כשגידול הילדים דורש זמן בשבת

שאלה: הרב מרבה לכתוב על חשיבות לימוד התורה בשבת, לפחות שש שעות. אנו נהנים לעקוב אחר הטורים המחכימים ומשתדלים להנהיג את ביתנו לפי פסיקות הרב, אבל העניין הזה קשה לנו, ואשמח אם הרב יוכל להשיב לשאלתי.

נכון להיום בורכנו בארבעה ילדים מתוקים. ההפרשים ביניהם קטנים וכולם צעירים, כך שבשנים הללו הטיפול בהם דורש השקעה מרובה מאוד. גם צורכי הבית מרובים, והילדים עוד לא יכולים לעזור. במשך השבוע בעלי, כמו גברים רבים, יוצא כל בוקר השכם לתפילה ולעבודה. לעתים בערב הוא מספיק לראות את הילדים ערים לכמה דקות, ולעתים הוא חוזר לאחר שכולם ישנים. הוא משתתף בשיעור דף יומי בכל ערב, ועוד עוזר לי בעבודות הבית. בפועל, במשך ימות החול הוא כמעט לא מצליח לבלות עם הילדים, ועליי מוטלות כל עבודת הטיפול בילדים ורוב עבודות הבית, וזאת בנוסף לעבודתי (יותר מחצי משרה). השבת היא הזמן היחיד שבו בעלי יכול לבלות עם ילדינו בנחת ואף לעזור לי ולאפשר לי מעט מנוחה. שלא לדבר על זמן איכות זוגי, שגם הוא חסר במהלך השבוע. 

הילדים עדיין קטנים ולכן הבילוי איתם דורש כוחות וסבלנות, אנו לומדים איתם את הפרשה ואומרים תהילים, אך הזמן שניתן ללמוד יחד איתם מגיע עד לחצי שעה מקסימום. כבר ישנן התפילות בשבת, שבהן אני נמצאת בבית עם הילדים לבד, ולפעמים אלו שעות לא קלות.

אולי להורים אחרים יש ילדים מחונכים או רגועים יותר, אולי הם יותר אדישים ואינם משגיחים כמוני על הילדים, אולי אצלם חלק מהילדים גדולים ויכולים לעזור ואולי אצלם האישה יותר גיבורה ובעלת כוחות. אבל אצלנו המצב הוא שאני זקוקה בשבת לעזרה רבה, ואם בעלי רוצה לשמח אותי ולסייע לי, הוא יכול להגיע לכל היותר לארבע או חמש שעות לימוד בשבת. והרי גם להקים משפחה גדולה זו מצוה חשובה ומתוקה, כפי שהרב כתב כמה פעמים...

בעקבות הדרישה ללמוד שש שעות בשבת שנינו יוצאים מתוסכלים. אם בעלי נמצא איתנו יותר - הוא מתוסכל מכך שלמד רק ארבע שעות, ואם הוא מספיק ללמוד שש שעות - אני מתוסכלת מכך שלא עזר לי מספיק. לא מצאנו שום פתרון לעניין מלבד להמתין כמה שנים עד שהילדים יגדלו.

העוסק במצווה

תשובה:  תודה רבה על המכתב, חשוב להזכיר לי ולקוראים את הקשיים שהעלית. אכן, למעשה, על כגון זה אמרו חכמים: "העוסק במצווה פטור מן המצווה" (סוכה כה, א). ולכן הורים שעוסקים במצווה היקרה של גידול הילדים, עד שאינם יכולים לקיים כראוי את מצוות לימוד התורה בשבת, יכולים להסתפק בפחות שעות לימוד, ובלבד שילמדו את מרב הזמן שהמצב מאפשר להם.

מדוע לא להתייסר בשביל הלימוד

אפשר לכאורה לטעון שהואיל ולא מדובר במקרה של אונס גמור, חובה על האיש והאישה לייסר את עצמם כדי שהאיש יספיק ללמוד לפחות שש שעות, ויקיים את מה שאמרו חכמים, שחציו של היום צריך להיות מוקדש לתורה (פסחים סח, ב). ואף האישה עצמה צריכה להתאמץ ללמוד בעצמה תורה למרות כל הקשיים, מפני שזו חובת היום, וכפי שאמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג).

לא זו בלבד, אלא שמובא בספר 'בן איש חי': "כתבו המקובלים ז"ל, גדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים מן הנעשה מעסק התורה של ימי חול" (ש"ש בהקדמה לפרשת שמות).

עוד לפני שנשיב נוסיף עוד שאלה: לו היו אומרים לאדם שמחירה של מניה כלשהי בבורסה עומד לעלות מחר פי אלף, כלומר שאם יקנה היום מניה במאה שקלים יוכל מחר בערב למכור אותה במאה אלף שקלים, היה רץ ומוכר את כל רכושו: בית, מכונית, כלים, רהיטים, בגדים, נעליים ואפילו שרוכים. עם כתונת דקה לעורו היה רץ וקונה בכל הכסף שקיבץ מאותה מניה, כי למחרת בערב יהיה עשיר גדול, ויוכל לרכוש ארמונות, מכוניות ורהיטים. הכול פי אלף.

אם כך, מדוע לא ינסה אדם ללמוד תורה בכל עשרים וארבע השעות של השבת? האם לא חבל לאבד זמן על סעודות ושינה, כאשר כל שעה של לימוד שווה פי אלף?

תורה מתוך עונג ומנוחה

התשובה היא שהשעה של השבת שווה פי אלף מפני שהיא באה יחד עם העונג והמנוחה ושמחת המשפחה. אז מעלתה עליונה כל כך, אז השבת מעין עולם הבא. עולם שבו הנשמה והגוף מתאחדים בהרמוניה, כעין העולם השלם שיהיה אחר תחיית המתים. ולכן הורו חכמים: "חלקהו – חציו לה' וחציו לכם" (פסחים, שם).

