ח"כ ד"ר יפעת שאשא-ביטון הובילה היום (שלישי) כנס מקצועי בכנסת בנושא בטיחות ילדים בעידן המודרני, זאת במסגרת תפקידה כיו"ר הועדה לזכויות הילד ולציון 20 שנה לפעילותו של ארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים.
בפתח הכנס אמרה ח"כ שאשא-ביטון, "כיו"ר הוועדה לזכויות הילד נחשפתי לנתונים המדאיגים של היפגעות בלתי מכוונת של ילדים, מספרים שקשה לתפוס אותם. 120 ילדים שנהרגים מדי שנה, 4 כיתות שנמחקות. 23,000 ילדים שמתאשפזים, 190,000 מגיעים לחדרי מיון".
"החלטתי לרכז מאמץ ולהקדיש את עבודתי כאן לנושא בטיחות הילדים על היבטיה ורבדיה השונים. לצד הדיונים בוועדה והצעות חוק נקודתיות, אני פועלת לקידום בחקיקה של תוכנית ממוקדת לבטיחות ילדים, בשיתוף עם ארגון 'בטרם', שתעסוק, בין השאר, בהעלאת מודעות, הסברה, ליווי והנחיית הורים והתייחסות לתשתיות פיזיות במוסדות ובמתקנים המיועדים לילדים. כל זאת תוך התייחסות והתאמה לאוכלוסיות השונות ולמגזרים השונים על פי ייחודם", הוסיפה.
לדבריה, "קידום תוכנית זו היא בגיבוי של שר האוצר משה כחלון, שהוא גם ראש מפלגתי וברכתו מאפשרת למהלך זה לקבל תוקף מעשי".
מיד אחריה עלה לדבר שר הבריאות, ח"כ יעקב ליצמן, שציין "הילדים הם העתיד שלנו וחובתנו לשמור עליהם. עלינו לדאוג שהם יגדלו בבטחה. לצערנו ילדים נפגעים, נפצעים ונהרגים מתאונות בבית, בדרכים ובמוסדות החינוך. הצלת חייהם היא משימה לאומית".
יו"ר הכנסת, ח"כ יולי אדלשטיין, הגיע גם הוא לברך ואמר: "הנתונים שהובאו לתשומת ליבי על היקף היפגעות ילדים בישראל בהחלט חייבים להדיר שינה ולהוות קריאה לפעולת מנע נמרצת. לכן, יש חשיבות וערך מוסף בכינוסם תחת קורת גג אחת של כל הגורמים הרבים שיש להם יד ורגל בטיפול בנושא, ובשיתוף המידע והפעילות בין גורמי הממשל והמגזר השלישי".
מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, נכח גם הוא באירוע ואמר "נושא הבטיחות מקבל משנה תוקף בהרבה היבטים. אני מקווה לצאת מפה עם בשורה, שכן שר האוצר נתן את ברכתו לצאת מכאן עם תוכנית ממוקדת בעניין בטיחות הילדים. זה תרתי משמע בנפשנו וזה חלק קריטי לעתיד שלנו. נבחן איך אנחנו יכולים לאפשר עתיד טוב לילדים שלנו בישראל, למען הצלחתה והמשך קיומה של המדינה".
את החלק השני של הכנס פתחה שיחה מרגש עם בני משפחת גרוס, שאיבדו את שתי בנותיהן באסון ההדברה לפני שנתיים.
"הכנס מתקיים שנתיים אחרי שהבאנו לקבורה את בנותינו", סיפרו ההורים, "וזה מפגש טעון. בשעות של האסון, העולם חרב. היינו שקועים באובדן, שהיה ונגמר ביום אחד. לילה לפני רקדנו ושרנו, ואתה צובט את עצמך בשביל לדעת שאתה לא בחלום רע. היה קשה לתפקד, אבל תמיד יש חשיבה להישאר חזקים בשביל הילדים. הרגע הקשה היה אחרי שאיבדנו את יעל ושהודיעו לנו שגם את אביגיל לא הצליחו להציל. התפללנו שיצליחו להציל אותה, אבל זה לא קרה. זה היה השבר הגדול.
"כשראינו את הבנים, זה היה מחזה קשה", סיפרו. הם היו נראים נורא, כאיל הם ילדים אחרים. למשפחה ולכל מקרה יש פנים, שמות, אחים ואחיות קטנות. החיים ממשיכים, וחזרנו לאותו בית חולים ללידה. הפעם זה היה בנסיבות משמחות ואני מקווה שתמיד נגיע לבית החולים הזה בנסיבות משמחות".