט עובד, בהתנדבות יש לציין, בשלל אפיקי הסברה. לפני כחודש הזמין עיתונאית מצרפת שמתגוררת מזה שנתיים ברמאללה, לבוא ולהכיר מקרוב את המתנחלים שהיא מסקרת. העיתונאית נענתה להזמנה והתייצבה בביתו, מלווה בצוות צילום. "זו הייתה פגישה מרתקת", מספר טובי.

"דיברנו המון. הסברתי לה את האני מאמין שלנו וערכנו סיור באזור. היא ראתה מקרוב איפה אנחנו חיים ומי אנחנו. מה שהכי הדהים אותי, שתוך כדי הפגישה היא הודתה בפניי שלמעשה זהו המפגש הראשון שלה עם מתנחל. זה הימם אותי. איך דבר כזה יכול לקרות? השתגענו? כבר כמה שנים היא כאן, ואף אחד לא דאג להכיר לה את המתיישבים מקרוב? כמוה יש בטח עוד הרבה כתבים זרים, שמציגים אותנו בעולם בלי להכיר אותנו בכלל. זו מציאות מטרידה", מלין טובי.

המועצות ביו"ש פועלות בזירת ההסברה, זה לא מספק?

"נכון, אני רואה פעילויות הסברה שיוצאות כיוזמות פרטיות של מועצות כאלה ואחרות. כל אחד עושה בשם המועצה שלו וזה חשוב וטוב, אבל איך יכול להיות שאין שום גוף שפועל במשותף ומאחד את כולם יחד? זה מייצר כוח הרבה יותר גדול".

אז מה אתה מציע לעשות?

"אם היה קם גוף מסודר שמטפל בזה - אני מאמין שהדברים היו נראים אחרת. אצלי בבית ישבו בשנה האחרונה כתבים מהעולם. היו כתבים מאלג'זירה, מהוושינגטון פוסט, הגרדיאן, הטיימס ועוד. הם באו, ישבו, הקשיבו. זה לא שהכול הלך חלק, אצל חלקם לא ליקקתי דבש, אבל זו התחלה של אינטראקציה. כל מי שהיה אמר: 'וואלה, זה מעניין. אני שומע'. לצערי, החזית הזאת עדיין מופקרת ויש עוד כל כך הרבה מה לעשות.

''החזון שלי בשלב ראשוני הוא להקים מעין משרד החוץ של יהודה ושומרון", מסביר טובי. "ארגון שיטפל בארץ בכתבים הזרים, יארגן מפגשים, סיורים והיכרויות, וידאג להכשיר אנשים שמתאימים לדבר עם התקשורת הזרה, להיות הצינור שדרכו עוברת כל התקשורת הזרה, זאת אומרת, ביקורת ופיקוח מולם. עיתונאי לכלך היום, מי מטפל בו?

"לא מזמן הכנסתי עיתונאית אנגלייה אליי הביתה. היה שיח טוב, אבל אז פורסמה הכתבה והכותרת הייתה 'בתוך יצהר: היישוב שאוהב לשנוא'. גם התוכן בגוף הכתבה לא היה הוגן. במקרה כזה הכתבת צריכה להבין שהיא תשלם מחיר עיתונאי. כיום הכתבים הזרים פועלים ככל העולה על רוחם, בלי לתת דין וחשבון. הם מסתובבים ואומרים מה שבא להם בלי שום ביקורת, מה אנחנו מטומטמים? זה דורש שינוי.

"עוד אפיק מאוד חזק שאנחנו לא מספיק נמצאים בו הוא הרשתות החברתיות. דרך הרשתות אפשר להגיע לציבור עצום בחו"ל ולהראות את הפרצוף האמיתי שלנו לעולם. אני גם רוצה להכשיר אנשים לפגוש את הציבור בעולם פנים אל פנים, ולהראות להם את המציאות האמיתית. יש לנו קיבעון בתפיסה של ההסברה של ישראל. אנחנו לא יודעים לשחק את המשחק כמו שצריך. גם אני לומד תוך כדי תנועה.

