בארה"ב פורסמו תוצאותיו של סקר מטריד ולפיו מאז שנות התשעים גובה פני הים עלה ב-30 סנטימטרים, לעומת 14 סנטימטרים בכל המאה העשרים, ועד שנת 2100 האוקיינוסים עלולים לעלות בעוד 130 סנטימטרים.
בראיון לערוץ 7 מרגיעה ד"ר דורית סיוון מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה ומבקשת למתן את הבהלה שיוצר המחקר.
לדבריה "צריך לקבל את הדברים בצורה נכונה ולהסתכל על האותיות הקטנות והמספרים ולהבין את התהליכים, איך הם עובדים ולא להיבהל", אומרת ד"ר סיוון ומפרטת: "חשוב להבין שמדובר במפלס ים יחסי. בכל אזור ואזור יש התנהגות שלו. לא זה המקום להרחיב אבל מפלס הים שונה גם ברגע זה ממקום למקום וגם לאורך זמן. בים הפתוח ישנן מציאויות שונות ורק אחת הדוגמאות היא קיומן של גאות ושפל במקומות שונים בעולם, ויש מדידות לווייניות שנותנות את הגבהים הטמפרטורות ומדדים נוספים באופן מדויק מאוד".
"הים לא אחיד ולכן גם לאורך זמן הוא לא מגיב בצורה אחידה במקומות שונים בעולם. המחקר הזה נעשה ברובו בחוף המזרחי בארה"ב. לגבי העניין שלנו צריך לזכור נקודה חשובה שהים לא עולה ויורד בקצב אחיד. יש תקופות שהוא נמוך ויש שעולה בקצבים שונים. לכן לא נכון לקחת פרק זמן של עלייה מהירה בגובה פני הים, כמו בשנות התשעים, להכפיל בחמישים שנה או במאה שנה ולהגיע למסקנות מבהילות. יש תקופות שקצב העלייה נמוך יותר ויש פחות ויש שהוא גם יורד".
ממשיכה ד"ר סיוון ומציינת נתונים ישראליים הנוגעים לנו ומגיעים מהמרכז למיפוי ישראל (מפ"י) ולפיהם אכן מפלס הים לחופי ישראל כבר אינו עומד על קו האפס אלא בסביבות 13 עד 15 ס"מ מעל קו האפס, אך בכל מקרה לא מדובר בממדים שעליהם מדבר המחקר האמריקאי.
על יכולת החיזוי שלנו אומרת ד"ר סיוון כגיאולוגית כי "הגיאולוגים חזקים בללמוד ולהבין רקורדים של העבר הקרוב והרחוק, עבר שמגיע במדידות ישירות או עקיפות מתקופות עתיקות יותר. אנחנו לא גיבורים בלחזות קדימה. אין לנו מושג מה יקרה בעתיד. יש מודלים שונים שמציגים אפשרויות שונות. לכן אנחנו לא יודעים באיזו מהירות הוא יעלה. היו תקופות שעלה יותר והיו שעלו פחות. יש תהליכים צפויים ויש שאינם, יש תהליכים מחזוריים ויש שאינם כאלה כמו התפרצויות של הרי געש".
ממשיכה ומסבירה ד"ר סיוון כי בניגוד למחשבה הרווחת הקרחונים אינם רק מפשירים ונמסים אלא אפילו מתעבים ומתחדשים. "במערב אנטרקטיקה מפשיר, אבל במזרח הקרח אפילו מתעבה. גם גרילנד לא כולה מפשירה ויש מקומות שבה במערב וגם במרכז שמתעבה הקרח. מעבר לכך במאות השנה האחרונות היו שינויים מאוד דרמטיים בגרינלנד והיו תקופות שקרחונים גדלו ונסוגו וגדלו ונסוגו, וכל זה קרה גם במאות השנה האחרונות. באנטרקטיקה ידוע לנו פחות אבל ברור שדברים קורים ולא כולה מפשירה כעת".
"אין ספק שהמחקר צודק בכך שהים עולה ושהעולם מתחמם ויש קשר בין הדברים, גם אם לא קשר של אחד לאחד, אבל זה לא באופן קבוע במרחב. יש אפשרות שהקצב יילך ויגדל ויש אפשרות שלא".
"נקודה חשובה נוספת היא שגם ים שעולה, בכל מקום אחרת, תלוי איזה חוף הוא פוגש. בחוף של מצוקים זה לא נורא אם יעלה בעשרה סנטימטרים, אבל אם זה יקרה בדלתא, כמו בנילוס, כל עשרה סנטימטרים משמעותיים מאוד כי קו החוף זז פנימה אל היבשה. זה משפיע על מי התהום, ממליח את הבארות וכו', ובמצרים שבה כמאה מיליון מרוכזים סביב הדלתא ויש פחות ופחות דלתא והמלחת מי תהום, תוצאה של עליית מפלס הים.
כלומר יש מקומות שהדבר מאוד מפחיד עבורם, כמו בהולנד שבה כל סנטימטר משמעותי. הולנד היא המדינה היחידה שיודעת להתמודד עם התופעה, לבנות מערכות סכרים מאוד מתוחכמות שמונעות את מפלס פני הים ובולמים את תופעת ההצפות של הנהרות הגדולים שמגיעים לים גבוה ואין להם לאן להישפך ויוצרים הצפות. בהולנד יותר מ-45% נמצא מתחת לפני הים. מי שנוחת בסחיפול נוחת במקום שהוא 4.5 מטרים מתחת לפני הים. רוב העולם לא יודעים לשלוט בזה באופן שבו עושים זאת בהולנד. כולם יודעים את הטכנולוגיות אבל לא מסוגלים תקציבית ותפעולית לנהל זאת".
גם בארה"ב המתוחכמת והגדולה, מזכירה ד"ר סיוון, גרמו תהפוכות מזג האוויר להצפות הרות אסון כמו בהוריקן קתרינה.
לסיכומם של דברים ממליצה ד"ר סיוון שלא להיבהל מהמחקרים, לקרוא ולהבין את התהליך שקיים וישנו והסרטים שבהם ניו יורק מוצפת לא צפויים באמת להתרחש.