פרשת ויקהל פותחת במצוות השבת. קולמוסים נשתברו בניסיון להסביר למה פרשיית השבת, שנועלת את הציוויים על המשכן, פותחת את פרשת ויקהל העוסקת בעשיית המשכן בפועל? רש"י כתב: "הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת".
כלומר - למרות קדושתו של המשכן שיקריבו בו גם בשבת, הכנתו והקמתו אינן דוחות את השבת!
ה'שפת אמת' מוסיף מספר כיוונים לפתרון: אפשר שהשינוי קשור לחטא העגל שנמצא בין הציווי לעשיה, שעל ידי החטא "נפלו 
באופן אישי, כמוזיקאי, אני באמת מקווה שהעשייה שלי בדומה למשכן, פועלת חיבור ואיחוד הנבראים, אבל כמה אני חייב ללמוד להתנתק ממנה ולפנות מקום נקי ללימוד תורה, לחיי המשפחה, לחינוך ועוד
למקום הפירוד והריבוי", ולמרות שתכלית המשכן "התקרבות הנפרדים לקשר הכל בשורש האחדות" (ומשום כך העבודה היא בששת הימים שמקבילים לכל כיווני הבריאה), חייבים להקדים את השבת שהיא שורש האחדות ובה הכל מתחבר "כעניין פרט שהוא צריך לכלל וכלל שהוא צריך לפרט".
מה אומר לנו כל זה? המשכן מייצג על ידי מלאכותיו את כלל היצירה האנושית ולכן לומדים מהמשכן אילו מלאכות אסורות בשבת. למרות שיש מצווה בעבודת האדם "ששת ימים תעבוד", תכלית כל העבודות הינה איחוד וחיבור ממדי העולם בכדי שתשרה עליהם השכינה. אבל בשבת אסור לעבוד כי "בשבת יש התגלות הפנימיות" ('שפת אמת', כי תישא תרל"א), שהיא נקודת השבע המחברת את כל ממדי המציאות בפנימיותם, עוד לפני עבודת האדם, ולכאורה גם מבעלדיה.
נראה לי שכל עוד עוסקים בציווי פותחים בסדר הטבעי והוא - עבודת הפרטים של האדם בששת הימים, העלאת הכל לממד השביעי בסיומה והשראת השכינה (מהפרט אל הכלל). כשבאים אל העשייה בפועל חייבים להזכיר את תכלית העשייה כבר בתחילת העבודה על מנת שהאדם ידע לשים לעצמו גבול מלכתחילה שלא יימשך אחרי העבודה ויתמכר אליה, למדדים המדויקים שלה שלא פוסקים אף פעם, לשלבי הסולם במעלה המדרג החברתי (המדומיין?) שמוביל אל המחלה הרווחת ביותר בעולם המודרני: ה"וורקוהוליזם".
תמיהה נוספת שעולה מפרשיית השבת שפותחת את פרשתנו יכולה לרומם את העבודה שלנו בעוד קומה! בציווי המקורי על השבת בעשרת הדברות (שאנו אומרים בקידוש) כתוב פסוק דומה, אך כל כך שונה מפרשתנו! "ששת ימים תעבוד ועשית כל תכלית כל העבודות הינה איחוד וחיבור ממדי העולם בכדי שתשרה עליהם השכינה. אבל בשבת אסור לעבוד כי "בשבת יש התגלות הפנימיות"מלאכתך וביום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה בו מלאכה" זה מובן, ששה ימים עובדים ואז שובתים.
אבל מה כתוב אצלנו: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה'". אם אין לכם ניקוד אעזור לכם: "תיעשה", כביכול המלאכה נעשית מאליה! חז"ל אמנם מלמדים שבשבת צריך להרגיש כאילו "כל מלאכתך עשויה" ולהשתדל לא להרהר בעסקינו. אבל כאן משתמע שגם ביום חול המלאכה נעשית מאליה! זה כבר נשמע כמו זלזול בערכי העבודה?!
אז כאן שמעתי מהרב אלון שגם כשעוסקים במלאכה צריך להיות בתודעה שבתית שבסוף הרי התוצאה הסופית נקבעת מלמעלה. יש לנו תפקיד חשוב ליצור כלים להופעת השפע והקדושה, אבל כמה ברכה תהיה בזה? כמה "נרוויח"? זה כבר לא בידינו. הידיעה הזו יכולה לשנות לגמרי את מנגינת הליווי בזמן עבודתנו.
באופן אישי, כמוזיקאי, אני באמת מקווה שהעשייה שלי בדומה למשכן, פועלת חיבור ואיחוד הנבראים, אבל כמה אני חייב ללמוד להתנתק ממנה ולפנות מקום נקי ללימוד תורה, לחיי המשפחה, לחינוך ועוד.
בימים אלו, תוך כדי העבודה על אלבום חדש בע"ה, התחלתי פרויקט ב'הדסטארט' למימון ההקלטות והוצאת האלבום לאור עולם. בחודש פלוס הקרוב עומד בפניי אתגר לא פשוט, מצד אחד להתגייס ולהצליח בע"ה (וגם בעזרתכםJ ) בפרויקט עם מדדים מאוד ברורים, שעשויים להיות די מלחיצים... ומאידך, חשוב מזה, להישאר נאמן למחויבויות ה"שבתיות" יותר, ולהתהלך בתודעה השבתית שהכל נעשה מאליו והכל מאיתו יתברך!
אז הנה סרטון, 'פורימי משהו', על תחנות היצירה והעשייה בחיי, בקיצור נמרץ.
מוזמנים להיכנס ולצפות... לא בשבת כמובן (-:
שבת שלום!
יוני.
---
מתוך מגזין ערוץ 7