פרופ' אשר כהן
פרופ' אשר כהןניסים לב

מה הקשר בין הפיגוע רב הנפגעים בפריז במחצית נובמבר לבין תקיפות של מאות רבות של נשים במוקדים שונים באירופה, ואיך כל זה קשור אלינו? 

במחצית נובמבר התרחש הפיגוע רב הנפגעים בפריז. מיד לאחר מכן התפרסם בעיתון 'הארץ' דיווח תחת כותרת מדהימה: "טרור בפריז: הבורגנים בפריז מתקשים ליישב בין הפיגוע לתפישת עולמם" (אנשיל פפר, 15.1.15). למען הסר ספק, דיווח פפר כי "קשה היה למצוא מישהו ברובע 11 שיאמר מילה רעה על המפגעים". אחת מתושבות הרובע הבהירה ש"הם קורבנות של השיטה שהדירה אותם מהחברה... וכולנו אשמים בניתוק הזה".

"כולנו אשמים" מתמצת בשתי מילים תהליך ארוך ומעמיק שמתרחש בעיקרו בשמאל הרדיקלי בעולם, ומשם משפיע על מעגלים שונים של הממשל ועל רשויות האכיפה שלו.

כחודש וחצי לאחר הפיגוע בפריז סערה גרמניה עם היוודע קיומו של משחק מזעזע, "תהרוש" שמו, שבמרכזו מאות גברים בכמה מעגלים תוקפים נשים חסרות ישע. הסערה בעקבות הגילויים התרחשה אף היא במעגלים. רק לאחר פרסום התקיפות בגרמניה, התגלה לשבדים שגם אצלם זה קרה. אלא שבשבדיה ניסו רשויות האכיפה להסתיר את התופעה. הם אמנם לא הסבירו מדוע הוסתרו הדברים אבל אפשר לנחש שגם כאן הנימוק הוא "אנחנו אשמים".

בשמאל הרדיקלי התפתחה בהדרגה תפיסת "אנחנו אשמים" בהתייחס לקולוניאליזם ולאימפריאליזם ההיסטוריים ולצדן אפליות שונות כלפי "אחרים". אלא שתחושות האשמה, המוצדקות עקרונית ומעשית, הרחיקו לכת למחוזות אבסורדיים. היה אפשר להבין דרישות מוצדקות להכרה בעוול ההיסטורי, בפיצוי המתחייב מהעוול וכיוצא באלה. אלא שבשמאל הרדיקלי זה תורגם לפיצוי מדהים: למדוכאים מותר לעשות למדכאים כמעט הכול. כך, לדוגמה, הם פטורים מהמחויבות לזכויות אדם, ובעיקר משמירה על זכויות האדם של המדכאים. במקרים החריגים במיוחד, אפילו מחבלים רוצחי המונים זוכים להבנה תחת המטרייה של "אנחנו אשמים".

לפני כמה שנים התחוללה סערה בחוגי השמאל הרדיקלי בישראל. כמה נשים העידו שבפעילויות שונות עם הפלשתינים הן סובלות מהטרדות. עד כדי כך הן סבלו, שאף התקיימה סדנה להתמודדות עם הנושא. באחד משלבי הסערה התברר שחלק מהפעילים כעסו על הנשים שחשפו את הפגיעה בהן ובכך תקעו מקלות בגלגלי הפעילות המשותפת. לטענתם, הן היו צריכות לשתוק ולהבליג, כי "המאבק בכיבוש" חשוב יותר.

זהו ההקשר הרחב שעל רקעו יש להבין את מה שמתרחש בתחום זכויות האדם. זה מה שקורה כאשר זכויות אדם שוויוניות ואוניברסליות הופכות לזכויות אדם שהן לא יותר מאמצעי בלבד להשגת מטרות אחרות, פוליטיות. כאלה שבינן ובין זכויות אדם אין כלום.