גיל המעבר מאופיין בתסמינים גופניים שלעתים קרובות מלווים בתנודות במצב הרוח. שינויים הורמונליים, קמטים שמופיעים, שיער מלבין, עייפות, גלי חום, ירידה בחשק המיני - כל התסמינים הללו משפיעים על נפשה ועל רוחה של האישה. אם נשאל את הנשים: מדוע לדעתכן אתן סובלת מדכדוך? סביר להניח שהתשובה תהיה: ברור! הכול בגלל ההורמונים, אותם הורמונים שאחראים על כל השינויים שמתחוללים בגופנו.
בתקופה זו נשים חוות מועקה בלתי מוסברת, וכדי להרגיע את הנפש הן מייחסות את המועקה הזאת להורמונים ולשינויים הגופניים, אך זו ראייה שטחית. ייחוס תחושת הדכדוך לשינוי בהורמונים הוא מוטעה, והשלכותיו עלולות להיות מרחיקות לכת. וכל כך למה? כשאני בעמדה ש"הכול בגלל ההורמונים! ההורמונים משתלטים עליי!" אני כבר עבד של עצמי. ברגע שאני שבויה בקונצפציה הזאת אני מובלת, נתונה לגורל ההורמונים. כמו בובה על חוט, מאבדת את השליטה על החיים שלי. ומהרגע שאיבדתי את ההגה על החיים שלי, ההורמונים בהחלט משתלטים וחוגגים ביתר עוצמה, ואז יש גלי חום שהולכים ומתגברים, והיובש בנרתיק הולך ומחמיר, ואין חשק מיני, וזה משפיע על הקשר הזוגי. רק התבוננות פנימית תאפשר לנו להבין את מקור המועקה והשינויים במצב הרוח.
צמיחה מתוך משבר
נעצור לרגע ונתבונן: למה דווקא המעבר הזה נקרא "גיל המעבר"? הרי האישה חווה מעברים לאורך כל חייה, וכולם נחווים בעוצמה חזקה בגופה ובנפשה כאחד. המעבר הראשון נעשה בקבלת וסתה, המבשרת את יכולת האימהות. מעבר נוסף מתרחש בחיבור הראשון עם האיש שלה, שמתאפיין בתום הבתולים ובתחילת תקופה של פוריות. אחר כך, בעזרת ה', יש הריונות, לידות והנקות.
רבים הם המעברים בחייה של אישה, משמעותיים ומטלטלים כולם. ובמה התייחדה תקופת גיל המעבר שזכתה לתואר הזה, שהמעבר הוא המהות שלה? וכי מעבר מילדה לנערה אינו מהותי יותר? וכי המעבר לאימהות אינו משמעותי אף יותר?
נראה לומר בפשטות שכל המעברים הם מעברים של חיים ושל תוספת חיים, ולעומת זאת גיל המעבר מסמן את המעבר להפסקת החיים. התסמין העיקרי של גיל המעבר הוא הפסקת הווסת, קרי תום תקופת הפוריות. תקופת היות "חוה – אם כל חי" לכאורה תמה ונגמרה.
ההתמקדות במשמעות הפנימית של גיל המעבר נותנת הבנה לתחושות המועקה הבלתי מוסברות. רק התבוננות פנימה מאפשרת להציץ מה טבעה של מועקה זו. אין אישה דומה לחברתה, וכל אישה חווה תחושות ייחודיות לה ולסיפור חייה. עם זאת, נוכל לציין כמה קווים מאפיינים: מועקה שנובעת מתחושת האובדן והאבל על שנות הפוריות שבאו לקצן, אולי גם תחושת החמצה על מה שרציתי ולא יהיה עוד, תחושות אשם על מה שלא הספקתי או כאב צורב על חלום שכבר לא יתממש לעולם. היית מטופלת בילדים ולא התפנית לעצמך, וכעת נוצר חלל.
גם הקן המתרוקן משאיר חלל, וקשיים בזוגיות שלא טופלו מתעוררים כעת במלוא עוצמתם. כעסים שנדחקו עמוק פנימה מרימים ראש. סופיות החיים מהדהדת פתאום, לפעמים מוחשית יותר מתמיד, כשהורה מזדקן ואף נפטר מהעולם.
גיל המעבר הוא מעבר המכיל בתוכו משבר. וככל משבר, זו גם אפשרות של לידה. ההתכחשות לכל התחושות הללו היא זו שמעצימה את התופעות הגופניות. זו ההזדמנות לכל אישה לפנות לעצמה, להקשיב לעצמה ולצרכים שלה ולצמוח. אך לשם כך יש צורך בעצירה. נדרשת ההעזה להביט בתחושות הפנימיות, ולא לפחד להקשיב למה שהן אומרות. ההתבוננות והחיבור לרגשות הכואבים הם מעין צירי לידה שיאפשרו למשהו חדש בתוכך להיוולד.
שער לחירות
אי אפשר לדלג על השלב הזה. אין לידה בלי צירי לידה. האפשרות היחידה לנוע קדימה היא המוכנות לחוות את הכאב ולהתאבל על מה שאנחנו משאירות מאחור. יש לנו כעסים מודחקים, ובעיות לא פתורות משפיעות על ההורמונים. ההורמונים והתסמינים הגופניים מעצימים את כל התחושות שחווה הנפש, והם סוג של זרז להתבוננות פנימה ולהצפת רגשות ומחשבות שהיו מוחבאים בתוכך שנים כה רבות.
טיפול הורמונלי וכיבוי התסמינים על ידי תרופות למיניהן אולי ייתן לך רגיעה זמנית, אבל בלי מבט אמיתי פנימה. הכול ימשיך לבעבע מבפנים. השינויים שאת חווה הם איתותים לכך שאת רוצה לחיות את החיים במלואם ושאת זקוקה לחפש את מה שהלב רוצה להגשים. אם תלמדי להקשיב לעצמך ותלמדי לחיות בהתאמה עם הרצונות והצרכים שלך - גם התסמינים ייעלמו. בזמן ההתרחשות תחווי אולי קושי עצום, אך התהליך הזה הוא מתנה.
תקופה זו נקראת באנגלית Menopause, כלומר פסק זמן. יש לך כמיהה לזמן לעצמך, למפלט מכל ההמולה והמחויבויות האין סופיות, להיות עם עצמך בשקט ובשלווה? אז קחי! זהו צורך שיוצא מנשמתך ועלייך להקשיב לו. הסימפטומים הגופניים והנפשיים הם קולות שיוצאים מתוכך וקוראים לך לעצור ולתת פניות לעצמך.
אנחנו רוצות להיות אימהות טובות, בנות טובות, חמיות טובות, סבתות טובות – והכובעים הרבים האלה מתנגשים עם צורך הולך וגדל לדאוג לצרכים שלנו ולנשמתנו. אך דעי: פניות לעצמך אינה אנוכיות! כשאת דואגת לרווחתך הגופנית והנפשית, את מקרינה על כל היקרים לך. הקפידי להכניס ללו"ז העמוס שלך זמן לעצמך: זמן לפעילות ספורטיבית, זמן לדיבור עם חברה טובה, זמן להתבודדות. קחי לך מדי יום זמן שתוכלי לפנות לעצמך, הרחק מהרעש, מהטלפונים ומהמחויבויות לאחרים.
למדי להקשיב לעצמך, תני לעצמך להיוולד מחדש. תני למעבר הזה להיות שער לחירות פנימית ולחיים בכנות ובמלאות.
הדברים נכתבו בהשראת ספרה של ד"ר כריסטיאן נורתרופ - 'תבונת גיל המעבר'
פורסם בפנימה