אבל אם ימעט אדם באכילה וידיד שינה מעיניו כדי לעסוק בתורה, לא יזכה למעלת הלימוד בשבת. וכן מסופר על רבי זירא, כשהיה רואה בשבת אברכים שלומדים ביגיעה יתרה, על חשבון עונג שבת, היה אומר להם: "במטותא מנייכו לא תחללוניה" - בבקשה מכם אל תחללו את השבת במיעוט תענוג (שבת קיט, א).

ממילא מובן שכאשר אמרו "שיהיה יום השבת כולו תורה" (תנא דבי אליהו רבה א), התכוונו שגם הסעודות והשינה, מכיוון שהן מוסיפות עונג וחיוניות בלימוד התורה, נחשבות כשעות ששייכות לתורה, ולכן איתן יום השבת כולו תורה.

הגמישות הנדרשת בקיום המצווה

הרי שעיקר עניינו של לימוד התורה בשבת, שהוא צריך להתקיים מתוך עונג ונחת של סעודות ומנוחה, ומתוך שמחה ושלום שבין בני הזוג. לימוד שכל המשפחה שמחה בו, לימוד שנמשכת ממנו ברכה ואורה לששת ימי המעשה.

לפיכך, בשנים שבהן הטורח בגידול הילדים מרובה במיוחד, עד שבפועל אין אפשרות לאיש לקיים את הלימוד הראוי בלא לצער את אשתו, יש צורך להתפשר ולבחון כמה שעות אפשר ללמוד בלי לפגוע בשמחת החיים.

התביעה ללמוד תורה בשבת מופנית כלפי אנשים שמבזבזים את זמן השבת המקודש לבטלה על שיחות חולין, קריאת עיתונים ואכילה מרובה. אבל הורים שזוכים לגדל ילדים קטנים שצריכים טיפול וטיפוח, ואינם מצליחים להסתדר בלא שהאיש ימעט בלימוד התורה, רשאים לעשות זאת לכתחילה – עד אשר הילדים יגדלו ויוכלו לטפל בעצמם, ואף לסייע בטיפול באחים הקטנים ובסידור הבית.

לעמוד על המשמר

אמנם צריך לעמוד על המשמר, וכאשר הילדים יגדלו, להזדרז לקיים את מצוות הלימוד בשבת בשלמות. אמרו חכמים (מגילה יז, א) שבעקבות עשרים ושתיים השנים שיעקב אבינו שהה בביתו של לבן ולא כיבד את הוריו, נענש שיוסף בנו אבד ממנו למשך עשרים ושתיים שנה. ולכאורה יש לשאול: הרי יעקב אבינו יצא לחרן במצוות הוריו כדי לישא אישה, ומדוע נענש על כך? אלא שבבית לבן שהה רק עשרים שנה, ובדרך התעכב שנתיים, יותר ממה שהיה צריך. ומכיוון שלא הזדרז בחזרתו אל הוריו, מעלים עליו כאילו גם במשך עשרים השנים הקודמות לא רצה לכבד את הוריו.

באותה מידה, מי שלא זכה ללמוד כראוי כאשר מצבו המשפחתי לא אפשר זאת, עליו להיזהר מאוד שכאשר עול הטיפול בילדים יפחת, יחזור לקיים את מצוות הלימוד בשבת כראוי. ואם יתרשל ולא יקיים את המצווה, יתברר כי לא רק בגלל הרצון לשמח את אשתו למד פחות, אלא גם מפני שהוא עצמו העדיף להתבטל מתורה.

(בהזדמנות אחרת אבאר שאף לנשים ישנה מצווה ללמוד תורה בשבת, אלא שמצוות הנשים אינה קצובה ומחייבת כמצוות הגברים).

לא להצטער

שאלת המשך: תודה רבה על התשובה המפורטת, אולם עדיין אני במבוכה: אולי באמת אינני צריכה את עזרת בעלי בשבת? אולי אני מתפנקת, ובאמת יכולתי להתחזק יותר ולתת לו ללמוד שש שעות כפי שהוא היה רוצה?

תשובה:  אכן יש נשים שמסוגלות לשאת בעול גדול יותר, ויש נשים שכל כך שמחות בלימוד בעליהן, עד שאף שמוטל עליהן עול כבד, הן מקבלות אותו בשמחה כדי שבעליהן ירבו בלימוד. ואף על פי כן, אם בפועל הדבר גורם לך עצב במקום נחת, עליכם להתגמש ולהקדיש פחות שעות ללימוד.

אמנם ייתכן שככל שתעמיקי בערך הלימוד תקבלי יותר כוח. ואולי הדבר תלוי בבעלך, שעליו ללמוד באופן שלם ועמוק יותר, כך שגם את תרגישי את השמחה, האור והברכה שבלימודו. מכל מקום לכל אדם ניסיונות משלו, ולפום צערא אגרא. וכל זמן שאין מדובר בפינוק מוגזם, אלא במצב שבו באמת עול הטיפול בילדים מרובה כפי שתיארת, אפשר לבקש מהבעל לעזור יותר כדי לקיים את מצוות עונג השבת, בתורה ובסעודות, לפי מה שמתאים למצבכם כיום.

בינתיים אין לכם להצטער על כך, אלא לשמוח במצווה העצומה של גידול הילדים. ובזכות המצווה הגדולה הזאת, תזכו במשך השנים להוסיף עוד ועוד בלימוד התורה, בעונג רב ובנחת, ועד זקנה ושיבה תזכו להשלים את כל השעות החסרות בכפל כפליים.

לתגובות: [email protected]