שבת שירה הִנה תמיד הזדמנות לחשוב על תפקיד השירה בחיינו. חז"ל נתנו לשירה תפקיד משמעותי בתפילה ובחיים בכלל.

אז למה באמת זה כל כך חשוב? ידועים דברי רש"י על פי המדרש לבאר את לשון התורה בתחילת שירת הים: "אז ישיר" רש"י נותן שני ביאורים על פי הפשט ועל פי הדרש. "אז ישיר משה - אז כשראה הנס עלה בלבו שישיר שירה... למדנו שהיו"ד על שם המחשבה נאמרה, זהו ליישב פשוטו. אבל מדרשו: אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה".

על פי הפשט ראיית הנס היא שמעוררת את המחשבה על השירה. הבנת גודל השעה היא שיוצרת את תודעת השירה. אבל מה עניין הדרש? מה ראתה התורה לרמוז על תחיית המתים דווקא בשירת הים? נראה כי הפשט עוזר לבאר את הדרש. הופעת הנס מנשאת ומגביהה את המבט מעבר לגבולות ההווה, אל עבר אחרית הימים.

הרב תמיר כהן כותב: "במבט המצומצם של ההווה, נתונים החיים בתוך סד של זמן מוגבל, וזה נראה כחוק בל יעבור. השירה תפקיד השירה הִנו דווקא להוציא את האדם ממצרי היום יום והראייה הקטנה והקטנונית גם של מהלך חייו הפרטיים וגם של מאורעות ומוראות ההווה הציבורי
מרוממת אותנו, מתוך ישועת ההווה של גאולת מצרים, אל הזמן העתידי של ישועת העולם, כאשר יבולע המוות לנצח. ישראל שעמדו על הים הגיעו למדרגה גבוהה של אמונה: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את הויאמינו בה' ובמשה עבדו". אמונה זאת היא שעמדה לישראל לראות את השלמת התהליך, כולל נטיעתם בארץ ובניין בית המקדש, והיא זו שרוממה אותם אל אותה נקודה שבה פורצים את קיר המוות ומגיעים אל עולם התחייה".

כעומק האמונה כך עצמת השירה

ידועה האמרה: "ר' יהושע בן לוי אמר: אילו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב היה נעשה הוא מלך המשיח וסנחריב גוג ומגוג, והוא לא עשה כן".

מדוע העובדה שלא אמר שירה כל כך קריטית? איזה בעיה רוחנית הדבר מבטא?

בפשטות חסרון השירה מבטא את העדר הראיה המשיחית, את קטנות האמונה. קטנות המבע מבטא את קטנות המבט. אם אתה לא מתרומם להבנה שיש פה הזדמנות גאולית אז אתה מחמיץ מן הסתם את ההזדמנות (הדברים מצריכים העמקה בהערכת דמותו של חזקיה באור חז"ל ואכמ"ל).

בזמירון שהיה לי מחתונת נכדתו של מו"ר הרב עמיטל זצ"ל (שזכיתי לשיר בה) זכור לי משפט שלו שהיה מצוטט על העטיפה "כעומק האמונה כך עצמת השירה!"

יוצא מכל הנ"ל שתפקיד השירה הִנו דווקא להוציא את האדם ממצרי היום יום והראייה הקטנה והקטנונית גם של מהלך חייו הפרטיים וגם של מאורעות ומוראות ההווה הציבורי.

ראיית הנס היא שמעוררת את המחשבה על השירה.
ראיית הנס היא שמעוררת את המחשבה על השירה.Vassiliy Vishnevskiy | iStock

השירה היהודית בזמננו

הייתי רוצה לבחון לאור לימודנו את המוזיקה היהודית העכשווית לסוגיה.

בצורה מאוד גסה אפשר לחלק את המוזיקה היהודית הפופולרית בעשורים האחרונים לשני סוגות (ז'אנרים) מרכזיות: 1. פופ החסידי. 2. יהודי אלטרנטיבי (בהתעלם כרגע מז'אנרים נוספים מסורתיים שזוכים לעדנה רבה, הפיוטים, הניגונים החסידיים, מוזיקת הכלייזמרים ועוד).

ההבדל המרכזי בעיני בין שני הז'אנרים הִנו הזווית האישית והייחודיות. גם בטקסטים כמובן, וגם בלחנים היותר מורכבים ומגוונים מבחינת ההשפעה המוזיקלית.

בצורה מאוד גסה אפשר לחלק את המוזיקה היהודית הפופולרית בעשורים האחרונים לשני סוגות (ז'אנרים) מרכזיות: 1. פופ החסידי. 2. יהודי אלטרנטיבי
במבט ראשוני לאור הלימוד שבו פתחנו, עולה לכאורה ספק לגבי מקומה של השירה האמונית היותר אישית, שעיקר כוחה הוא דווקא בחיבור הכן לזמן ולמקום שהיוצר נמצא בו. האם אפשר לקרוא ליצירה הזו "שירה"? במילים אחרות, האם אין מקום לשירה יותר "קטנה"? תרצו, ל"שיר"? שלא נישא בהכרח על גבי נסים גלויים וסגירת מעגלים היסטורית, אבל מאידך שיר שבוקע מתוך הלב הכואב, שנאמן למקומו ולזמנו, אבל ממשיך להאמין ולייחל בצניעות להופעה יותר נשגבה שתרומם אותו עִמה?

בטוחני שכן! נראה לי שרוב ספר תהלים הִנו ההוכחה לחשיבות הביטוי הזה! זה מקור כוחו ושכיחות השימוש בו בתפילה שלנו. (אמנם יש בו גם פרקים רבים שיש בהם ביטוי לשירה הגאולית שמתרוממת מעבר למקום והזמן כמו פרקי ההלל ועוד).

לסיכום נראה לי שישנם שני סוגי "שירות": שירה גאולית נשגבת שבאה מתוך ראיית נסים גלויים ושאנו מצווים לקרוא אותה ולהתחבר אליה כל יום, וביתר שאת בשבת הזו, על מנת להתרומם על ידה ממגבלות הזמן והמקום. ולצידה, שירה אמונית אישית ואותנטית שבוקעת דווקא ממצרי ההווה האישיים והציבוריים ומחפשת למצוא את האור האלוקי ששוכן עמה בתוך ההסתרה.

והיא תהילתך!

והנה דוגמה לשיר שמתאר בצורה חשופה את העמידה הכנה מול ה' עם כל החסרונות האישיים האנושיים. שיר שמתכתב עם הפיוט "אשר אימתך" מתפילת יום הכיפורים.

מי יודע, אולי השיר הזה יכנס אל האלבום שאני עובד עליו בימים אלו.

הנה מילות השיר:

לו הייתה לי רגל אחת הייתי עומד ומשבח,

אבל יש לי שתי רגליים שכל הזמן נתקעות אחת בשנייה.

לו היו לי זוג כנפיים הייתי עף ומשבח,

אבל הכנפיים שלי שבורות ועמוק עמוק בארון שבריהן מונחות.

אז אני רק עומד כאן ומצווח,

וכותב שירים לירח,

וממך אליך בורח,

והיא תהילתך.

מלאך בלול מאש ומים,

תופס משמרת בשמיים.

אני, יש לי אש יש בי מים,

הם עורכים מלחמה כל היום אצלי בקרביים.

זמרים חזנים פייטנים כמו מים,

מסלסלים בקולם מנעימים באוזניים,

קולי סדוק שבור בינתיים,

אבל עולה למעון שבתך אל השמיים.

אז אני רק עומד...

יוני.

---

מתוך מגזין ערוץ 7