מזל טוב, החלטתם להתחתן! בין אנחת הרווחה שמשמיעים ההורים להזמנת האולם ושמלת הכלה, צריך להירשם לנישואין ברבנות. התהליך זריז, פרוצדורלי: יש להביא את תעודת הנישואין של ההורים, שני חברים שיעידו על רווקות ויהדות, תשלום אגרה - כי איך אפשר בלי, ואתם מסודרים. אבל מתברר שלא כולם עוברים את התהליך בקלות כזאת. אם אתם או בני זוגכם עליתם או שאתם בנים של עולים מחבר המדינות, יש להניח שהדרך להוכחת היהדות שלכם תהיה מסובכת יותר. אתם אולי רשומים כיהודים בתעודת הזהות ומחזיקים מסורת משפחתית שכוללת סיפורים על נרות שבת ופסח, אבל מכאן ועד הוכחה ודאית הדרך ארוכה ולפעמים מפותלת. בונים יחד עץ משפחתי מיליון ומאה אלף איש עלו לישראל בשנות ה‑90 מברית המועצות המתפרקת. חוק השבות איפשר גם לבני הזוג של יהודים וגם לנכדים שלהם להגיע לכאן ולקבל סל קליטה. 800 אלף מהעולים – רובם המכריע - הם יהודים על פי ההלכה. אולם קבוצה לא מבוטלת מתוכם, המונה 300 אלף איש, אינם יהודים. באזור הנרחב ההוא של העולם, הקהילות היהודיות רוסקו על ידי השלטון הקומוניסטי ולכן לא היו שם חיי קהילה רציפים. אם משפחה בדרך כלל חוגגת חתונה, ברית, בר מצווה ואף קוברת את בני המשפחה בקרב הקהילה, חזקה עליה שהיא יהודייה. שם הקהילה פשוט חדלה מלהתקיים, וכתוצאה מכך גם החיים היהודיים הפומביים. בעקבות כך נדרשים הפונים לרישום נישואין יוצאי האזורים הללו להמציא לבית הדין הוכחות לכך שהם אכן יהודים. בית הדין הרבני מעסיק מבררי יהדות שמסייעים לציבור הזה ולאחרים להוכיח את יהדותם (ראו מסגרת). רבני 'צֹהר' הכירו בצורך הזה במסגרת מיזם הנישואין שלהם, כשראו שאנשים קובעים מועד לחתונה ואז מתחילים במרוץ נגד הזמן להוכחת יהדותם, בתקווה שהוא יסתיים עד מועד החתונה. ב'צהר' החליטו לסייע והקימו לפני עשר שנים את מכון 'שורשים'. כשאיש או אישה פונים אל המכון, הם מקבלים הדרכה ראשונית אילו מסמכים עליהם להשיג ומהיכן. לאחר שהושגו, הפונים שולחים את המסמכים הללו במייל, כך שמבררי היהדות יוכלו לעשות עבודה מקדמית. לאחר מכן נקבע מפגש שבו מתברר הסיפור המשפחתי ונבנה עץ משפחתי, כאשר הענף החשוב ביותר הוא האימהות במשפחה. בפגישה הזאת מתבררים גם הקשיים, אם הם קיימים. לאחר השגת מסמכים נוספים והתגברות על פערי המידע, מברר היהדות כותב סיכום והמלצה, והפונה עובר לבית הדין, שם נקבעת היהדות ומסתיים התהליך. מכיוון שהמבררים נאמנים על מערכת בתי הדין, המלצתם תתקבל. במכון מציעים גם ליווי לבית הדין עצמו, למי שחוששים מהמעמד. גבי עלה לארץ עם משפחתו מאוקראינה בשנת 90', כשהיה בן שש. הוא גדל בידיעה שהוא יהודי לכל דבר ועניין. לאחר מסלול רגיל של לימודים-צבא-עבודה, ביקש להינשא לחברתו הצברית. הוא כבר שמע על הצורך בבירור יהדות מחבריו ולכן לא נבהל, "אבל היה לי חשש מהתהליך הזה, וזה גרם לי לחשוב שוב על הנושא של נישואין בארץ או נישואין אזרחיים בחו"ל. לא ידעתי כמה זמן ייקח התהליך