''האויב שלנו פעיל בזירת ההסברה העולמית והקונטרה מצדנו לא מספקת. במיוחד בשנים האחרונות מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפה שמנסה לערער את הלגיטימיות הקיומית שלה. המתקפה הזאת מתוזמרת היטב וממומנת על ידי כספים זרים. הם מעלים בלי בושה שקרים בוטים כמו האפרטהייד וג'נוסייד ומאיימים בחרם. לנו אסור לשבת בשקט ולהשלים עם המצב. אני, בכל אופן, לא מוכן לשתוק יותר, וברוך ה' מצאתי את המשבצת שבה אני יכול לתרום למדינה".

מ'רימון' למכון מאיר

לא תמיד הרגיש טובי את אותו להט לסייע למדינת ישראל. טובי בן ה‑45, שנולד וגדל בנתניה למשפחה דתית-לאומית, מעיד על עצמו שהיה נער עירוני, "כזה שחובב הנאות ונטול מודעות עצמית. בחור שזורם עם החיים בלי שום ממד של עומק".

כשמלאו לו שמונה שנים יצא עם הוריו, שמואל ויוכי טובי, אנשי חינוך, לשליחות חינוכית בטורונטו שבקנדה. "הייתי ילד קטן שלא ידע מילה באנגלית ונזרק פתאום לבית ספר של דוברי אנגלית. לא הייתה לי ברירה אלא לקפוץ למים וללמוד את השפה. שם בעצם רכשתי את האנגלית".

לאחר ארבע שנים בקנדה שב ארצה עם משפחתו, אבל בגיל 16 שוב נסע עם הוריו לשליחות, הפעם לאנגליה. "הלכתי לבית הספר היהודי ונחשפתי לתרבות המערבית בצורה חזקה. אחרי שנה, כשההורים שלי שמו לב שאני מושפע מהסביבה ושירדתי מבחינה דתית, הם שלחו אותי לארץ. גרתי אצל דודה שלי בנתניה ולמדתי בישיבה התיכונית ברעננה. בסוף כיתה י"א העיפו אותי מהישיבה. באותו זמן התחילה התקופה החילונית שלי. ההורים חזרו אז לארץ ואני למדתי במסגרת אקסטרנית". 

בהמשך התגייס לשירות צבאי בגבעתי. "הייתי לוחם, אבל נטול שאיפות. עשיתי מה שצריך בלי יותר מדי עומק". עם השחרור יצא לטיול ארוך במזרח. "יצאתי לטיול של שנה וחצי. איפה לא הייתי? בהודו, וייטנאם, נפאל, תאילנד, אוסטרליה. חייתי את הווה. עברתי מחוויה לחוויה. לא עניין אותי בכלל מה קורה בארץ".

לישראל שב בגיל 25, ונרשם ללימודים בבית הספר למוזיקה רימון. "המוזיקה מאז ומתמיד מילאה אותי. הייתי יושב ומנגן בגיטרה חשמלית במשך שעות. תכננתי ללמוד סקסופון ברימון". באותה תקופה החל בתהליך פנימי של חיפוש אחר משמעות לחייו. "עד אז הייתי יצור של חברים, לא שואל ולא חוקר. אבל דווקא אחרי הטיול היה לי מין שקט כזה לחשוב ואולי גם עברתי התבגרות מסוימת, והתעוררו אצלי מחשבות ותהיות על החיים. החלטתי שעד שהלימודים ברימון יתחילו, אלך ללמוד בישיבה".

