סיפוח עכשיו

החלת החוק הישראלי על יהודה ושומרון: לפחות לא נשלה את עצמנו שאנחנו לא יכולים

עו"ד רן בר יושפט-'עולם קטן' , ט"ו בשבט תשע"ו

מפת ארץ ישראל
מפת ארץ ישראל
פלאש 90

"אני בעד ארץ ישראל השלמה, אבל זה לא אפשרי בגלל המציאות בשטח וחייבים להתפשר". כך אומרים לי חבריי, מימין
עלי להגיב לארבעת הטיעונים החזקים ביותר נגד שחרור יו"ש מהמשטר האנטישמי השולט שם היום. אני דווקא לא מתכוון להציע פתרונות, אלא להראות כי הטענות עצמן לא מחזיקות מים
ומשמאל כאחד.

הבל הבלים, שקר וכזב.

עשרות שנים אנו נתונים לתפיסה שקרית של עם כבוש בשטח לא שלנו. תודעה זו משנה את המציאות בסופו של דבר וגורמת לנו לפעול בניגוד לאינטרסים שלנו.

במקום לומר את הדבר הפשוט והמובן מאליו – מדינת ישראל צריכה לעשות מה שטוב לה, אין ולא היה עם פלשתיני, אלא מדובר באוסף שבטים שהיגרו לכאן כמו המסתננים הבלתי חוקיים בדרום תל אביב; לא הייתה מעולם מדינה ביו"ש לפני 1967, והשטח שייך לנו מבחינה היסטורית, דתית, משפטית, ביטחונית ומוסרית – עליי להגיב לארבעת הטיעונים החזקים ביותר נגד שחרור יו"ש מהמשטר האנטישמי השולט שם היום. אני דווקא לא מתכוון להציע פתרונות, אלא להראות כי הטענות עצמן אינן מחזיקות מים. אלו תירוצים לא לקיים מדיניות, ולא מכשול ריאלי.

המשפט הבינלאומי: השיח האמתי אינו משפטי אלא פוליטי. בקלות אפשר למצוא אלף משפטנים שיעידו כי מבחינת הדין הבינלאומי גם הגדה המזרחית שייכת לנו. המשפט הבינלאומי מבוסס על אמנות והסכמים, מנהגים, פסיקות של בתי משפט בינלאומיים והגות אקדמית. אין "ספר חוקים בינלאומי" שישראל עוברת על סעיפיו. האו"ם לא מקים מדינות, ואם מחר הוא יפורק – המדינות ימשיכו להתקיים, בדיוק כפי שהמשיכו להתקיים לאחר פירוק חבר הלאומים.

לרוב, ההאשמות כלפי ישראל מתייחסות לאמנת ג'נבה הרביעית בנוגע להחלפת אוכלוסין, בנוגע לאיסור לבצע טרנספר לתוך השטח הכבוש. אתפלא לשמוע על יהודים שישראל העבירה בכוח לשטחי יו"ש. הטיעון שהטבות מהמדינה למתגוררים שם הן מעין טרנספר הוא טענה חלשה. לגבי הסכם 242, הנתון לפרשנות משפטית – כרגע נראה שאין צד שני רלוונטי באמת, ואילו ירדן, שממנה השטחים שוחררו, ויתרה כבר מזמן על ריבונותה. אם אלו ההפרות המשפטיות של ישראל, נראה לי שאפשר לישון בשקט.

לחץ בינלאומי: אלו שטוענים ש"אין הבדל בין הכיבוש של 1948 לזה של 1967" טועים פעמיים. ראשית, גם ב-1948 לא כבשנו, אלא שחררנו את ארצנו. שנית, יחס העולם שונה כלפי האירועים. לחץ בינלאומי יכול להשפיע על הכלכלה, על שיתופי פעולה, להביא להטלת סנקציות ועוד. עם זאת, כבר היום היחס כלפי ישראל יוצא דופן לרעה. מועצת זכויות האדם של האו"ם בוחרת בישראל כמקרה כמעט יחידי לטיפול, ותשומת הלב שהמדינה הקטנה שלנו מקבלת חסרת פרופורציה בכל קנה מידה. דווקא אחרי 1967, התמיכה בישראל הייתה בשיא בכל רחבי העולם. הערבים והמוסלמים יהיו נגדנו באו"ם בכל מקרה, רוסיה וסין הן מדינות הפועלות על פי אינטרסים וכך גם ארה"ב. מדינות מזרח אירופה מעריכות כוח ולא מדברות בשיח הפיקטיבי של זכויות אדם, ובסופו של יום אנחנו מוטרדים משמונה מדינות במערב אירופה וכמה מדינות סקנדינביות, שראוי שיתעסקו בבעיות שעמן הן מתמודדות כעת ולא עמנו.