הזה, עד כמה הוא יכביד על אמא ועל סבתא שלי, ובכלל באתי עם איבה ראשונית לכל הצורך הזה בנישואין ברבנות". הוא שלח את המסמכים ונקבעה פגישה במכון, לשם הגיע גבי עם אמו וסבתו. לאחר שיחה עם מברר יהדות, ששמע את הסיפור המשפחתי ועבר איתם על המסמכים, נקבעה להם פגישה בבית הדין. "הרב אלימלך פרייבסקי, אותו פגשנו, היה מאוד נחמד. הוא הבין שזה אולי עלול להתפרש כמשהו משפיל, אבל ניסה לעזור". גם הדיון בבית הדין עבר בצורה שהפתיעה את גבי, "זה היה קצר ולעניין". התהליך אצלו היה חלק והסתיים די מהר, ועל כך הוא מברך. ותודה לקג"ב במהלך הפגישה עם הרב שמעון הר-שלום, המברר הראשי של מכון 'שורשים', הוא מוציא פנס אינפרא אדום ואולטרא סגול מיוחד, כזה שיש רק לשוטרי מז"פ. הרב הר שלום, שעבר השתלמות של זיהוי פלילי, הצליח להוכיח יהדות של אחת הפונות תוך הסתייעות בפנס המיוחד. מתברר שפרט למסמכים ולניירות נדרשת כאן עבודת בילוש ורחרוח, אינטואיציה וניסיון וגם בקיאות במנטליות המקומית. המכון נעזר ב'יד ושם' וברישומי הנאצים, ולא אחת הטלאי הצהוב או מספרי אסיר של הסבא או הסבתא הם שמאפשרים להגיע אל המקור היהודי הוודאי של המשפחה. אנשים של המכון גם יושבים בחו"ל ובעת הצורך נפגשים עם קרובי משפחה מקומיים, ניגשים לארכיון או לבית העלמין במקום, מביאים מסמכים של הנ.ק.וו.ד. או הק.ג.ב שבהם נרשם לא פעם 'סיבת המאסר: יהודי'. באופן אבסורדי, אך לא בלתי מוכר, התיעוד האנטישמי הוא ששמר לא אחת על יהדותן של המשפחות. כשאני ניגשת לחדרו של הרב הר-שלום, הוא יושב על המדוכה עם הרב אלימלך פרייבסקי, מברר נוסף, והם מנסים לפצח יחד סיפור של אחד הפונים. משפחתו של האיש מגיעה מאזרבייג'ן, ולאחר מאמצים מרובים הצליחו ההורים להירשם כגויים ולא כיהודים במסמכי המדינה. היה זה לפני מלחמת העולם השנייה, וההורים חשבו שבדרך הזאת הם יצילו את בני המשפחה. שני המבררים רואים לפניהם שמות יהודיים ונסיבות נוספות שמעידות שהמשפחה אכן יהודייה, אבל המעקב אחרי אילן היוחסין אינו פשוט ונדרשים מסמכים נוספים. "אנחנו לא אומרים שהמסמך קובע את היהדות. הניירות הם כלי עזר מאוד משמעותי, אבל לא בלעדי. זו אמירה חשובה כלפי האנשים, כי בברית המועצות המסמך הוא זה שקבע את הזהות שלך. שם לא הייתה שפה של זהות, של נשמה ומורשת, לא היה אדם. כאן אנחנו מצרפים שפה ותווי פנים, סיפורים משפחתיים ועדויות, יחד עם המסמכים", אומר הרב הר-שלום. "במציאות שהייתה בברית המועצות, שאנשים נפוצו מהקהילות שלהם על פני שטח שהוא שישית משטחו של העולם, היינו מצפים שאחרי דור לא יישאר זכר ליהדות. קרה נס שאנחנו לא מבינים אותו, שלמרות שלא הייתה יהדות ציבורית וגלויה, מיליוני יהודים בודדים שמרו על יהדותם כשהם בקושי יודעים מה היא יהדות. גם אני הגעתי לארץ בגיל 12 מליטא, ורק אז למדתי לקרוא עברית. איכשהו לא כל האנשים נישאו בנישואי תערובת. היה מושג של חצי יהודי ורבע יהודי. הם ידעו מי יצא