בית ספר
בית ספרפלאש 90

על פוליטיקאים שעושים הון פוליטי מצדקנות אינני מתפלא. אני מתפלא על חבריי אנשי הספרות. על רבים מהם.

אי-כלילתה של יצירה בתכנית הלימודים לבגרות איננה "פסילה" ואיננה "צנזורה". היא איננה החלטה ספרותית. היא החלטה פדגוגית. לא כל ספר טוב צריך להילמד לבגרות.

"גדר חיה" הוא יצירה מצוינת. נהניתי ממנו ואני ממליץ עליו לכולכם. הוא אינו ספר מטיפני או פשטני. מורגשת בו השקפת עולם, "מורגשת" בלשון המעטה - אבל הוא גם טורח להציג את המורכבות של המציאות. ובכל זאת, הוא מצייר כמצב נכסף נישואים בין צעיר מוסלמי לצעירה יהודייה - וזהו נושא בוער, נפיץ, חי, שתיכוניסטיות יהודיות רבות חוות (כמובן, הגבר ערבי והאישה יהודייה, ולא חלילה ההפך שמרגיז מוסלמים).

לחלק ניכר מהתלמידות, זה ספר על החיים שלהן. והוא מציג להן, מרוחה בדבש, את אופציית המלכודת. אופציה שהיא לא-פעם מסוכנת. נתברכנו בשפע יצירות ספרות מעולות ורלבנטיות; מכולן, דווקא את הספר הזה חייבים ללמד בתיכון?

ראיתי למשל שידידי הנערץ יונתן יבין הספיק להגיב בחריפות על הפסילה-כביכול; יוני, גם את "המיזנתרופ" שלך, הנהדר והמרהיב והמצחיק והמותח אבל הכולל תכנים קיצוניים (כהגדרת הגב שלו עצמו) של מין ואלימות, היית מכריח תיכוניסטים ללמוד בכיתה?

אולי כן ואולי לא. כך גם לגבי "גדר חיה". אני לא בטוח שאני נגד כלילתו בתוכנית הלימודים. אבל אפשר להבין את העמדה השוללת. ואפשר להבין אנשי חינוך מנוסים שכבר עמדו מול כיתות של מתבגרים. זו כאמור שאלה חינוכית. לא כל יצירה מתאימה לבגרות.

אל תבלבלו בין אמנות וחופש יצירה, שברוך ה' הוא מוחלט בארצנו, לבין פדגוגיה. אל תבלבלו את הציבור. אל תבלבלו את המוח.