ד"ר מנחם מרחבי, מומחה ללאומיות איראנית ממכון טרומן באוניברסיטה העברית, מנתח את תוצאות הבחירות בטהרן כפי שהן נראות עד כה, ואינו נשמע מופתע לנוכח הצלחת המתונים לכבוש 15 מתוך 16 המושבים במועצת החכמים שבטהרן, המועצה שבבוא היום גם תבחר את מנהיגה הבא של איראן.
"העם האיראני אמר את דברו מבחינת הכיוון שאליו הוא רוצה ללכת וזה לא כל כך מפתיע", אומר ד"ר מרחבי ומציין כי "אם ננטרל את בחירות 2009, שהיו בהם כנראה זיופים, יש כאן מגמה של שני עשורים של תזוזה לכיוון מעט יותר מתון".
עם זאת הוא מדגיש כי מתינות זו נוגעת בעיקר לענייני פנים "ורוב השיח בבחירות הללו עסק בענייני פנים, מעבר לכך שהרפורמיסטים זקפו לזכותם את הסכם הגרעין, והטיעון שלהם לא היה כמה זה טוב לעולם אלא שההסכם טוב לאיראן פנימה, שאיראן תהיה חזקה יותר כתוצאה מההסכם".
"חשוב להדגיש שגם המתונים מציגים טיעונים לאומיים איראניים, שהתפיסה שלהם טובה יותר, לתפיסתם, לאיראן. הסנקציות הכלכליות שהורגשו באופן מאוד מוחשי על ידי הרבה מאוד האיראנים גרמו ללא מעט אי נחת, וזה מה שגרם למנהיג העליון חמינאי לשחרר מעט את הרסן ולתת לכוחות מתונים יותר לתת טון חזק יותר. צריך לזכור שאנחנו בשלוש שנים של נשיאות חסן רוחני שמיצג את הגישה הזו וקשה להגיד שהאיראני מרגיש שינוי משמעותי בשנים הללו בענייני חירויות, חופש ביטוי וכו', דברים שבזכותם רוחאני עלה לשלטון. קשה להגיד שהוא עשה הרבה בתחום הזה".
אם כן, אז מהי התקווה הגלומה בגישה הרפורמיסטית המתונה? ד"ר מרחבי מזכיר ומציין כי שמה של רשימת הרפורמיסטים אכן נקראת 'תקווה' ולמעשה "זה מה שהם נתנו במערכת הבחירות הזו. יש תקווה לרוח חדשה בעקבות הסכם הגרעין ובהסכם הזה הם ייבחנו, האם ההסכם יהיה מוחשי לאדם ברחוב ולא כל הכסף שייכנס יגיע למעט מאוד כיסים של מקורבי המשמרות, שזו המציאות שמוכרת להרבה מאוד איראנים".
"המנהיג העליון קשוב לקו מעט יותר מתון שבסופו של דבר אמורים להיות לו פירות לגבי האיראני הממוצע", מוסיף מרחבי וכשהוא נשאל אודות בחירת המנהיג הבא, כאמור בידי המועצה שרוב מוחלט בה נתון כעת בידי המתונים, הוא משיב ואומר כי "קשה מאוד לדעת כי יש כאן משהו מטעה. העובדה שרפסנג'ני ראשון ורוחאני שלישי במועצה זה חסר משמעות בתוך המועצה. זה לא אומר שרפסנג'אני בהכרח מסומן כמנהיג הבא. המועצה הזו מזכירה את המועצה בוותיקן ששם קרדינאלים שנחשבים שווים בכוח ההצבעה שלהם בוחרים אחד מתוכם. גם כאן החברים במועצה שווים. יש ביניהם קליקות ומאבקים אבל הם שווים בכוחם, כך שהדבר לא מסמן את המנהיג הבא אבל זה מסמן את האפשרות שהמנהיג הבא יהיה אדם עם קו פייסני יותר מאשר חמינאי".
ומה באשר לישראל שהצהרות רבות לא נשמעו כלפיה במהלך מערכת הבחירות הנוכחית? ד"ר מרחב מסכים ש"ישראל לא הייתה נושא בשום צורה במערכת הבחירה. היא לא אישיו. את האזרח האיראני הממוצע היא לא מעניינת ולא רלוונטית לגביו. מה שניתן להגיד הוא שקו פייסני יותר כלפי המערב אמור להוריד, ברמת התקווה, את ישראל מעט מהכותרות. בסופו של דבר ישראל בתפיסה האיראנית היא גרורה של המערב, ואם המערב פחות שנוא אז ניתן לצפות שישראל תהיה פחות מרכזית בשיח האיראני, אבל מכאן ועד שינוי מדיניות מעשי המרחק עדיין לא קטן".
ד"ר מרחב אינו מקבל את הפרשנות לפיה גם הרפורמיסטים יפנו כעת אחורה אל מחוזות השמרנות לאחר שהשיגו את הסכם הגרעין, ההסכם שהיה תכליתה של כל החזות המתונה שהציגו. "אני לא מקבל את הפרשנות הזו", הוא אומר ומבהיר: "מבחינת המוטיבציה הפופולארית יש רצון באיראן לראות במערב לא רק אויב, אלא משהו יותר עמוק. צריך לזכור שההשפעות של תרבות מערבית באיראן הן די עמוקות ולא שטחיות. יש שכבה משכילה ואיראן היא די מדינה מתקדמת, אולי יותר מכפי שנדמה מבחוץ. זה לא רק כדי לחזק את איראן, אבל הטיעון הלאומי חזק אצל הרפורמיסטים שטוענים מ-2009 שהם היורשים האמיתיים של חומייני והם שממשיכים את תפיסתו. הם רואים בקו המתון יותר את מה שיהפוך את איראן לחזקה יותר ולמעצמה אזורית".
וכיצד מתיישבת גישה מתונה יחסית עם גישתו של חומייני שנראה כסמל הקיצוניות? ד"ר מרחב מסביר ש"הם משתמשים לפעמים בטיעון שחומייני היה גמיש ושינה את דעתו יותר מכפי שנדמה במערב. דוגמא לכך הם מוצאים בכך שקצת לפני הכניעה לעיראק חומייני אמר שנילחם עד טיפת הדם האחרונה, ובסופו של דבר הגיע להסכם דומה למה שהוצע לו כמה שנים קודם לכן, כלומר יש מרווח גמישות שניתן לבנות עליה אם רוצים, וברוח זו התבטא גם חמינאי על מנהיגות שצריכה לגלות אחריות וכו'. העובדה שהוא אישר את הסכם הגרעין מראה רצון למצוא את הטוב שיש בזה לאיראן ולפתח ערוץ מסוים של מתינות, לפחות ברמת הנראות".
כשהוא מתבקש לסכם ולחוות את דעתו על שביעות הרצון שמפגין המערב לנוכח התוצאות בטהרן, אומר ד"ר מרחבי: "כבדהו וחשדהו...".