החוצה", הוא מוסיף. אנשי המכון רואים את עצמם כגשר. כאלה שהם מצד אחד גורם מקצועי מאוד, אבל "מצד שני הרגל השנייה שלנו נטועה עמוק בתוך הציבור הזה, במנטליות שלו. אנחנו מדברים בשפתו ומכירים את כל הקשיים וההתלבטויות, ומנסים לקבל אותם בצורה ידידותית ולהסביר שאנחנו עומדים לצידם". המבררים מספרים על מקרים רבים מסמרי שיער. על סבתא שהייתה בלי הכרה והתעוררה רק לכמה שעות, שבמהלכן ביססה את יהדותו של הנכד שלה. לא הרבה אחר כך איבדה הסבתא את ההכרה ויומיים לאחר מכן נפטרה. במקרה אחר, הגיע הרב הר-שלום עד ביתה של סבתא רבתא של אחת הפונות, באזור נידח ברוסיה, וביקש ממנה לקרוא ביידיש. הסבתא המבוגרת הייתה משוכנעת שלא תצליח בכך משום לא קראה בשפה הזאת במשך עשרות שנים, אבל לעיניהם המשתוממות של הנוכחים, היא הצליחה לקרוא מילה אחר מילה בספרו של י"ל פרץ. במקרה אחר פנה הרב הר-שלום לאמו, ששימשה רופאת ילדים בבית יתומים יהודי, ובעזרתה אימת סיפור של אחת הפונות למכון. המבררים נזכרים במקרים שלמענם הפכו כל אבן. כל אחד מהם מרגש את הרב הר-שלום ואת פרייבסקי כאילו נפתר היום. "המטרה שלנו", אומר הרב הר-שלום, "היא לא רק לפתור בעיות, אלא להפוך את התהליך הזה למשמעותי. חלק מזה שהפונים רוצים להינשא כדת משה וישראל, נובע מכך שהם מרגישים קשר למדינת ישראל ולדתה. אנשים מבינים שבהקמת משפחה יש משמעות מעבר לפרוצדורה, ולכן לא מתאימים להם נישואים אזרחיים". הוא מוסיף שהדור הזה שנישא היום הוא נדבך חשוב במגזר שנקרא רוסי. "זו בדיוק החוליה המקשרת בין היהדות המנותקת, לדור הבא שייוולד בעוד עשר שנים וכבר יהיה לגמרי צבר. ולחוליה המקשרת הזאת יש אחריות על הכתפיים איך עושים את הקישור הזה. אנשים מבינים באינסטינקט שיש כאן משהו אמיתי". חופה בסימן שאלה כריסטינה עלתה לארץ מרוסיה בגיל שנתיים. היא נולדה לאם יהודייה ולאב נוצרי. סבתה וסבתא רבתא שלה היו במחנה ריכוז. סבה היה פרטיזן. כל השנים ידעה כריסטינה שהיא יהודייה על פי ההלכה, אך כשביקשה להינשא לבחיר לבה הישראלי, הרבנות אמרה שהמסמכים שבידיה אינם מספיקים. "קשה מאוד לקבל את זה, כשאתה בטוח במאה אחוז שאתה יהודי והם אומרים לך 'אנחנו לא יכולים לדעת'. כי מי אתם שיושבים כאן, שתגידו לי מי אני כן ומי אני לא?". כריסטינה גם נלחצה מאוד. היא ידעה שהיא והחבר רוצים לחיות את חייהם יחד, אבל חששה מכך שההוכחה לא תימצא והמשפחה שלו לא תקבל את חייהם בלי קידושין ובנישואין אזרחיים. חוץ מזה, "לי עצמי היה חשוב להינשא כיהודייה, כי זה מי שאני". אחרי פגישה עם מברר היהדות, סקירת כל המסמכים ובניית עץ משפחתי, התברר שהחוליה החסרה היא תיעוד שאמה היא הבת של סבתה. המסמך החסר היה אמור להימצא בארכיון של קייב, אך זו הייתה שרויה במלחמה מול רוסיה, מה שהקשה על הבאת המסמך מהארכיון על ידי נציגי 'שורשים' במקום. "הזמן התארך, וככל שהוא עבר זה נהיה יותר מלחיץ. אמרתי לבעלי שאם המסמך לא יימצא אני לא