לעבוד בשיטת הפרד ומשול. נתניהו בזירת הפיגוע בתל אביב
לעבוד בשיטת הפרד ומשול. נתניהו בזירת הפיגוע בתל אביבצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

ראש הממשלה צדק בביקורת שביטא כלפי הציבור הערבי בהגיעו לזירת הפיגוע בתל אביב ביום שישי.

הוא קבל על המצב שבו הערבים ידרשו זכויות כמו ישראלים וחובות כמו פלשתינים. נתניהו גם צדק כאשר ביקש להתנות תקצוב נדיב למגזר הערבי במתווה שבו הציבור הערבי יתבקש להוכיח שבתמורה הוא גם עומד בחובות.

חבל שראש הממשלה המתין עד לממשלתו הרביעית כדי לקרוא תיגר על התקינות הפוליטית, הקובעת שהערבים אזרחי המדינה נמצאים בקונפליקט נוראי בין מדינתם לעמם, ולכן הכרחי להנמיך ציפיות כלפיהם. לדוגמה, אסור לבקש מהם לעשות שירות לאומי בקהילותיהם, ויש להימנע מחיכוך מיותר כגון נוכחות קבועה של משטרה בערים הערביות.

טוב גם להעמיד תנאים מראש. כבר למדנו על בשרנו שכאשר הממשלה מבצעת מחוות חד-צדדיות, כגון היוזמה להגיע להסדר בעלות על הקרקעות או לבנות ערים לאוכלוסייה הערבית, היא נתקלת בטענות לקיפוח. מנהיגי הציבור הערבי טוענים למשל שבנייני דירות בנגב אינם הולמים את סגנון החיים המסורתי של האוכלוסייה הערבית.

אבל טעות היא להפנות את המעין-חוזה כלפי המגזר הערבי כולו כמקשה אחת, אלא יש לפרוט אותו לכל קהילה בנפרד. כך אפשר לתגמל עיר שעומדת בתנאים, ולגלות יד פחות נדיבה כלפי קהילה סוררת. כך אולי אפשר לבנות משקל נגד למפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת. בשלב הביצועי, משרד הפנים הוא שייצג את המדינה כלפי השלטון המקומי, ופה אני דווקא סומך על כישוריו של אריה דרעי - אם ייאות לשמש כקבלן ביצוע.

מטמטמים את עצמנו

אינני יודע מי אחראי לתדרוכים שיוצאים מפיקוד המרכז לתקשורת, אבל נראה שהמתדרך לקח על עצמו את תפקיד המרגיע הלאומי - מעין נחמן שי שכיכב בתפקיד הזה בימי מלחמת המפרץ הראשונה.

כבר לפני חודשיים שמענו שגל הטרור דועך. השבוע קיבלנו שוב את הבשורה המשמחת על דעיכתו, עם נימוק מעניין להסבר התופעה: הפלשתינים נרגעו לאחר שהמואשם היהודי שחזר את מעשה הצתת הבית בדומא. לזה בדיוק המתינו הערבים - לראות שישראל מפעילה דין צדק, ובתמורה החליטו לחזור לעסקים כרגיל.

מוקדם יותר קיבלנו עוד ידיעה מרנינה, שהחיילת שנפגעה מירי בחברון לא נפצעה חלילה מרובה צלפים אלא מסתם רובה M-16 פשוט. ופיגועי הירי בתל אביב ובחברון אינם מבשרים על עליית מדרגה, כי באופן כללי מדובר בירידה במספר הפיגועים. ביום שני כבר אירעו כמה ניסיונות פיגוע, שבחסדי שמיים הסתיימו בלי נפגעים קשים. אז נמתין לבשורת הדעיכה הבאה.

יש לקוות שהמקבלי ההחלטות אינם מאמצים את עמדותיו של אותו מתדרך אנונימי. אינתיפאדת הסכינים והדריסות איננה תלויה במצב החיפושים אחר האחראי לשריפה בכפר דומא. האינתיפאדה ניזונה ממסרים מהרשות הפלשתינית, שמשדרת הזדהות עם המפגעים. היא מנציחה את השהידים הטריים בשמות רחובות ובתחרויות ספורט. היא מפרסמת מודעות אבל על מותם עם סמלי הפת"ח והרשות הפלשתינית, במטרה לשמור את המלחמה על אש קטנה ולהתיש את ישראל. אחרי הפיגוע בתל אביב, תנועת הפת"ח של אבו-מאזן צייצה "מתנחל נהרג וארבעה נפגעו ברחוב דיזנגוף".