מוסר וצדק: תפיסת האשמה העצמית משחקת תפקיד משמעותי בהחלשת כוח הרצון שלנו להתקיים כאן, אך אין באמת רוע בפעולותינו. הבא נאמר זאת בגלוי: אין דבר מוסרי ברצון לקדם מדינת "יודנריין" ביו"ש, ואין צדק בהחלשתנו ביטחונית ובסיכון שאר אזרחי מדינת ישראל. לא במפתיע העוולות שאנו עושים ל"עם אחר שגורש על ידינו" נעלמות כאשר מדברים על עובדות.

הוויכוח הדמוגרפי ושליטה על אחרים: המחלוקת המספרית ידועה, והחשש מהפרת האיזון המספרי בין היהודים לערבים מובן. מה שלא מובן הוא מדוע החוששים מהפרת האיזון זהים לאלו המתנגדים לחוק הלאום. כניסוי תיאורטי מעניין אם אלו המתנגדים ליו"ש יתמכו ברעיון במידה ויגיעו לישראל עוד שלושה מיליון עולים, והחשש המספרי ייעלם גם לגישה המחמירה ביותר. אני מאמין שלא.

בנוגע למועקה עקב שליטה על אחרים – מעולם לא פגשתי בעל עסק שדואג לאינטרסים של מתחריו לפני שהוא דואג לעצמו, ועוד באמתלה שזה ישפר את מצבו מכיוון שכך יפעלו נגדו ביד רכה יותר. אין לי ולא לשום ישראלי רצון לשלוט על אוסף ערבים, אך עצם העובדה שמתייחסים לכך לפני שמתייחסים לאינטרסים שלנו תמוה בעיניי. אולי נתחיל בחיסול המחבלים, גירוש משתפי הפעולה שלהם או כליאה של עוזריהם, וכבר המספרים יהיו פחות מטרידים מבחינת תהליך של מתן אזרחות. מי שירצה לחיות כאן כמו אזרח עם זכויות, חובות ונאמנות, כמו שקיים בכל מדינת לאום אחרת בעולם, יוכל. מי שלא ירצה יכול לחזור לארץ אבותיו. לחלק אולי נצטרך למצוא פתרון תהליכי ארוך של כמה שנים. כל אלו תתי-סוגיות שאפשר לפתור. אלו דברים טכניים ולא מהותיים. אני לא אמור לחשוב מה יהיה טוב להם, אלא מה טוב לישראל, ולפעול על פי התמהיל המוצלח ביותר שיקדם את האינטרסים שלנו.

רק לאחרונה אמר השגריר היהודי-אמריקני דן שפירו כי יש שתי מערכות משפט נפרדות, עבור יהודים מתל אביב ועבור ערבים ביו"ש. הוא צודק. זהו הדין כשצד אחד מקבל חזקה על שטח אחר. אכן, יש ביו"ש משפט מוניציפלי שונה, משטר צבאי וכללי המשפט הבינלאומי ההומניטרי. למעשה, יש יותר. מכיוון שבמה שמכונה שטחי A, אין משפט בינלאומי הומניטרי ואין שליטה ישראלית כלל.

אם השגריר רוצה שתהיה מערכת משפטית אחידה, הרי שהוא הציע את החלת הריבונות הישראלית על שטחי יו"ש.

אין לנו מה לבוא בטענות אל הפוליטיקאים, מכיוון שטווח הפעולה שלהם מתאפשר על ידי הציבור. אין לנו להלין אלא על עצמנו. זה לא נושא של ימין ושמאל, מדובר כאן במלחמת תודעה של מילים, וקידום הרצון והאינטרסים שלנו, ולא של אחרים. קודם אנחנו צריכים להכיר בכך, ורק אחר כך יכירו בזאת גם אומות העולם.

הכותב הוא פעיל בהסברה ישראלית, מחר הספר "טסתי לדבר על ישראל",דוקטורנט בהיסטוריה מחיפה.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",  

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן