עמותות פטורות מחובת השוויון. מודעות דרושים בירושלים
עמותות פטורות מחובת השוויון. מודעות דרושים בירושליםצילום המחשה: אולבייה פיטוסי, פלאש 90

הקרב המשפטי על העבודה העברית מתחמם. נזכיר כי לפני כשנה וחצי הגיש המרכז הרפורמי, יחד עם ארגון מוסאוא, תביעה בבית משפט השלום בירושלים נגד מפעיל אתר 'לוח עבודה עברית'.

האתר מפרסם בעלי מקצוע יהודים ועסקים שמקפידים על עבודה עברית, ומודעות של עסקים שמבקשים לעצמם עובדים יהודים. הערך הציוני הוותיק הפך כמובן לעניין נפיץ בהוויה הציבורית והמשפטית העכשווית, ושני הארגונים, הערבי והרפורמי, לא התקשו לאתר את החוק שעליו לכאורה עובר מפעיל האתר. התובעים טענו כי מדובר בהפרה של חוק איסור אפליה במוצרים, שכן האתר מונע לכאורה מערבים לפרסם את עצמם, ולכן דרשו מהשופטת עינת אבמן מולר להשית על מפעילו פיצוי עונשי של כ‑50 אלף שקלים.

להגנת אנשי הלוח התגייסו עורכי הדין אורי ציפורי ויצחק קובי, אנשי התא המשפטי של ארגון 'דרך חיים'. בטרם הגשת כתב ההגנה פנו השניים אל רשם העמותות וביקשו חוות דעת מקדימה באשר לרישומן של עמותות חסד התומכות בנזקקים יהודים. "לאחרונה פנו לתא המשפטי של התנועה... מספר יהודים המעוניינים להקים, להפעיל ולממן עמותות שמהותן ומטרותיהן הן עשיית ומתן גמ"ח ליהודים בלבד", הם כתבו  לרשם. "בכוונת הפונים לממן את העמותות באמצעות גיוס כספים מתורמים, בארץ ישראל ובחו"ל, המעוניינים לתרום דווקא לאחיהם היהודים בארץ ישראל, המצויים במצוקה כלכלית". הם ביקשו את חוות דעתו של הרשם על חוקיות עמותות כאלה, כאשר הם מחדדים את מטרותיהן בלי כחל וסרק: "העמותות תוגדרנה במטרותיהן כי הן מעניקות גמ"ח ליהודים בלבד. העמותות יפעלו לחלוקת סלי מזון, תרופות, כלי כתיבה... למשפחות יהודיות בלבד שמצבן סוציו-אקונומי נמוך. היה ויפנה אל העמותה לא-יהודי בבקשה לקבלת סיוע, תפנה אותו העמותה לגורמי רווחה אחרים, אף על פי שיהודי במצב דומה יקבל מהעמותה סיוע".

עו"ד קובי סיפר לנו אז כי בבדיקה שערך התברר לו כי לא מעט עמותות, בהן גם חרדיות, מקצות משאבים לאוכלוסיות שאינן יהודיות, בהנחה כי אם לא יעשו כן הן יעברו על החוק. אלא שלפחות על פי רשות התאגידים, אין פסול בעמותת סיוע שפועלת למען מגזר או אוכלוסייה מסוימת. "ככלל, עמותה שמטרותיה מאפשרות לה לפעול לטובת פלח אוכלוסייה או ציבור מסוים כגון עדה או דת, אינה פוגעת בכך בזכות לשוויון של אוכלוסיות שאינן נמנות על אותו פלח או ציבור", כתבה עו"ד בבילה-שמר מרשות התאגידים, הממונה על רשם העמותות. "תורם התורם מכספו לעמותה, יכול להתנות את תרומתו בכך שתיועד למטרה מסוימת או לטובת קבוצה מסוימת... מכל מקום אף אם קיימת פגיעה בזכות לשוויון, יש לאזנה למול הזכות להתאגדות... לאור העובדה כי העמותה הינה גוף פרטי שאינו כפוף בהכרח לנורמות מן המשפט הציבורי".

עו"ד בבילה-שמר סייגה את הדברים, וקבעה כי אלו אמורים ככל שהעמותה אינה פועלת במקום ציבורי או מעניקה שירות לציבור. לפיכך, אי אפשר למנוע מאדם להיכנס לבית תמחוי רק בגלל שאינו נמנה על קבוצת אוכלוסייה מסוימת, אבל בהחלט אפשר למעֵן סלי מזון לפתחם של עניים יהודים דווקא.

בכתב ההגנה שהוגש כבר לפני יותר משנה, הסתמכו עורכי הדין על חוות הדעת של עו"ד בבילה-שמר. הם טענו כי מדובר בעוד התארגנות וולונטרית לסיוע לקהילה ספציפית. עורכי הדין טענו כי עידוד עבודה עברית לא נעשה ממניעים גזעניים, אלא הוא ביטוי של ערבות הדדית בתוך הקהילה. "אין כאן שנאת מי שאינם יהודים בכלל וערבים בפרט", אומר עו"ד קובי, "אלא ניסיון לקבע את מושג הערבות ההדדית היהודית".

מה שהיה נראה כתביעה מנצחת של ארגון מוסאוא הפך פתאום לחרב פיפיות. העניין כמובן לא עומד להיגמר באולמה של השופטת אבמן-מולר, ולא קשה לדמיין הרכב מורחב של שופטי בית המשפט העליון שנדרש לבסוף לדון בסוגיה. חוות הדעת של רשות התאגידים רומזת על האפשרות שייתכן והתארגנויות לעידוד עבודה עברית עשויות לקבל הכשר פורמלי כזה או אחר, ולא אל הנער הזה התפללו הערבים או הרפורמים.

התובעים פנו אל השופטת וביקשו לצרף את הנציבות לשוויון הזדמנויות בעבודה, גוף שפועל בתוך משרד הכלכלה, להצטרף לתיק בתור ידיד בית המשפט. המהלך המחוכם נועד לנסות ולעקוף את המוקש שבקשירת הפעילות לעידוד עבודה עברית עם כל פעילות פילנטרופית אחרת שבאה לסייע לאוכלוסיות מובחנות, ולנסות לשוות לתביעה מראה של תביעה שהגיעה בכוחו של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

הטענה להפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה לא נטענה מלכתחילה, שכן אתר עבודה עברית אינו מעסיק, ולכן הוראות החוק אינן חלות עליו. זה גם היה נימוקם של עורכי הדין קובי וציפורי שהתנגדו לבקשה. אבל התובעים התעקשו כי הם רוצים להאיר את עיני בית המשפט ב"השלכות רוחביות" של הסוגיה. גם הנציבות עצמה לא מיהרה להסכים להצטרף לתיק שלכאורה אינו עוסק במקרה הנתון לסמכותה. שם התלבטו במשך כמה שבועות, אך לבסוף החליטו כי הם יוכלו להרים תרומה ולהאיר את עיני בית המשפט בתחום.

הנציבה האזורית לירושלים ולדרום, ג'נט שלום, כתבה לשופטת כי ייתכן שיוזמות של עבודה עברית יחמירו את מצב ההשתתפות הנמוכה של גברים ונשים ערבים בשוק העבודה. השופטת קיבלה החלטה לצרף את הנציבות כידידת בית המשפט ולהתחשב בחוות דעתה בנושא, ועו"ד ציפורי הגיש לפני ימים אחדים ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. בערעור כותב ציפורי כי אין מחלוקת שהאתר אינו עובר על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן גם האופציה הלכאורה הבעייתית יותר שהוא מקדם, גיוס עובדים יהודים, אינה אסורה במקרה של מעסיק שיש לו פחות משישה עובדים (על עסק קטן שכזה החוק אינו חל). ולכן מדובר בתובעים המבקשים להסיט את הדיון. וכנראה גם בשופטת שחוששת להכריע ובנציבות שלא מצליחה להתאפק.