במקום לפגוע ברשות הפלשתינית ולאלץ אותה לשלם מחיר, הדוברים מטפטפים לנו על חשיבות המשך שיתוף הפעולה עם מנגנוני הביטחון של הרשות, העומדת בסכנת קריסה ר"ל. ייתכן שאנחנו עדיין שבויים בקונספציית "אחרי אובמה". אבל "אחרי אובמה" מתחיל להזכיר את "אחרי החגים" - מועד שנדחה אין סוף פעמים. ובינתיים אנחנו מטמטמים את עצמנו לדעת.

גם סעודיה נואשה מאובמה

בסוף שנת 2013 פרש הנשיא אובמה את משנתו המדינית לגבי המזרח התיכון בפני מראיין ידידותי למדי, עורך ה'ניו יורקר' דוד רמניק. אובמה, למדנו מהריאיון, מחפש לשחזר את מודל מאזן האימה - והפעם בין סעודיה לאיראן, דבר שיחסוך מארצות הברית התערבות מתמדת במלחמות מזרח-תיכוניות ששוחקות אותה. תוך כדי התנסות במאזן האימה ילמדו הצדדים - אם לא לאהוב זה את זה אז לכל הפחות לאמץ כללי משחק מקובלים, שימנעו עימות כללי. ארצות הברית, כמו האימפריה הבריטית בשיאה, תשקיף מן הצד ותתערב רק כאשר כללי המשחק מופרים, וכתוצאה - קיבלנו מדיניות הרבה יותר חסכנית מזו של ג'ורג' בוש.

בסוף השבוע ראינו את ההצלחה הרבה שקצרה המדיניות של אובמה, עם שריפת השגרירות הסעודית בטהרן וניתוק היחסים בין ריאד לטהרן. הצד השווה הוא שאיראן וגם סעודיה - שתיהן מהתלות באובמה. האיראנים מנסים טילים בליסטיים, ואובמה העדיף לא להטיל עליהם סנקציות - בניגוד מוחלט לשבועתו בנקיטת חפץ לחברי הקונגרס ממפלגתו שברגע שיושג הסכם גרעיני, ארצות הברית תרגיש את עצמה חופשית יותר להגיב על כל התגרות איראנית. מבחינת ממשל אובמה, חייבים לשמר את הסכם הגרעין עם איראן, וסנקציות עלולות לפורר אותו, כפי שאיימו האיראנים. האיראנים יורים טילים במיצרי הורמוז ששורצים מיכליות נפט, מה שפקיד בצי האמריקני השווה לירי טילים על כביש החוף המזרחי הסואן של ארצות הברית, ושוב אין תגובה מהממשל. אז במקום להעניק לארצות הברית יותר חופש פעולה מול איראן - הסכם הגרעין עשה את ההפך, וכבל את ידיו של הממשל.

כאשר ארצות הברית מתכחשת להבטחות שהעניקה רק לפני כמה חודשים לגורמים מבית ומחוץ, אין פלא שגם הסעודים מצפצפים על האמריקנים. בעבר הסעודים היו מקיימים תיאום מוקדם עם האמריקנים בקשר לצעדים בעלי השלכות לגבי איראן. אולם בסוף השבוע הם ביצעו את גל ההוצאות להורג בלי להתחשב בעמדת ארצות הברית. "מספיק ודי", תידרך בכיר סעודי בעילום שם, "איראן צפצפה על המערב פעם אחר פעם, ממשיכה להעניק חסות לטרור ולשגר טילים בליסטייים, ואף אחד לא עושה דבר בנדון. בכל פעם שהאיראנים עושים משהו – ארצות הברית נסוגה. הסעודים (לכל הפחות) מבצעים משהו בפועל". 

נוכח השפל במעמדה של ארצות הברית, אין זה מפתיע שמי שנבחר בתקשורת הישראלית כאיש השנה בעולם, הנשיא ולדימיר פוטין, יציע את שירותיו הטובים כמתווך. האמינות שלו גבוהה מזו של אובמה אצל כל הצדדים.