מוכנה לעבור גיור, כי אני יודעת שאני יהודייה. למזלי, למרות שהיה לו מאוד קשה לקבל את זה, הוא הבין אותי". אחרי תקופת המתנה ארוכה ומורטת עצבים הגיעה רגיעה לאזור, המסמך הנדרש נמצא ובני הזוג לא נדרשו עוד לסוגיה הכואבת. "כשהמסמך נמצא הרגשתי כאילו יצא ממני כל האוויר. כזאת נינוחות ורוגע". אחרי שבועיים-שלושה של ביורוקרטיה היא אושרה כיהודייה כשרה. "אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם. לא יודעת אם הייתי יכולה להשיג את המסמך הזה, הם כמו מתנה משמיים", היא לא מפסיקה להחמיא, "עושים עבודת קודש". כריסטינה נאלצה להמתין כמה חודשים עד שעניינה סודר, אך למזלה היא פנתה למכון 'שורשים' עוד לפני שקבעה מועד לחתונתה. במרבית המקרים מי שפונה לבירור יהדות הם אנשים שנדרשים לתהליך הזה כאן ועכשיו, לפעמים הם פונים גם שבוע לפני החתונה. במקרה כזה הם יחסירו פעימה או שתיים ולפעמים חופתם תעמוד בסימן שאלה עד שהבירור יושלם. "אני הגעתי למכון כדי להפוך את בירור היהדות ממדיניות תגובתית ליוזמת. בשנה האחרונה הכפלנו את מספר התיקים שבהם המכון מטפל, וזה לא סתם", אומר אורי שכטר, איש עסקים ונדל"ן וגם סמח"ט במילואים של חטיבת הנח"ל, שנקרא לנהל את המקום לפני שנה וחצי. מאז הקמתו טיפל מכון 'שורשים' ב‑7,148 תיקים. בשנה האחרונה בלבד הוא טיפל בכ‑2,000 מהם, מספר כפול מזה שבשנה שעברה. לכל אדם שיהדותו מתבררת יש השפעה על ההכרה באחיו כיהודים ועל קרובים נוספים מדרגה ראשונה דרך האם. שכטר, תושב ראש צורים ואב לשישה, נוסע כבר כמעט שלוש שנים עם רעייתו לאשדוד פעם או פעמיים בחודש, כדי להדריך חתנים וכלות לקראת נישואין במסגרת מיזם הנישואין של 'צהר'. כך הוא נחשף לנושא ולציבור העולים מרוסיה. אבל אחרי שנכנס לעניינים, "הבנתי עד כמה אנחנו לא מבינים כלום". מה שהתחדש לו הוא שהנטייה לראות את העולים מחבר המדינות ככאלה שרובם זקוקים לגיור - אינה נכונה. שנית, התברר לו שהם כבר מזמן לא חברה סגורה. שכטר מציע להישיר מבט אל הדור הצעיר, שבו העולים החדשים הם כבר לא עולים ולא חדשים. "זה כבר לא איגור שמתחתן עם אנה, זה איגור עם רינה ואנה עם שלומי. הבנתי שאני הולך להפוך את 'שורשים' לפרויקט לאומי משמעותי". ואכן, משרד ראש הממשלה מכיר בהם והכניס אותם תחת כנפיו, והמכון גם מקבל אוזן קשבת מח"כים מכל קצות הקשת. שכטר, וכל מי שעוסק בבירור יהדות, שואפים שהתהליך בכלל לא יתבצע סמוך לחתונה. הרצון הוא להגיע לבני נוער ולחיילים שיעשו את התהליך בנחת, ואז מי שאי אפשר יהיה להוכיח את יהדותו יוכל לבחור בקורס הגיור 'נתיב' דרך הצבא או באופציות אחרות בלי לחץ. המכון עומד בקשר עם הצבא ועם משרד החינוך ומקווה שהדברים יבשילו. "יש כאן גם דור הולך ונעלם של סבתות שמחזיקות את המידע אצלן, את המסורת המשפחתית, ועוד כמה שנים הן לא תהיינה". במכון כבר ניסו לעשות קמפיינים שונים לעידוד הנושא. עד כה אחד מהם נחל הצלחה. היה זה מסע פרסום ברדיו