ארגז הכלים של העולים

נציבות לקידום שוויון ליוצאי אתיופיה עדיין לא הקימו כאן, אבל צוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה הוקם השבוע, ובראשו הוצבה המנכ"לית הנמרצת של משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור. היא מיהרה לפרסם הודעה לתקשורת הקובעת כי העדה סובלת מאפליה שיטתית, וקריאה לציבור לסייע ליצור "ארגז כלים" למלחמה בתופעה.

האמת, שכבר עמדנו עליה כאן בעבר, היא שארגז הכלים המשפטי והמנהלי לקידום יוצאי אתיופיה ולמניעת אפליה מלא וגדוש. גם המודעות של יוצאי אתיופיה לארגז ולכלים העומדים לרשותם גבוהה מאוד. כך התברר למשל השבוע, כאשר חברת מזגנים מהצפון חויבה לשלם 50 אלף שקלים לאישה ממוצא אתיופי שהם סירבו להעסיק כמנקה. חברת כוח האדם הביאה את המנקה אל מפעל המזגנים. אך האחראית טענה, בפניה של המנקה, כי יש לה ניסיון רע עם עובדות המשתייכות לעדה ודרשה מהאחראי בחברה לשלוח לה עובדת אחרת. ההתנהלות של האחראית הייתה כמובן פוגענית, לא חוקית וגם טיפשית (במידה רבה חוקים דרקוניים להגנת חוליות חלשות בחברה מפילים בסופו של דבר ברשתם חלשים אחרים שאינם מתוחכמים מספיק כדי לדלג בקלילות מעל הרף שהציב החוק), והפיצוי שהטיל בית המשפט הולם, ראוי וצודק. אבל העובדה המעניינת היא שבעדויות שנשמעו בבית המשפט התברר כי האישה האתיופית, שעלתה לישראל רק חודשים אחדים קודם לכן, הגיעה לביתה בוכייה. בתה, ששמעה את הסיפור, נזפה בה על הבכי, ובתוך שעה קלה התייצבו שתיהן אצל עורך הדין שהגיש את התביעה. העולה החדשה ובתה, מתברר, לא נזקקו לארגז הכלים החדש של עו"ד פלמור.

שליפה משטרתית

סוף טוב לא אומר שהכול טוב. אביבה טבנס, אם לשבעה באמצע שנות החמישים לחייה, קיבלה לפני כמה שבועות הודעה מהאגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים. בהודעה נכתב כי רישיון הנשק שהיא מחזיקה כבר שלושים וחמש שנים נשלל, והיא מתבקשת להפקיד את האקדח שבו היא מחזיקה. הנימוק היה המלצה של משטרת ישראל שהסתכמה במשפט אחד: "הנ"ל התפללה בשטח הר הבית, ולכן בשל מסוכנות ממליץ על ביטול רישיונה".

טבנס היא תושבת העיר העתיקה בירושלים. הימים, כידוע, הם ימי רציחות, שבהם לא מעט מחבלים "אמיצים" בוחרים להסתער על נשים דווקא. טבנס, עם עבר פלילי ללא רבב, לא נעצרה מעולם, גם לא בעליותיה התכופות להר הבית. היא פנתה ל'חננו' והם שלחו לעזרתה את עו"ד עדי קידר.

קידר הגיש ערר לפקידת הרישוי של מחוז ירושלים. הוא ציין שם שטבנס ממשיכה לעלות להר כרגיל, למרות ה"מסוכנות" שיוחסה לה, ושהיא מעולם לא נחקרה על ידי המשטרה. עורך הדין הוסיף גם תהייה תאורטית האם תפילה בהר הבית הופכת יהודי למסוכן, ודרש לקבל בדחיפות את שמו של השוטר שכתב את ההמלצה כדי לברר את המניעים של מה שנראה כרדיפה פוליטית.

את שמו של השוטר קידר לא קיבל. אבל לפני כמה ימים התקבלה הודעה מהמשרד לביטחון פנים כי משטרת ישראל בחנה שוב את שיקול הדעת של הגורם הממליץ - תחנת המשטרה המרחבית דוד המופקדת על אזור העיר העתיקה והר הבית - והחליטה להותיר את האקדח בידיה של טבנס.