1. לפני כשבועיים הוזמן היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לדיון חגיגי במליאת הכנסת, לציון יום-הולדתה ה-67. וינשטיין, שבועיים לפני פרישה, ישב ביציע, ובאופן מופגן למדי פשוט לעס מסטיק.
לעיסת מסטיקים היא פעולה שחביבה גם על כותב השורות האלו, אך עם זאת קשה להתעלם מהסמליות שהייתה בלעיסת המסטיק, כביכול רצה וינשטיין לומר, "תמשיכו לשחק הרי ממילא לא משנה מה שתעשו כאן, משנה רק מה שאני אחליט".
2. אם הדיבוב הדמיוני הזה של מה שעבר באותם רגעים במוחו של וינשטיין נשמע לכם מופרך, אני אשמח להזכיר לכם את חשיפתה של קרן נויבך בשבוע שעבר.
אבל קודם לכן ברשותכם קצת רקע, כדי להבין את ההקשר של הדברים. אחת השאלות שעלתה במהלך משפט רצח תאיר ראדה היתה באיזה להב עשה הרוצח שימוש לצורך הרצח, חלק או משונן. הפרקליטות העדיפה קביעה שהלהב היה חלק, כי ברשותו של רומן זדורוב, הנאשם ברצח, היו סכינים יפניות, שבמרביתן הלהב הוא חלק. הסנגורים, בדיוק מאותה הסיבה, העדיפו חוות דעת לפיה הלהב היה משונן.
ד"ר קונסטנטין זייצב מהמכון לרפואה משפטית הגיש חוות דעת לפיה הלהב היה חלק. ד"ר מאיה פורמן-רזניק שהתמחתה במכון אך עבדה באותה עת כפתולוגית עצמאית קבעה בחוות דעת שניתנה לבקשת הסנגוריה שהלהב היה משונן. בית המשפט המחוזי הרשיע כידוע את זדורוב, אך למרבה הצער לא הסתפק בכך וקרע לגזרים את פורמן-רזניק, את חוות דעתה ואף רמז רמיזות בעייתיות על אמינותה.
בסמיכות זמנים לכל הבלגאן הזה התרחשו חילופי גברי בראשות המכון. ד"ר חן קוגל החליף את ד"ר יהודה היס, וד"ר מאיה פורמן רזניק זכתה במכרז לתפקיד בכיר במכון. או אז התערבה הפרקליטות ודרשה שפורמן-רזניק לא תיכנס לתפקיד. פורמן-רזניק תבעה את המדינה בבית הדין לעבודה, וד"ר חן קוגל, מנהל המכון החדש, רצה להתייצב לימינה. קוגל, שהוא עובד מדינה, היה חייב להגיש את תצהירו באמצעות הפרקליטות. התצהיר נשלח לפרקליטות ואז הופתע קוגל לגלות שהפרקליטות דורשת ממנו לשנות את התצהיר. בעברית פשוטה קוראים לזה שיבוש הליכי משפט, אבל בפרקליטות חשבו, כך מסתבר, שמדובר בהליך לגיטימי.
3. בשבוע שעבר נחשף בתכניתה של קרן נויבך כי וינשטיין פגש לאחר סיום הפרשה את ד"ר פורמן רזניק. מלבד כמה אמירות מקטינות, על סף השוביניסטיות, שיצאו באותה פגישה מפיו של וינשטיין, הוא אמר לה את המשפט המדהים הבא, "אני יכול להגיד לכל עובד מדינה, גם לשרת הבריאות וגם לראש הממשלה וגם לחן קוגל מה להגיד. אני מחליט כי אני היועץ המשפטי לממשלה".
האמת? לא מעניינת אף אחד. היושרה המקצועית? לא רלוונטית לשום דבר. החוק גם הוא כנראה לא מעניין איש. הדבר היחיד שחשוב זו רק דעתו של היועץ המשפטי לממשלה. בעברית פשוטה קוראים לזה שחיתות, או אם תרצו, "אקטיביזם מושחת".
אם עד היום חשבתם שהיועץ המשפטי לממשלה יכול להחליט עבור כל נבחר ציבור ועובד מדינה מה לעשות, עכשיו מתברר שהוא יכול להכתיב לכל נבחר ציבור ועובד מדינה מה להגיד. מה יהיה השלב הבא? היועץ המשפטי לממשלה יחליט עבור כל נבחרי הציבור ועובדי המדינה מה לחשוב? לשם אנחנו מעוניינים להגיע?
4. וינשטיין היה בעצמו יועמ"ש אפרורי מאוד, אולם תחת כנפיו עלו כפורחים המשנים ליועמ"ש, ובראשם אורית קורן (שאמורה להתחלף בקרוב), דינה זילבר וארז קמיניץ, שהביאו את האקטיביזם הייעוצי לשיאים חדשים, כאלו שלא שיערום אבותינו.
תחת המטרייה שהעניק וינשטיין למשנים שלו התחדדה יותר ויתר הגישה שלפיה הייעוץ המשפטי מנהל את המדינה. היועץ המשפטי לממשלה נתן גיבוי מלא למשנים שלו שהביאו עד אבסורד את הקביעה שלפיה עמדת הייעוץ היא המחייבת. עמדה שכאמור הגיעה לשיא האבסורד בפרשת פורמן-רזניק, כאשר אנשיו של היועמ"ש ניסו להחליט עבור ד"ר חן קוגל מה הוא יגיד.
5. ולמרות כל זאת, היום הזה, יום של חילופי יועץ משפטי לממשלה, הוא גם יום של תקווה קטנה בלב. אם היועמ"ש החדש יכניס סטנדרטים חדשים ליעוץ המשפטי לממשלה, אם הוא יחזיר את היעוץ להיות באמת יעוץ, יהיה בכך אולי תיקון למה שקרה כאן בשנים האחרונות.
מנגד, אם מנדלבליט ימשיך בדרכם של קודמיו, אנחנו עלולים עוד לגלות תהומות חדשים שאליהם יכול להתדרדר היעוץ המשפטי לממשלה, שכן לימדנו כבר עגנון, "אין לך דיוטה שאין דיוטה אחת למטה הימנה".