חיי נישואים מרכיבים בתוכם חלקים שיש בהם זכויות וחובות. מהרגע שהתחתנו, יש לנו זכות נפלאה להקים בית ביחד, לאהוב ולהתקרב. עם זאת, יש לנו גם מחויבות שונות המכוונות לשמירה ולתפקוד תקין ומוצלח של הזוגיות והמשפחה כולה.
לשם המחשת הדברים אחלק את המחויבות לשני תחומים עיקריים.
מחויבות טכנית.
מחויבות רגשית.
מחויבות טכנית מתייחסת בעיקר לתחומים המעשיים של החיים. לניהול הבית, גידול הילדים, פרנסה וכדומה. זה בהחלט לא תמיד קל, אבל מסתבר שזה בהחלט יותר קל מהחלק של המחויבות הרגשית...
מהי מחויבות רגשית?
מחויבות רגשית מתייחסת לזכות ולחובה שלנו לדאוג האחד לשלומו של השני. לדאוג למצב רוח, להרגשה הטובה, לתחושת האהבה, השמחה והנעימות בבית. החלק הרגשי בזוגיות הוא עיקרי ומרכזי, עד אשר אפשר למצוא אנשים שחשים כי ללא החלק הזה, אין כל ערך בשותפות הטכנית, או אפילו בזוגיות כולה.
התבוננו על עצמכם, מה הצורך העיקרי שלכם ממערכת הנישואין, הצורך הטכני או הרגשי? אני מניחה כי התשובה של רובכם או כולכם תהייה החיבור הרגשי דווקא.
רגש הוא גשר- הוא חיבור. בלי זה קשה יהיה לחבר בין נשמות. "זכר ונקבה בראם". אי אפשר לחבר בית ומשפחה. אפשר 'סתם' להיות שותפים- אך לא מחוברים.
יתרה מכך, הקשיים והתמודדויות השונות בחיים יכולות להתעצם כאשר אין קשר רגשי בחיי הנישואין. הבדידות המכאיבה, מחלישה את כוחות הנפש. וכמו כן בדיוק להפך. כאשר יש קשר רגשי יציב ובטוח, נמצא בתוכנו יותר כוחות להתמודד עם אתרי החיים המגוונים.
חז"ל מתייחסים במקומות שונים לחשיבותו של הקשר הרגשי בין בני אדם. הנה אחת הדוגמאות לכך: הרמב"ם הלכות מתנות עניים: "כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות, ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן לו אלף זהובים, איבד זכותו או הפסידה. אלא נותן לו בסבר פנים יפות ובשמחה, ומתאונן עימו על צרתו... ובהמשך כתב: "שאל העני ממך, ואין בידך כלום ליתן לו--פייסהו בדברים".
מה זאת אהבה?
אין ספק כי החלק העיקרי המרכיב את הקשר הרגשי הוא האהבה. אמנם ישנם מרכיבים נוספים בתוך המחויבות הרגשית שלנו האחד לשני, אך זהו עיקר משמעותי. אם כך, מה מרכיב את האהבה? מה מבטא אותה?
המונח אהבה הפך להיות לביטוי מאוד זול, נגיש ונפוץ. "אני אוהבת שוקולד" ובאותן המילים "אני אוהבת את בעלי". לאהוב שוקולד או פיצה, זה אחלה, אך זה בוודאי לא מבטא את האהבה אליה אנחנו מתכוונים. אהבה אמתית מבטאת בדיוק את ההפך.
הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" מתאר במילים קצרות ממה נובעת האהבה. עם זאת, פעמים רבות נדמה כי אנו לא לגמרי מתעמקים בדברים. בפשטות כותב הרב דסלר כי אהבה היא תולדה של הנתינה. "יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה". (קונטרס החסד).
מה הכוונה? בני אדם רבים מעניקים ונותנים לבן/בת הזוג כאשר הם חשים אהבה. כלומר, הנתינה באה בעקבות תחושת האהבה כלפי הזולת. אך הרב דסלר אומר בדיוק הפוך. אנחנו לא נותנים בגלל שאנחנו אוהבים. ואני מוסיפה, תחושת האהבה הנה דבר חמקמק, ואם ניתן רק מתי שנרגיש את האהבה, אנו עלולים שלא לתת. אי אפשר לחכות להרגיש אהבה, בכדי לתת.
בעומק הדברים העיקרון הוא הפוך. אנו נותנים בכדי ליצור אהבה. אנו נותנים גם כשלא מרגישים חשק, רצון או רגש חיובי דווקא. אנו נותנים (ממש כמו הורה לילדיו), כי אנו מחויבים לקשר, מחויבים לאהבה. וזה הכלי שייצור אותה. ככל שתיתן, ככל שתתני, גם אם כעת לא מתחשק לך, או את מרגישה חסומה או סגורה- הנתינה פותחת את הלב לאהוב. נתינה שהיא חובה. נתינה שהיא זכות לאהבה.
נתינה שמבטאת עומק של אהבה, דווקא במקום שלא תמיד מרגישים אותה. אני נותן כי אני מחויב לאהבה. וזהו המרכיב להגברתה.
----------------------------------------------------
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות: [email protected]