פעם, לפני הרבה הרבה שנים, בחורף היה קר, גשום ומושלג, ובני האדם לא יכלו לצאת מהבית במשך שלושה או ארבעה חודשים. החושך ירד על הארץ מוקדם והלילות הארוכים לא הזמינו גיחות אל השדה. הנמלים שהצטיידו מראש והדובים שאכלו והלכו לישון שימשו דוגמה לבני האדם - לאגור לקראת החורף, למלא את המזווה ואת המחסנים, לאחסן הכול במרתף ולהיות ערוכים לחורף שיבוא. יום אחד החורף הגיע, אבל כשהיה קר חיממו בכל מקום, כולל את הקניונים - הגרסה החדשה לשוק מקורה. לפתע אפשר היה לצאת עם רכב לכל מקום, סחורה הגיעה גם בשלג ופנסים האירו את הלילות החשוכים. אז בני האדם חדלו להסתגר בבתיהם בחורף והמשיכו לחיות כמעט כמו בקיץ. ובכל זאת, הם המשיכו לאגור לקראת החורף: הם קנו ביגוד כבד ורב לימים שבהם אי אפשר יהיה לייבש את הכביסה (זאת למרות שהיו להם מייבשי כביסה חשמליים וגם בקיץ הם לא תלו כביסה בשמש כדי שלא תדהה). הם קנו כמויות של מזון והקפיאו אותו, וגם רכשו מקפיא מיוחד לשם כך. הם קנו מוצרים משונים שקוראים להם "מלאכת יד" כדי שתהיה לילדים תעסוקה בערבים הארוכים בבית. הם המשיכו לאגור, למלא את הבית ולאחסן. ואז הם גילו שהקניות הללו במבצעים ובהוזלות ובסיטונות עולות להם הרבה כסף! פתאום הם ראו שבגלל שהם מוציאים הרבה כסף מראש, קשה להם להיענות לצרכים שמתעוררים ללא הכנה מוקדמת בעולם הזה שמשתנה כל כך מהר. הם גילו שהחיים דינמיים ושהמרק שהוקפא בקופסאות כי בטטות ודלעת עלו רק שני שקלים לקילו כבר לא מעניין כל כך, ונשכח במקפיא. בלי לאגור במלאי אז הם התחילו לחיות את ההווה: צריך לתכנן ולהיערך, אבל הכי חשובה הגמישות. ככל שבונים מערך יותר גמיש כך מצליחים להיות רלוונטיים ולתת מענה בזמן אמת. התכניות מראש הן חשובות ככל שהן משאירות אפשרות לדינמיות וללמידה תוך כדי תנועה. השינוי הוא צפוי, ולכן חשוב להשאיר ראש פתוח ומשאבים פנויים. מאז אימהות הפסיקו לפחד מהחורף. הן רוקנו את הארונות מהבגדים המיותרים שעשו להן בלגן, וידעו שביום שבו יהיה בעזרת ה' - והלוואי שיהיה - שבוע שלם של גשם שוטף ללא כל הפסקה, הן יצליחו לייבש במכונה והילדים ימצאו מה ללבוש. אחרי הכול לכל אחד יש אחים, בגדים שקצת קטנים או קצת גדולים עליו ובגד אחד שהוא לא אוהב והפעם ילבש. וכשהילדים חזרו מהגן האימהות בישלו מרק חם. הריח הטוב הביא את כולם למטבח, והם אכלו הכול עד הטיפה האחרונה שבסיר, שבה, לדברי הסבתות, נמצאים כל הוויטמינים. וכולם היו מאושרים. הסיפור הזה הוא למשל סיפורה של רשת חנויות zara, אחת הרשתות הרווחיות ביותר בספרד. חנויות הרשת אינן מחזיקות מלאי, והרעיון הוא להיענות לביקושים בתוך שבוע. התכנון מתמקד במערכת טובה של ייצור והובלה – תנאים שקיימים היום בקלות בזכות הטכנולוגיה המפותחת של תקשורת ומיכון, ולכן כשחסר בגד בחנות מייצרים אותו מיד ותוך כמה ימים הבגדים המבוקשים ביותר נמצאים בחנות. הדגמים שלא נמכרו היטב לא מיוצרים, למעשה, למעט הדוגמאות הראשוניות שהובאו לחנויות בכמות מזערית. דגם מבוקש במידה גדולה או קטנה מיוצר רק בגודל המבוקש ובאזור שבו מבקשים אותו. הספר החדש של אליהו גולדרט, אבי גישת TOC - תורת האילוצים בניהול - עוסק בניהול מלאי. הוא מספר על כלבו ענקי שהמחסן שלו הוצף ועל מנהל שנאלץ לפתע להתחיל להתנהל בלי מלאי במחסן. ההפתעה היא שהוא העלה את הרווחיות של החנות שלו לרמה גבוהה יותר מכל חנויות הרשת. יותר זה לא בהכרח יותר טוב ברור שלשם כך דרוש לשנות גישה ותפיסה - וזה קשה. בדרך כלל אנשים חושבים שיותר זה טוב. שיהיה. לכל צרה שלא תבוא. אך היום אומרים שהגישה הנכונה היא הגישה הגמישה, והיא גם הרווחית ביותר. נהלו את העסק ואת החיים שלכם בדיוק בזמן - JIT – Just In Time. אין צורך לתכנן דברים לעתיד הבלתי ידוע. התכנון צריך לעסוק רק בבניית מערכת איכותית של תקשורת, הובלה וייצור. בעסקים קל לראות שצריך להגיב לדרישות של הלקוח ושהדרישות הללו אינן צפויות מראש. קל להבין שמלאי גדול הוא יקר, וכשהוא נותר ללא דורש – העסק מפסיד. הפתרון של קניית כמויות קטנות לפי דרישת הלקוח נעשה היום אפשרי – והעסק מנסה לפעול בדרך זו ככל שהמערכת היעילה שלו מאפשרת. בבית - מערכת איכותית היא תקשורת בריאה. אינך צריכה להיערך חצי שנה מראש ולהכין הכול בעצמך. חשוב יותר שתבני שיתוף פעולה, שכל בני הבית ירצו לעזור, שיאהבו לשאת בנטל ולהיות חלק ממה שצריך לבצע כרגע. חשוב שהאנשים בבית יֵדעו להסביר מה הם צריכים, איך הם מרגישים ולהגיב ברגישות לשינוים במצבם של האחרים. הציבי לך יעדים ברורים ותכניות באשר לתקשורת ולשיתוף פעולה - ושום רגע אחרון לא יפחיד אתכם, ולא תצטרכו להתכונן ולאגור ולאחסן בדאגה לימי רעב, שלא יבואו. ממש כמו דור המדבר, הדור שממנו ביקשו אמונה בדרגה הכי גבוהה, שבו כל מן שנלקט בכמות גדולה יותר ונשאר למחר - העלה תולעים. אני מרגישה שהמסר המעשי הזה מתחבר לאמונה ולביטחון ולהכרת הטוב של "ברוך ה' יום יום". פורסם ב''פנימה'' לרכישת מנוי