טובי פנה ללימודים בישיבת מכון מאיר הירושלמית. התכנון המקורי היה להישאר שם לתקופה קצרה, אולם שבוע רדף שבוע, חודש ועוד חודש חלפו והוא נשאר לבסוף בישיבה במשך שלוש שנים. "גיליתי את עולם התורה וזה היה מדהים בשבילי. לא יכולתי לעזוב. אתה נדלק והכול מסביב הופך להבל הבלים. שם התחיל תהליך המודעות שלי. לא רק לדעת מה רש"י ותוספות אומרים, אלא משהו הרבה יותר עמוק. פתאום קלטתי שיש כאן אמת גדולה".

בגיל 27 פגש דרך חברים את רעייתו לעתיד אורה, תושבת בית שמש, בוגרת אולפנת צפירה. הם נישאו וכזוג צעיר התגלגלו ממקום למקום. "גרנו בתקוע ואחר כך במעון. אחרי הרצח של דב דריבן עברנו לתקופה לגור ליד האלמנה עדי בחווה". משם עברו לחוות גבעות עולם בשומרון.  "גרנו שנה וחצי בחווה. שם קיבלתי את יסודות הקנאות", הוא מחייך. בחווה שימש טובי בין היתר כרועה צאן. "זה היה נפלא. במשך שעות אתה בטבע לבד עם עצמך".

כך מצא זמן להקדיש ליצירה המוזיקלית. טובי חיבר והלחין שירים לדיסק הראשון שהוציא, 'אבא'. "הדיסק שלי תפס טוב. זו הייתה מוזיקה יהודית מתחדשת. היום זה מאוד פופולרי, אבל אז זה היה די ראשוני. יש משהו מיוחד בדיסק הזה. הוא נבע ממקום אמיתי של קרבת ה' תמימה. זו הייתה התקופה האולטרה-תמימה שלי", אומר טובי.

פרט לרעיית הצאן ולהשקעה בהוצאת הדיסק, למד טובי בחווה לעבוד וליצור בעץ. "היינו כל הזמן בונים. בנינו לולים לתרנגולות, חדר אוכל, וכך למדתי את הטכניקה. כשעברנו ליצהר נכנס לי ג'וק לבנות לנו בית מעץ", וכך היה. טובי בנה בעשר אצבעותיו את ביתו, קומה אחת ומרפסת גדולה שצופה לנוף.

הפרשת חלה כמקצוע

ליצהר הגיעו בני הזוג טובי בתקופה סוערת מבחינה ביטחונית. "הייתה בדיוק אינתיפאדה, ועם כל הפיגועים והפצועים זו הייתה תקופה מאוד מיליטנטית בחיים שלי", הוא משתף, עד כדי כך שקיבל צו הרחקה מיו"ש. "כנראה הייתי מוכר למי שצריך לדעת מי מלבה ומי לא מלבה את השטח. תוך 48 שעות הורו לי להתקפל ולעזוב את האזור. עברנו כל המשפחה לשנה לצפת. בדיעבד זו הייתה שנה מדהימה". לטובי יש חמישה ילדים, הגדולה בת 15 והקטנה בת ארבעה חודשים.

איך אשתך הגיבה להרחקה?

"אשתי, למרות המחיר האישי של לקום ולעזוב בית, נתנה ונותנת לי תמיד המון מקום". בתום שנת ההרחקה, שב טובי עם משפחתו ליצהר ובחר לחזור לכותלי בית המדרש. "תפסתי בית כנסת בודד בגבעה ולמדתי ימים שלמים עם עצמי. אלה היו השנתיים הכי יפות בחיים שלי".

ומה עם פרנסה?

"בצפת היינו נוסעים כל יום חמישי לקבר רבי שמעון עם הבצק כדי לעשות הפרשת חלה לקראת שבת, ושמנו לב שמסביבנו מתאסף קהל שמאזין ומתחבר אלינו. אז אמרתי לאורה: 'אני מנגן, את שרה, בואי נבנה ערבים להפרשת חלה מוזיקלית לנשים בלבד. המופע נקרא 'התחלה חדשה' ומדבר על צמיחה והתחדשות בנפש סביב הפרשת חלה. זה ברוך ה' החזיק אותנו במשך כל השנים".

לאחר שנתיים של לימוד אישי אינטנסיבי, הגיע טובי לתובנה שתהליך ההתכנסות שלו פנימה תם, ומעתה ואילך ישתדל לחיות ולפעול "עם הפנים כלפי חוץ", כהגדרתו. "החלטתי שאני משנה את התפיסה ומנסה לראות איפה אני נותן ביטוי ליכולות שלי בעולם החיצוני. אם עד אז עניין אותי ד' אמות של עבודת ה', עכשיו הרגשתי בשל לצאת החוצה, לפגוש את העולם שהתנתקתי ממנו במשך 15 שנה, ולהתחיל להשפיע ולתת מעצמי".

מתוך אותה תובנה אישית, הציע לפני כשנה וחצי את מועמדותו לתפקיד דובר היישוב יצהר. "יצא מכרז לתפקיד והמזכירות פתחה את ההצעה לכלל התושבים. לא היה לי אז שום מושג בתקשורת או בפוליטיקה, אבל החלטתי שאני הולך על זה. זה היה רחוק ממני כרחוק מזרח ממערב, אבל הרגשתי שיצהר תקועה במציאות שהיא לא מסוגלת לצאת ממנה והאמנתי שצריך שינוי". 

לאחר התמודדות במכרז, התבשר טובי שזכה בתפקיד המיוחל. "התקף החרדה הראשון שהיה לי בחיים היה כשהתקבלתי לתפקיד הזה", הוא צוחק. "יומיים הייתי בסטרס רציני מגודל המשימה. חשבתי אולי לרדת מזה. חשבתי על סיטואציה שיקרה משהו ביצהר ויפנו אליי, ואז מה אני אמור לומר שיהיה נכון ומדויק. האנשים בתקשורת הם הרי אלופים, וכל מילה שאתה מוציא מהפה שלך מוקלטת ומתועדת. הרגשתי את גודל האחריות על הכתפיים שלי".

חודשיים בלבד לאחר היכנסו לתפקיד התרחשו ביצהר כמה אירועים דרמטיים שחייבו את הדובר החדש להפשיל שרוולים ולצאת אל אור הזרקורים. "ה' יתברך סידר לי מיד בהתחלה את אחד המשברים הכי גדולים שהיו ביצהר, שכלל הריסת בתים על ידי הממשלה, פינצ'ור רכבי צבא, הריסת אוהל המילואימניקים ותפיסת ישיבת 'עוד יוסף חי' על ידי כוחות צבא. בלגן שלם".

איך אתה מדברר את הפגיעה בחיילי צה"ל?

"אני הראשון שאמרתי בפה מלא ובצורה מפורשת שהיישוב יצהר מתנגד לפגיעה בכוחות הביטחון. היה לי ברור שאני אומר זאת בכל מקרה בקול רם. היו ראיונות שחטפתי בראש. זו הייתה בהחלט טבילת אש רצינית בשבילי בעולם התקשורת. הקב"ה זרק אותי למים עמוקים מאוד עם שנורקל קטן לחמצן. בגלל המצב המורכב, בלילות הייתי יושב מול המחשב ומשחזר שאלות, כותב רשימת מסרים שאני רוצה להעביר ותשובות אפשריות. זו הייתה תקופה מטורפת, אבל ברוך ה' היא הצמיחה אותי".

כמה חודשים אחר כך פרסם האו"ם את הדו"ח של מועצת זכויות האדם בעקבות מבצע 'צוק איתן'. בדו"ח הוטחו האשמות חמורות על הפרת זכויות אדם על ידי חיילי צה"ל ומדינת ישראל. טובי התקשה לקבל את הדו"ח השקרי והחליט לצעוק את האמת הישראלית בעולם.

