שאלה: בעלי אדם עסוק. הוא גם עובד, וגם מקפיד ללמוד תורה בכל יום, גם מעביר שיעורים וגם מתנדב בוועדות שונות. כל העשיה שלו היא מתוך הסכמה שלי, ואני אף גאה בו שהוא עושה כל כך הרבה.
אך למרות זאת, קשה לי העובדה שאין לו זמן עבורי. שאני לא מקום ראשון בשבילו, כיוון שבכל פעם הוא ממהר לדבר אחר.
בעלי כן מנסה להחמיא לך ואומר לי שהוא מעריך אותי, אבל משום מה זה עדיין קשה לי. אני לא יודעת מה לעשות. מצד אחד הוא באמת עושה דברים חשובים, ומצד שני, מה יהיה איתי? אני מתסוכלת... אודה לך שתאירי את עיני. ענבל.
שלום ענבל יקרה,
קראתי את שאלתך החשובה, ואני בהחלט יכולה להבין ולהזדהות עם התחושה שתיארת. הצורך להרגיש שאת מקום ראשון עבור בעלך, הוא טבעי ובריא.
בספר בראשית נכתב "ואל אישך תשוקתך", חלק מהתשוקה של האישה לבעלה מתבטא גם בצורך להרגיש, שהאיש שלה- קודם כל, מסור אליה. שהיא, אשתו, הדבר הכי יקר עבורו. כך בנויה נפשה של האישה.
לכן, חשוב לי בשלב הראשון, שתקבלי ותביני את הצורך שלך. זה טבעי, ואף בריא.
בהקשר לכך, כדאי להסביר, כי צורך זה הוא גם הסיבה לכך שהרבה גברים מרגישים "חנוקים" מצד האישה שלצדם. כלומר, כאשר האישה לא מצליחה לנווט ולבטא צורך זה בצורה נכונה, היא עלולה לתת לבעלה תחושה של "מחנק" . וכאשר אנו מרגישים חנוקים, באופן טבעי אנו דווקא מנסים לברוח, ולא להתקרב. ואז נוצר מעגל קסמים כואב ומתסכל. רצון לקרבה שמוליד דווקא ריחוק ואכזבה.
מתוך התיאור שכתבת אני מבינה שאצלכם, ישנה דווקא הסכמה לגבי לוח הזמנים הצפוף של בעלך. את מאפשרת לו, ואף מעריכה את העשיה הרבה. עם זאת, ישנו קושי פנימי שהולך וגדל.
וחשוב לא לזלזל בו.
ראשית נדמה לי, שגם את וגם בעלך, אינכם מרגישים מספיק את הערך של ההשקעה בזוגיות. לשניכם נראה כי ההתנדבות בוועדות, השיעורים ולימוד התורה, הם יותר חשובים, ולכן הכוחות והזמן מופנים יותר לשם.
לכן, השלב הראשון הוא לעשות סדר בראש, וליצור הבנה חדשה לגבי הערך והחשיבות של הדברים.
אמנם, בוודאי שחשוב להתנדב, ובוודאי שחשוב ללמוד תורה. אבל, בוודאי ובוודאי שחשוב להשקיע בזוגיות. בשכינה שביניכם. ובשמחה שאצלכם בבית. יתרה מכך, אם לא תתנו לצורך הזה מקום, את עלולה לצבור רגשות שליליים, שבהמשך יכולים אף להזיק לקשר ולפגוע בו.
ולכן, מוכרחים קודם כל להבין, שהזוגיות באמת חשובה. אי אפשר לדחוק אותה הצידה. הזוגיות שלכם ראויה לזמן של כבוד משל עצמה. מוכרחים להשקיע באופן תמידי.
השלב השני, הוא החלק המעשי שבו תחשבו יחד על מה מוותרים ואיך עושים את השינוי. זה יכול להיות ערב מסוים בשבוע שבו אתם יושבים יחד, בלי טלפונים ובלי הסחות דעת. זה יכול להיות זמן קבוע בכל ערב. כך או כך, המפגשים בניכם, הנתינה, תשומת הלב, וההשקעה מוכרחים לקרות בתדירות גבוהה יותר.
יותר מכך, אני מאמינה שכאשר תעשו סדר חדש בחלוקת הזמן, ותרגישי שאת מקבלת את הקרבה והזמן איכות שאת זקוקה לו (ואני מאמינה שגם בעלך זקוק!), יהיה לך יותר קל לשחרר ולאפשר- אבל מתוך שמחה אמתית. כל עוד את מרגישה חסרה, אני מניחה שבתוך הנפש קשה לך לשמוח לגמרי בעשיה של בעלך.
ולסיום, כתבת כי בעלך משתדל להחמיא לך ולהעריך. זה נהדר ונפלא. עם זאת, שוב נדמה כי המינונים אינם מספיקים. מתוך התיאור שכתבת, ניכר שנדרש כאן שינוי כולל יותר. חלוקת זמן ופניות חדשה, שבה לזוגיות שלכם יש מקום וזמן משל עצמה.
ועוד מילה קטנה, מתוך ניסיון עם הרבה זוגות, נוכחתי לראות, שלעיתים שינוי קטן בלוחות הזמנים, יכול לחולל שינוי אדיר בזוגיות, בשמחה, ובתחושת האהבה והקרבה.
-----------------------------------------------------
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות: [email protected]