חג הפורים כבר ממש מעבר לפינה ואתו הדי הפיצוצים ונפצים נשמעים מכל עבר.
בראיון לערוץ 7 מתריעה ומזהירה אורלי סילבינגר, מנכ"לית ארגון בטרם לבטיחות ילדים, משימוש בחומרים הללו ומתחפושות ומסכות ללא תקן ישראלי מתחייב.
"אנחנו קוראים לציבור ההורים והמחנכים לקחת אחריות ולהחמיר בנקיטת צעדים. בנושא אחזקה של נפצים ומשחקים בסגנון הזה אני אומרת חד משמעית לא להתפשר. דבר נוסף הוא השימוש במסכות ותחפושות – חייבים לעמוד בתקן. זה קריטי ביותר. לא להשתמש במסכות ותחפושות ללא תקן כי אלה תחפושות שיכולות להתלקח, עלולות לגרום לחנק ולפגיעה קשה של ילדים. לכן אנחנו מבקשים מהמבוגרים להיות אחראים ולשים גבולות בטיחות ראויים לילדים".
ממשיכה סילבינגר באזהרותיה, "יש שלושה דברים עם פגיעות קשות מאוד – אנחנו אומרים שנפצים הם כמו פצצה. ההתפוצצות שלהם לא מבוקרת ופוגענית. הנתונים מלמדים שהסיכוי של ילד להיפגע בפורים מנפץ הוא פי 18, מזיקוקים פי חמישה מתקופה אחרת, ומאקדח צעצוע שמכיל את אותם חומרים מסוכנים הוא פי שלושה מאשר בכל יום אחר בשנה".
"הנתונים מלמדים על עלייה של פגיעת ילדים בחג הפורים. העלייה מחוברת לאותם דברים שמחוברים לפורים, כוויות מנפצים, פיקות וזיקוקים. בנוסף יש חשש להרעלה מחומרים מסוכנים שקשורים לחומרים שילדים מורחים על הפנים ואינם ברישוי, מעבר לכאלה שנמצאים ברישוי אבל פוגעים בילדים. בנוסף ישנן תחפושות מסורבלות שלא מתאימות לילד ולגיל שלו".
לטעמה של סילבינגר אם יובהרו ויחודדו בפני הילדים הסיכונים והסכנות ימצאו אלה לבדם את התחליפים המרעישים שאינם מסוכנים, מהרעשה על כלי מטבח דרך יצירת רעשנים מאולתרים מקופסאות פלסטיק ועוד.
אז למה הם מחפשים דווקא את מה שאסור ומסוכן? "לכל צד במשוואה יש את התפקיד שלו. הילד גדל ומתפתח בזכות הסקרנות שלו והסקרנות הזו מוליכה אותו לחומרים מסוכנים, לכדורי תרופות ולנפצים וחזיזים שמעלים לנו את האדרנלין. תפקידנו כהורים הוא לאפשר לו להתפתח בצורה תקינה ולהיות סקרן אבל גם להציב את הדברים בתוך גבולות של בטיחות".
סילבינגר מחדדת עוד ואומרת כי בחברה החילונית יותר מזו הדתית מוסד ההורות פושט את הרגל, כלשונה. "אנחנו צוחקים מדברים שהם עושים ולא בסדר והרבה פעמים לא שמים להם גבולות. זה קשור לחינוך עוד לפני נושא הבטיחות. אם אנחנו כמבוגרים מבינים שדברים מסוימים מסוכנים, אם משווים בין נפץ לפצצה לא ניתן לילדים לגעת בזה.
''אם אנחנו שלמים עם כך שדבר מסוים מסוכן ולא נוגעים בו הילד לא יגע בו. הבעיה מתחילה כשאנחנו לא בטוחים בעצמנו, אנחנו אומרים שזה חג ויש לו מנהגים ומעלימים עין. כדי להגיע למצב של פחות פגיעות אנחנו צריכים להיות מאוד שלמים עם עצמנו, לומר שדברים מסוימים לא נכנסים אלינו לבית ולא לוותר".
עוד נשאלה סילבינגר אם לטעמה נכון עושים הורים המראים לילדיהם סרטונים קשים ובהם פגיעות של ילדים אחרים מנפצים וציוד פורים, או שמא גם בכך פוגעים אותם הורים בילדיהם. "למדנו שככל שהילד קטן יותר צריך להראות לו פחות דברים מזעזעים. כשאתה רואה דבר שהוא רחוק מהיכולת שלך להבין פסיכולוגית החשיבה שלנו שמה חוצץ בין הסכנה אלינו. החשיבה שלנו בדרך כלל היא חיובית ולכן הוא לא משייך דבר נורא אליו עצמו. אחשוב שדברים כאלה לא יכולים לקרות לי כי אני אחר".
"לילדים קטנים לא ברורה ההיפגעות והמוות. ככל שהילד גדל והבנתו רחבה יותר ניתן לחשוף אותו גם לדברים שאינם נוחים. לכן אני סבורה חד משמעית שלא לחשוף לתמונות קשות, אבל לחשוף אותו למידע שממנו יוכל לחבר אחד לאחד ולתאר לעצמו את הסכנה מתוך ההבנה שלו עד כמה שיוכל להבין מהבחינה הנפשית המתאימה לו".