"הייתה בי תחושת מועקה כזו של חוסר צדק. בנוסף לכך, נודע לי שבארצות הברית גם יהודים מפנים גב לישראל. נדהמתי לגלות שיש ארגונים יהודיים שיוצאים נגד ישראל. הרגשתי פגוע אישית. ישבתי בלילה עם עצמי וחשבתי שאותם יהודים צריכים לדעת מה למען ה' הולך פה, עם מה אנחנו מתמודדים.

"התחלתי לכתוב להם 'תדמיינו מציאות שאבנים נזרקות עליכם'. פתאום התנגן לי השיר של ג'ון לנון 'אימג'ן' ו‑בינגו. כתבתי את הפנייה ליהודי ארצות הברית על בסיס השיר הזה. תיארתי מציאות של אבנים, טילים מתעופפים, מדינה מוקפת אויבים שרוצים לחסל אותה והאיום האיראני, ובסוף אני אומר להם: תדמיינו - אבל אצלנו זו המציאות".

בהמשך פתח טובי דף פייסבוק באנגלית בשם 'שתפו את האמת' ובו פרסם את הסרטון. התגובות היו נלהבות. בתוך כמה שעות הסרטון הפך ויראלי והופץ ברחבי העולם. אחרי שלושה ימים בלבד היו לו יותר מ‑11,000 שיתופים וחצי מיליון צפיות. "וזה רק בדף שלי. זה פשוט עף בטירוף. הייתי המום מהתגובות התומכות מכל העולם. קיבלתי תגובה מתימן, ומורה בתיכון בגרמניה סיפר שנתן לכיתה שלו לצפות בסרטון".

זה לא תפקידה של המדינה?

"במפגשים ובשיחות שאני מנהל עם אזרחים מהעולם, יהודים ושאינם יהודים, עולה שוב ושוב הצורך הדחוף בתחמושת ההסברה, בחומרים שאפשר יהיה להפיץ מהשטח ואיתם להגיב לצביעות ולשקרים שמופצים ברחבי העולם. משום מה, ההסברה הישראלית לא מספיק פעילה ואין ברירה אלא למלא את הוואקום הזה".

חמור או מכונית יוקרה?

דוגמה לסרטון מהשטח "שהוא יחסית פשוט להפקה", הוציא טובי כשנתקל באמירתו של רוברט כהן, עורך הניו-יורק טיימס לשעבר, שאמר: "הישראלים טסים במכוניות המהירות שלהם בכבישים מהירים, בזמן שפלשתינים נעים בעגלות רתומות לחמורים בשבילי עפר".

טובי בתגובה נכנס לכפר הפלשתיני הסמוך חווארה, וצילם תוך כדי נסיעה מכוניות פאר פלשתיניות חולפות על פניו. "זו הוכחה חותכת שהמציאות שונה לגמרי מהשקר שהציג כהן. על הכבישים אין לא עגלות ולא חמורים, אלא רכבים מודרניים וחדישים, שהרבה ישראלים יכולים רק לחלום עליהם. בסרטוני הסברה טובים אתה אפילו לא צריך להתעמת או לענות, אלא פשוט להראות את המציאות כמו שהיא".

ומה בנוגע לציבור המתנחלים, איך לדעתך ההסברה הרשמית בישראל מתייחסת אליהם?

"ההסברה היום מנסה להעלים את ציבור המתנחלים. היא מתכחשת לציבור הזה. אנחנו ציבור שנוי במחלוקת ולכן כנראה מעדיפים להשאיר אותנו בצל. המדינה, בצדק, מנסה להוכיח כמה היא פלורליסטית וליברלית. זה בהחלט חשוב להציג את ישראל כאי של שפיות וכמדינה מתקדמת, אבל אי אפשר להעלים ציבור כל כך משמעותי, דומיננטי וחשוב ולטאטא אותו כאילו הוא לא קיים". 

