במלאת 19 שנים לאסון המסוקים שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם חברת הכנסת שולי מועלם רפאלי, אלמנתו של סא"ל משה מועלם, בכיר הרוגי האסון, על האירוע הטראגי והשלכותיו.
בפתח הדברים התבקשה חברת הכנסת מועלם רפאלי לנתח מה גרם לטלטלה העמוקה שעברה על העם בישראל לאחר האירוע הטראגי, האם מדובר במספר הנופלים או בפריסת על פני כל הארץ. לדבריה "היה כאן שילוב של כמה גורמים, ובראש ובראשונה ההבנה שלא היה כאן בית אחד בישראל שלא הכיר מישהו מהנופלים. אלה היו 73 חללים שהגיעו מכל החברה הישראלית, ממטולה ועד אילת כפשוטו".
"הייתה תחושה שזה שייך לכולנו, ההבנה שיש כאן אנשים שמסרו את חייהם כדי שכולם יוכלו לחיות כאן בשקט, הפריסה והגיוון, ובעיקר מה שבסוף תופס את כולנו במקומות הקשים, ההבנה שמאחורי הכול אנחנו משורש אחד ויש לנו מטרה אחת", אומרת מועלם רפאלי המציינת כי מדובר ב"73 חיילים בשני מסוקים – יהודים, ערבים, דרוזים, בדואים, עולים וותיקים, מתנחלים וקיבוצניקים, בני עיר וכפר, התחושה הייתה ששם נמצא מה שמחבר בין כולנו. תעזבו את הויכוחים יש כאן משהו שמאחד וכולנו שייכים לכאן, בסופו של דבר".
בעקבות דבריה אלה נשאלה מועלם רפאלי אם ניתן להגיע לתלכיד חברתי ולאומי שכזה גם ללא קשר לטרגדיות בסדרי גודל שכאלה. "אני מאוד מאמינה בזה", היא משיבה. "כל חיי, גם לפני שהפכנו מוכרים בעקבות האסון, גדלתי בבית שהחיבור היה יסוד מוסד בגידול שלי, בבית הורי, בחינוך שלי בבני עקיבא וכו', היה ברור שצריך לעשות מאמץ להתחבר לכל מי שחי כאן ולכל היהודים בעולם. במהות צריכה להיות תפיסה של חיבור, אחרי שמקלפים את הפופוליזם החיבור הרבה יותר גדול".
מועלם רפאלי סבורה כי הגישה שצריכה להוביל היא ש"כל אחד ואחת מאיתנו יגיד שהוא יודע מי אני ולכן אין לי בעיה להתחבר ולחבר להרבה דברים טובים, כפי שאנחנו עושים, מתוך אחריות לכולם ולא לריבוע הקטן שלי. יש לי דאגה כללית יותר, דאגה לכך שתמיד תהיה המדינה מדינת הלאום של העם היהודי, מדינה יהודית ודמוקרטית".
האם גישה שכזו באה לידי ביטוי גם בזירה בה היא פועלת כיום, בזירת הכנסת? זירת הסערות, המחלוקות והמריבות? גם כאן היא סבורה שבהחלט כן. "בכנסת, המקום של הפילוגים והמחלוקות, גם בכנסת ובעיקר שם, היכולת לשתף פעולה בנושאים שמסכימים עליהם היא רבה. ברור שבאופן טבעי יוצאות החוצה דווקא המחלוקות, אבל תפקידנו הוא לומר שהרי הבוקר שיתפנו פעולה על סוגיית הסיוע לניצולי שואה או בהבאת נוער יהודי מהעולם לארץ, או טיפול בנשים מוכות ושיתופי הפעולה האלה לא מפריעים לחלוק".
ומה באשר לכל אחד ואחד מאיתנו בעקבות האסון? האם הפכנו טובים יותר? גם כאן משיבה מועלם רפאלי בחיוב. "נקודת המוצא שלי היא שכן. לא יכול להיות שקרתה כאן טלטלה כזו וזה לא השפיע על כולם''.
''עלי זה ברור שהשפיע, והבחירה שלי בחיים היא להיות טובה יותר, יהודיה טובה יותר, אמא טובה יותר, חברה וכלה טובה יותר וחברת כנסת טובה יותר. ברור לי שפעם אחר פעם הציבור הישראלי בוחר להיות טוב יותר", היא אומרת ומוסיפה כי הדברים מתחדדים "כשנרצחים אנשים כמו דפנה מאיר ואנחנו נחשפים לכל כך הרבה טוב, נהרגו כאן 73 אנשים ונחשפנו ל73 עולמות טובים כל כך", ועבורה הדברים גם מתקשרים לדמותו של אורי אורבך ז"ל שהשבוע צוין מלאת שנה לפטירתו והזיכרון העולה ממנו הוא הרצון להיות טוב, כמו גם השאיפה העולה מהרב חנן פורת ז"ל שגם הוא, כשנשאל מה ירצה שיזכרו ממנו, השיב שרצה להיות טוב.