רק"ע (רשת קליטת עלייה) שדיבר אל לבן של הסבתות. "הפרסומת הייתה 'סבתא, יש לך הזדמנות אחרונה לתת מתנה לנכדים שלך. את היהדות שלהם'. זה היה מדהים. פנו אלינו חמש מאות סבתות ביום. לא עמדנו בלחץ. תביני כמה זה בוער אצלן". לא טריוויאלי שאנשים צעירים שגדלו בישראל יגיעו לתהליך של בירור יהדות מרצונם הטוב. מדובר בתהליך שמקומם את חלקם ויוצר תחושת זרות. "נכון. אלה אתגרים שאנחנו צריכים להתמודד איתם ואנחנו מקווים שנצליח. הרתיעה היא תוצאה משילוב של עלייה ממשטר קומוניסטי, שם השלטון מאוד פולש לחיים הפרטיים, עם הנטייה הישראלית לדחות דברים, אז זה קשה". שכטר מאמין לא רק בפרסום, אלא גם בשיווק נכון דרך בני משפחה שעברו את התהליך בהצלחה ודרכם אפשר להגיע לקרובי משפחה. "התיק כבר מוכן. אם אתם עשיתם תהליך, תקשרו אותנו לבני הדודים. אני מאמין שאם נלך בדרך הנכונה, בדרך שבה לא מחפשים מלחמות אלא חיבור לעם ישראל, תהיה סייעתא דשמיא. ככה אני פועל ולרוב זה עובד. אני מאמין שנצליח". כדי להנגיש את התהליך ולא להטריח אנשים לעלות לפגישה בירושלים, פתח המכון סניפים בערים שבהן יש ריכוז גדול של עולים מחבר המדינות. הרב אלימלך פרייבסקי אחראי על הנושא, ומגיע אחת לכמה זמן לאשקלון, לנצרת עילית, לחיפה ועוד. נציגי הרשות המקומית מאפשרים לו לשבת במחלקות הקליטה או במקומות אחרים שאליהם מגיע הציבור הזה כדי לקבל שירותים אחרים. בזמן הקצר של שכטר במכון, הוא עבר תהליך של שינוי תודעה. "חלק גדול מהציבור הדתי תופס את המגזר הרוסי ככזה שיש בו כמה שחזרו בתשובה, אבל הרוב הם גויים כאלה, רחוקים, אוכלי חזיר. מדהים לראות שרק ארבעה אחוזים מהם מגדירים את עצמם כגויים (שזה פחות ממי שאינו יהודי בפועל, ע"ל). אבל פרט לכך, אם מסתכלים לעומק, אז בלי להעליב - הם שמרו הרבה יותר על יהדותם מיהודי ארצות הברית". נשמע מוזר? שכטר מסביר: "יהודי רוסיה לא שמרו על מצוות ופולקלור אבל הם שמרו על היהדות שלהם". כך למשל, כשהוא שאל את אחד הזוגות מה הם יעשו אם הבירור לא יצלח, הם השיבו שהם יינשאו בלאס וגאס. "אביה של הצעירה אמר: אתם לא מבינים. לנו לא היה שום דבר יהודי בבית. ההורים שלי אמרו לי 'אתה יכול לעשות הכול, אבל אתה מתחתן רק עם מישהי יהודייה, נקודה'". שכטר רוצה להגיע לכולם, שלא יהיה אחד במדינה שלא שמע על 'שורשים' ועל בירור היהדות. גם אם אתם או השכנים שלכם עליתם מברית המועצות, הוא אומר, ולא משנה גודל הכיפה, אם היא קיימת, ילדיכם יצטרכו לעבור את התהליך. "גם המבררים של בתי הדין באו לעשות כאן בירור יהדות לעצמם, כמו גם אנשים בכירים במערך הגיור. זה רלוונטי לכולם. תדברו על זה עם השכנים, עם חברים בעבודה, שיסגרו את הפינה כי אחרת היא תהיה מורכבת יותר. גם אם לא יימצאו מסמכים - לא יקרה כלום. הכול פה דיסקרטי, אנחנו לא מכריזים על אף אחד כלום. אתה יכול רק להרוויח". מבחינת שכטר הנושא פתיר ואפשר לסיים את הבירור ל‑800 אלף העולים מחבר