לאחרונה הוזמן טובי לפגישה עם בכירים במשרד ההסברה. "הם ראו סרטונים שפרסמתי ואת התהודה לה זכו וביקשו להיפגש. הייתה שיחה מעניינת על הסברה, אבל בשורה התחתונה הרגשתי שמדינת ישראל עדיין לא מסוגלת לקבל אותי עם החזות שלי, כמתנחל עם כיפה גדולה, כאחד הפרזנטורים שלה. בדיעבד אני שמח, כי ככה יש לי פריבילגיה לומר דברים שמדינת ישראל הרשמית לא יכולה לומר בפה מלא".

תוכל לתת דוגמה?

"יש סרטון שפונה אל יהודי ארצות הברית בצורה מכובדת, ואומר שמי שיש לו בעיה עם מדינת ישראל - אז גם לנו יש בעיה איתו. זו אמירה שמדינת ישראל הרשמית לא יכולה לבטא, אבל נגמרה התקופה שיהודי התפוצות יבקרו אותנו במין התנשאות כזאת ואנחנו נקבל הכול בהכנעה.

''אני לא מוגבל לפוליטיקלי קורקט, אני לא כבול לחשבונות שבין מדינות ולא חייב לחשוב אלף פעם לפני שאני מבטא את האמת הפשוטה שלנו כעם. אני מרגיש שליח של הציבור", הוא אומר. לאחרונה הצליח לגייס מהציבור הרחב דרך אתר הדסטרט סכום של 40,000 שקלים בשביל סרטוני הסברה נוספים. "אני זקוק לתמיכת הציבור, לפרגון ולגיבוי וגם, מה לעשות, לתמיכה הכלכלית. לעשות סרטונים כאלה זה כסף".

ההשקעה האישית של טובי ליצירת הסברה אפקטיבית היא רבה. "אומרים לי 'סבבה, יש לך אנגלית יפה', אבל אני עובד על זה מאוד קשה. שום דבר לא בא בקלות", הוא מבהיר ושולף מכיסו כרטיסיות שהכין, ובהן מילים באנגלית גבוהה ותרגומן לעברית. "כשיש לי זמן פנוי אני מוציא מהכיס את הכרטיסיות ומשנן. אני מודע לכך שהשפה האנגלית היא כלי משמעותי, ורוצה לבטא את המסרים באנגלית ברמה גבוהה כדי שכל המצקצקים בלשונם והמתנשאים לא יזלזלו, ויתייחסו לנאמר בכבוד. בכלל, שלא תטעי, כל הסרטונים שלי הם תוצר של הרבה עבודה, מחשבה והכנות. ממש לא בשלוף וגמרנו".

טובי מבקש לצאת בקריאה למגזר להתגייס למשימת ההסברה: "האמירה שמיהודה ושומרון יוצאת הסברה לאומית ולא סקטוריאלית היא חשובה בעיניי. הציבור הדתי-לאומי צריך לחשוב בגדול. כמו שלקחנו אחריות בשאר הממדים במדינה: בצבא, במשטרה, בגרעינים תורניים, כי הציבור שלנו הבין שיש לו אחריות לאומית - ככה אנחנו חייבים לקחת אחריות גם בזירת ההסברה הבינלאומית. כי המדינה בבעיה וזקוקה לנו. צריך להפסיק להתבכיין ולהתחיל לעשות.

''אני רוצה לעשות הסברה בשם מדינת ישראל, כן, בלי להתבייש שאדם פשוט כמוני עושה את זה. אם נתבייש המדינה הזאת תיגמר, מדובר בחיים שלנו. אני חושב על הילדים שלי כשאני עושה הסברה. הציבור שלנו צריך לקחת אחריות לאומית בהסברה, ואני מדגיש לאומית. לא רק להסביר את ההתנחלויות ולהראות כמה ערבים עובדים אצלנו בדו-קיום, אלא להתחיל לדבר בשפה לאומית רחבה, ובעידן של הרשתות החברתיות כל אחד יכול".

[email protected]