בג"ץ יתקשה להתערב במתווה הגז

מומחית לאנרגיה והגבלים עסקיים מנתחת בשיחה עם ערוץ 7 את 'סעיף היציבות' שמטריד את בג"ץ במתווה השנוי במחלוקת.

שמעון כהן - ערוץ 7 , ח' באדר תשע"ו

נתניהו חותם על מתווה הגז
נתניהו חותם על מתווה הגז
צילום: קובי גדעון / לע"מ

עורכת הדין ענת קליין, מומחית בתחומי האנרגיה וההגבלים עסקיים, ומי שעומדת בראש מחלקת האנרגיה והתשתיות במשרד GKH, מטילה ספק ביכולתו של בג"ץ להתערב בסוגיית מתווה הגז. זאת מאחר ולטעמה מדובר במתווה מאוזן, בניגוד לטענות הרבות הנשמעות נגדו.

דבריה של עו"ד קליין מגיעים על רקע הביקורת שמשמיעים שופטי בג"ץ על חוק היציבות, החוק הכובל לכאורה את ממשלת ישראל בעשור הקרוב לבל תבצע במתווה הגז שינויים דרמטיים מול חברות הגז.

קליין מסבירה בשיחה עם ערוץ 7 את הצורך שהוביל לסעיף היציבות, ומנגד את המניע להתנגדות אליו. לדבריה כאשר המדינה עורכת הסדרות מרחיקות לכת וגורמת לשינויים לא זניחים במבנה ההחזקות וקידוחי נפט וגז של חברות פרטיות שהשקיעו מכספן וממרצן, ומאחר והמדינה ערכה באחרונה שינויים בנושאי מיסוי רווחי הון ושינתה את מצב המיסוי על רווחי הגז, לנוכח כול אלה חשה הממשלה צורך להוכיח לשוק את קיומה של היציבות הישראלית ושבישראל אין משטר המשנה את עמדתו בכל שני וחמישי. "רק כך, אומרת הממשלה, היא תוכל להביא משקיעים בינלאומיים ולומר שאנחנו לא משטר קפריזי".

מנגד, מציינת קליין, מתנגדי הסעיף סבורים כי כאשר אנחנו חיים במדינה דמוקרטית בעלת זרועות מבצעות, אנחנו רוצים שתהיה סמכות לממשלה לקבוע חוקים בהתאם לנסיבות, לעמדות פוליטיות, למצב הכלכלי ולשיקולים נוספים, "וכאשר ממשלה אומרת שהיא כובלת את שיקול הדעת השלטוני בעשור הבא זה לא מובן מאיליו. לא ברור המצב שבו הממשלה מנטרלת את היכולת שלה לקבל החלטות בעתיד. זו סיטואציה שיכולה להיות מסוכנת במובן מסוים ושופטי בג"ץ לא רואים בסיטואציה הזו כטריוויאלית".

את דבריה של עו"ד קליין ניתן לסכם כהתנגשות של ערכים, בין הרצון להוכיח יציבות כלכלית ושלטונית לבין הרצון לאפשר למשטר בעתיד לשנות את עמדותיו על פי הסיטואציות המשתנות. "זה חבל דק מאוד שמצריך לוליינות מדרגה גבוהה".

במציאות זו, מסבירה קליין את עמדת ראש הממשלה, השוק הישראלי בתחום זה עבר טלטלות מבניות לא שגרתיות ומשום כך מתחזק הצורך להוכיח את אותה יציבות שעליה מדבר ההסכם. "זה שוק עתיר השפעה על כל הסקטור הציבורי והפרטי והתעשייה. זה לא משהו זניח, אלא משהו מהותי וקיומי עם שינויים מאוד קיצוניים. בשנה-שנתיים האחרונות היה שינוי במשטר המיסוי, אחר כך בא הממונה על ההגבלים העסקיים ואמר שיש כאן הסדר כולל במבנה האחזקות בלווייתן ולא ניתן להשאיר אותו כך. הוא הגיע לצו מוסכם, חזר בו מהצו המוסכם, במקביל יש את ועדת צמח שדנה בשאלה כמה ניתן לייצא מהגז הטבעי בישראל. בתחילה נדמה היה שניתן לייצא כמה שרוצים אבל בהמשך באה ועדת צמח והגבילה כי יש מגבלות על הייצוא, בינתיים אמרו שהממונה על ההגבלים העסקיים לא מגבש החלטה לגבי לווייתן, אז מבקשים משר שיפעיל סמכות...".

במציאות מורכבת והולכת שכזו מתחזק כאמור הצורך לייצר ולהציג יציבות שכן "התוצאה היא שמשקיעים בינלאומיים בורחים. הם היו כאן תקופה ארוכה והיו יכולים לעשות שינויים יפים בשוק, אבל הם קמו והלכו על רקע השינויים האלה וחוסר היציבות, וזה מציב אותנו במקום מאוד לא טוב ברמה הבינלאומית".

באשר לעמדתה שלה, סבורה קליין כי ההסכם וסעיף היציבות שבו מאוזנים ואינם קיצוניים כפי שנדמה. לדבריה על אף "כבילתה" של הממשלה לעשור הקרוב, יש מרווח די משמעותי לשינויים עתידיים. "הניסוח שננקט בממשלה הוא מספיק רחב. יש בו הרבה שוליים לשינויים נוספים. בנושא המיסוי ההחלטה אומרת שהכבילה היא רק ביחס למה שהציבור יקבל מהרווחים של בעלי הזכויות הנוכחיים באחזקות, כלומר אם יהיו בעלי זכויות נוספים, ובהגדרה ידוע לנו שיהיו בעלים נוספים כי צריך למכור חלק מהאחזקות, ביחס אליהם הממשלה לא כובלת את דעתה. בנוסף הממשלה אומרת שינויים אבל לא מהותיים, כלומר יהיו שינויים. הממשלה אומרת ששינויי רוחב יוכלו להתבצע. הממשלה אומרת גם שהיא משאירה לפקידים את היכולת לקבל החלטות ומאפשרת חקיקות. לא אעשה שינויים שישפיעו מהותית על כדאיות ההשקעה".

להערכתה של עו"ד קליין הלשון העמומה של סעיפי המתווה, לשון שמשאירה לדיון עתידי את ההגדרה של שינויים רוחביים, שינויים מהותיים וכיוצא באלה, כל אלה נועדו לתת שוליים די רחבים לשינויים עתידיים, ומאחר וכך להערכתה ההסכם וההגדרות שבו מאוזנים, ומכיוון שהסעיף מנוסח באופן מאוזן יתקשה בג"ץ להתערב. "בג"ץ מתערב רק כאשר יש אי סבירות קיצונית ומהאופן שבו נוסחו הדברים להערכתי לא מדובר בחוסר סבירות קיצונית".

כדי להכריע בסוגיית ההגדרות, אם הן "בג"ציות" או לא, יצטרך היועץ המשפטי לממשלה להיכנס לעובי הקורה ולדון בתוכן הסעיפים, פרשנותם ואופן יישומם מבלי לכבול את שיקול הדעת השלטונית באופן בלתי ראוי.