תמונה נדירה של יאנוש (מימין), שר הביטחון עזר ויצמן ואלוף במיל' יוסי בן חנן (משמאל)
תמונה נדירה של יאנוש (מימין), שר הביטחון עזר ויצמן ואלוף במיל' יוסי בן חנן (משמאל)צילום: באדיבות אלוף במיל' יוסי בן חנן

"האילן אשר הטיל צל ענק, תחתיו חסו פקודיך ברגעי האושר בחייהם וגם בעתות  של  עצב", כך הספיד השבוע אל"מ במיל' הרב ישראל זינגרביץ', לשעבר סגן הרב הצבאי הראשי ומי שהיה רב חטיבה 7, את אביגדור בן-גל, יאנוש בפי כול, שהיה מפקד החטיבה.

לרב זינגרביץ' זיכרונות שונים מיאנוש מפקד החטיבה. "המח"ט התקיל אותי בבעיה שבפרטיה אין כאן הזמן להאריך", סיפר השבוע בהספדו, "הייתי צריך ללמוד איתו דף גמרא ולבאר נושא סבוך שהוא דרש להבין. נדהמתי מגאוניותו. יאנוש, שבחייו לא החזיק בידיו דף גמרא, קלט בתפיסה פלאית את כל נפתולי הסוגיה. כמה חבל, הפטרתי לעומתו, יכולת להיות ראש ישיבה גדול".

הרב זינגרביץ' המשיך בהספדו: "עוד לא פגשתי מפקד כה רגיש אשר מיתרי לבו כה גמישים כשלך. עוד לא פגשתי מפקד שהצליח להסתיר את לבו הגדול במסכה כה משכנעת של קשיחות. הקשיחות החיצונית הייתה מסווה לרגישותך. העמידה בפני אלמנה או אם שכולה שברה אותך לרסיסים, ושברים אלו ניסית בקשיחותך החיצונית להסתיר. אני יודע זאת מכיוון שבאין ספור שיחות לא התביישת לגלות לי את צפונות לבך".

חטיבה 7 תיזכר בהיסטוריה הצבאית של ישראל בעיקר בזכות בלימת הצבא הסורי ששטף את רמת הגולן בתחילת מלחמת יום הכיפורים. יאנוש, מתברר, היה מהיחידים שלא הופתעו מהמלחמה. הוא היה משוכנע בפריצתה. "הייתי בסיור כאן (בגולן – ח"ה), עם מטה החטיבה והמג"דים האחרים", מספר אביגדור קהלני, שהיה מג"ד גדוד 77 בחטיבה 7, בספרו 'עוז 77' על הסיור ערב ראש השנה תשל"ד, עשרה ימים לפני פרוץ המלחמה, "הסיור נערך ביוזמתו של המח"ט יאנוש, אשר חש, באזור אינטואיציה, שבחגים לא יהיה שקט".

יאנוש נולד בפולין. בהיותו בן שלוש פלשו הנאצים לפולין ופרצה מלחמת העולם השנייה, ובעקבותיה ברחו הוריו עמו לברית המועצות והגיעו לסיביר. הוריו נעלמו במהלך המסע, והוא נותר עם אחותו. השניים הגיעו לפרס ומשם עלו לארץ ישראל עם ילדי טהראן ב‑1943.

ב-1955 התגייס לחיל השריון. שם טיפס בסולם הדרגות והפיקודים. כקצין צעיר נפצע כשרכבו עלה על מוקש. בתקופת מלחמת ההתשה, כך סיפר לעזר ויצמן, הוא חשב שאם יהיה שקט לאורך הגבולות, יפרוש מצה"ל וילמד רפואה. תוכניותיו השתבשו. שנה לפני מלחמת יום הכיפורים מונה למפקד חטיבה 7.

מה הסתירה הבלורית?

לפני 40 שנה מונה לעוזר ראש אג"ם במטכ"ל בדרגת אלוף, והיה בין האחראים לתכנון וביצוע מבצע יונתן. באוגוסט 1977 מונה לאלוף פיקוד הצפון, תפקיד שמילא עד 1981. בתפקידו זה היה מפקד מבצע ליטני במרץ 1978, לאחר פיגוע כביש החוף – הפעילות הנרחבת הראשונה של צה"ל בלבנון.

סימן ההיכר שלו היה בלוריתו האדירה, שהלכה לפניו. "כאלוף פיקוד, נראה תמיד מרושל בלבושו", כותב על כך עזר ויצמן, שר הביטחון במבצע ליטני, בספרו 'הקרב על השלום' (עמ' 253). "מפקדים העירו לי על כך. פעם, בשיחה, תבעתי ממנו להציג דוגמה אישית בהופעה מסודרת. יאנוש לא אמר מילה. הוא הניח ידו על שפעת השיער וחשף חלק ממנה. חדלתי להציק לו: השיער על אוזנו הסתיר את צלקות פציעתו".

יאנוש נכנס לזיכרון הלאומי כאשר בעצרת לקראת בחירות 1981 הכריז ראש הממשלה מנחם בגין את המשפט שבדיעבד היה הצהרת כוונות לקראת מלחמת לבנון הראשונה: "אסד, תיזהר! יאנוש ורפול מוכנים!".

במלחמת לבנון הראשונה, מבצע שלום הגליל, פיקד יאנוש על כוחות צה"ל בגזרה המזרחית. בתפקידו זה נחשב כאחראי לקרב סולטן יעקוב, כאשר כוח שריון נקלע למארב וספג נפגעים רבים, לרבות כמה חיילים שנפלו בשבי, ושלושה נעדרים עד היום: זכריה באומל, יהודה כץ, וצבי פלדמן. יאנוש מעולם לא דיבר על כך, אבל מי שבאמת היה אחראי לאותו קרב כושל היה סגנו בפיקוד על הגיס, אהוד ברק, שדחף את הכוחות קדימה בקביעה "אין אויב, לפחות עד סולטן יעקוב". יאנוש עצמו היה באותה שעה בדיון מפקדים בפיקוד הצפון. אבל דומה שבעקבות הקרב הזה איבד את המינוי לרמטכ"ל מול רב אלוף משה לוי, ובעקבות כך פרש מצה"ל.