במלאת 74 שנים להירצחו של מנהיג לח"י, אברהם יאיר שטרן, שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם לוחם הלח"י הסופר עזרא יכין שבימי הרצח היה עוד ילד שראה ביאיר מנהיג כנופיית פושעים, כפי שצויר ותואר בידי הנהגת הישוב והתקשורת.
"האווירה הייתה אז שמדובר בפושע שמבוקש על ידי המשטרה על מעשי רצח ושוד. כשהוא נרצח חשבתי שנהרג ראש כנופיית פושעים, כל על פי האווירה שהייתה קיימת ברחוב", אומר יכין המספר כי תחושה זו הייתה בו על אף שהוא באופן אישי חלם על היום בו יצטרף למאבק לגירוש הבריטים מארץ ישראל. בעיניו לא היה קשר בין השאיפה הזו שלו לבין "כנופייתו של יאיר".
"לא ידעתי כלום על האמת ביחס ליאיר. כך דיברו עליו הפוליטיקאים והעיתונים והאמנתי להם. לא תיארתי לעצמי עד כמה הם משקרים ומסלפים", הוא מספר וכשהוא נשאל מתי התוודע לדמותו האמיתית של יאיר שטרן הוא מציין כי היה זה רק כאשר ביקש להצטרף לארגון הלח"י וחיפש את אנשי הארגון. באותם ימים "לא ידעתי על הקשר בינם לבין יאיר, אבל קראתי את הספרות שהופצה על ידי קבוצת שטרן על הקירות. לא הבנתי למה הם קוראים לעצמם 'קבוצת שטרן' שהיה פושע, וכשהתבררה לי האמת הזדעזעתי". על החשיפה האישית שלו לתכני הגותו של יאיר הוא מספר: "דיברנו על עיקרי התחיה ועל מה שהוא רצה להוביל, לאילו מטרות ובאילו תנאים קשים הוא פעל, כמעט ללא תקדים. למדתי על אברהם העברי שהיה מעבר אחד של הנהר וכל העולם מהעבר האחר, כך היה יאיר. היו אתו קומץ אנשים, כשמהעבר האחר גם בני עמו שמלשינים עליו ואנשיו נאסרים. תקופה ארוכה פעלו נגדו, אבל כשהתחילו להופיע פרסומי המחתרת על הקירות התבררה גדולתו. אברהם אבינו היה לוחם החירות הראשון, שלחם בארבעת המלכים ושחרר את הארץ מעול זרים, ואברהם שטרן היה לוחם החירות הראשון אחרי אלפיים שנה".
ממשיך יכין בלשונו הציורית ומתאר את דמותו של מנהיגו: "כששנאת ישראל גברה בעולם והביאה לחשיכה באירופה הוא היה ניצוץ קטן מול החשכה הזו. הוא היה אמנם גפרור אחד שנשרף מהר, אבל הוא הצליח להדליק לפיד בלבבות".
רדיפתו של יאיר ושל אנשי הלח"י בידי אנשי הישוב הייתה גם נחלתו של עזרא יכין עצמו. "התגבשנו בתקופה הראשונה של הפעילות שלי כתא, חמישה נערים ונערה. שניים מאיתנו גורשו מבית הספר כשחשדו בהם שהם במחתרת. אחד מאיתנו שאביו נרצח בידי ערבים השיג עבודה בסוכנות היהודית כדי לעזור לאמו לפרנס את המשפחה, ושם בסוכנות היהודית הציעו לו, כמו לכולם, להצטרף להגנה.
הוא התחמק ולכן חשדו בו שהוא שייך למחתרת וגירשו אותו מהעבודה. הוא נאלץ לחיות ברחובות עד שמישהו בישיבת חברון הציע לו לישון בישיבה על ספסל או על מיטה מבלי לראות את אמו שכל כך עבד כדי לסייע לה. כך הייתה אווירת השנאה. שמענו מכל עבר שנאה מהמנהיגים שיצאו במסע הכפשה נגד המחתרות, אבל הבאנו את האמת על הקירות, הסברנו למה צריך להילחם באנגלים, ונערים בני 14-15 ו-16 פרסמו את הצורך במלחמה הזו. הלפיד הזה בער יותר ויותר, ובין המילים המפוצצות של השונאים מבפנים ידענו שאנחנו צודקים ולא התפתינו לצאת למלחמת אחים, למרות הרדיפות וההלשנות".
על הקושי לתפקד במחתרת מספר יכין כי 80 אחוזים מאנשיה ישבו בכלא רק בגלל הלשנות של יהודים. שאר הפעילים היו ברובם ילדים ונערים צעירים שלא ניתן לשגר אותם למשימות מלחמתיות של ממש אלא להדבקת מודעות וכרוזים בלבד. למעשה מרבית אנשי הלחי הצטרפו לפעילות רק לאחר שהחלה המלחמה בערבים, כאשר החלה הפעילות הגלויה.
ומה לגבי היום, נשאל עזרא יכין – האם היום קיימת הכרה והוקרה לפועלו של יאיר שטרן? "מדהים אותי לשמוע עד כמה אנשים לא זוכרים כמעט מי היה בן גוריון, אבל יותר ויותר יודעים על יאיר, אולי מפני שהאמת צפה ועולה עם המרחק ההיסטורי, וכעת ניתן לראות את התוצאות שהביא יאיר במלחמה שלו. הוא הגפרור שנשרף אמנם מהר, אבל האווירה של המלחמה נגד האנגלים הלכה וגברה, ואחריו הצטרפו גם האצ"ל שהכריזו על מרד באנגלים. דווקא השבעים והאינטלקטואלים ותנועות הנוער הסוציאליסטיות ששלטו במדינה היו נגדנו, ולעומת זאת שכונות העוני, שכונת הכורדים, בתי הונגרים וכו' שם בני נוער הצטרפו ללח"י. בני הנוער של המזרחי היו בהגנה ולמעשה היו נגדנו. היום בני הנוער כמהים לשמוע, לקרוא את הספרים שלי, להכיר בחשיבות המאבק על האדמה והמחיר ששילמנו".
לדבריו במפגשים עם בני נוער בכל רחבי הארץ הוא מגלה עד כמה בני הנוער רוצים לשמוע על אנשים אחרים, אנשים שהקריבו את חייהם למען הארץ, אנשים שיקוליהם היו אך ורק אהבת הארץ והעם ולא אינטרסים ומותרות. "יש לנו עם נפלא שמתגלה לא בתקשורת אלא כשאנחנו עומדים מול האויב. המוני עם היו מוכנים להקריב את חייהם כדי להגן על המדינה, והמון עם התאכזבו מחולשת המנהיגים שמחפשים כל דרך להפסקת אש", חותם יכין במסרים עדכניים לימינו אלה.