העמים, ואז לפנות ולטפל ב‑800 אלף יהודי ברית המועצות שהיגרו לארצות הברית וב‑300 אלף שהיגרו לגרמניה. אבל עוד חזון למועד. הקונסרבטיבים מקשים על בירור יהדות תפוצה נוספת שמי שעלה ממנה לישראל נדרש לבירור יהדות מעמיק הם אנשי הרי"ש המתגלגלת: דרום אמריקה. שיחה עם הרב אליהו בירנבוים, מרכז מחלקת אמריקה הלטינית ב'שורשים' ורבה הראשי של אורוגוואי לשעבר, מעוררת דאגה הנוגעת לכלל העולם היהודי היום ובשנים הקרובות. הסיפור של יהודי דרום אמריקה שונה מזה של יהודי חבר המדינות. הגורם משותף היחיד הוא שגם כאן היהודים לא חיו בקהילות, ולכן חזקת היהדות איננה קיימת. בדרום אמריקה קיים גורם דומיננטי נוסף שמקשה על הוכחת יהדות, והיא העובדה שצמחו בה קהילות קונסרבטיביות חזקות החל משנות ה‑60 של המאה הקודמת. "אז גם אם משפחה היא חברה בקהילה, הרי שהם לא מתנהלים על פי ההלכה. התנועה הקונסרבטיבית גם גיירה במספרים גדולים. זה לא אומר שכל מי שחבר בקהילה כזאת איננו יהודי, אבל צריך לבדוק". גורם נוסף ביבשת הזאת הוא התבוללות ונישואי תערובת. "מודל המשפחה היהודית הקלאסית נחלש. ההתבוללות עומדת על 80 אחוזים ואולי אפילו יותר. היום כשאדם אומר מעומק לבו שהוא יהודי, ייתכן שהוא ואני לא מתכוונים לאותו דבר". מה שמקשה מאוד על בירור היהדות בדרום אמריקה, הוא המדיניות המכילה של המדינות האלה. "בכל אמריקה הלטינית אין רישומי לאום. מי שנולד בארגנטינה הוא ארגנטינאי נקודה. בשום מקום לא כתובה הדת או הלאום שלו". בירור היהדות כאן נאלץ להישען פחות על מסמכים ויותר על צירוף נסיבות, עדויות, שורשים ומנהגים משפחתיים. מבט מקיף על העולם היהודי ותשקיף לשנים הבאות לא צופה שאתגר בירור היהדות ייפתר. בצפון אמריקה ובמערב אירופה, שם הקהילות הקונסרבטיביות והרפורמיות הן בעלות אחיזה חזקה וההתבוללות הולכת וגוברת, המלאכה תהיה קשה ומאתגרת ככל שיעבור הזמן. הקהילות האלה בעלות תודעה יהודית ולפעמים ציונית חזקה, אך הן הרחיקו מן היהדות המקורית באופן שהוא הפיך רק בגיור. ========================================================================== גם במערכת בתי הדין מעניקים מענה יעיל וידידותי לפונים, ש"יוצאים עם חיוך" מערכת בתי הדין הרבניים נמצאת גם היא עמוק בתוך נושא בירור היהדות. הנתון המפתיע ביותר שמציין הרב אליהו מימון, ראש אגף בירור יהדות ועגונות בבתי הדין הרבניים, הוא שממוצע זמן הטיפול בתיק של בירור יהדות במערכת אורך 30 יום בלבד. זמן מפתיע בכל קנה מידה ביורוקרטי, קל וחומר כשיש פוטנציאל הסתבכות. הרב מימון, ששואף לכווץ גם את פרק הזמן הזה, מספר שהמערכת מחזיקה ארבעה מבררי יהדות שאחראים על יוצאי ברית המועצות לשעבר והודו, מברר שעוסק ביהדות אתיופיה וגם מכונים או אנשים חיצוניים שהמערכת מסתייעת בהם, כגון מכון 'שורשים'. מקומות אלה נבדקו ונמצא שהמלצותיהם אמינות ויכולות להתקבל על ידי בתי הדין. הרב מימון מספר שמתוך 5,000 תיקים שמגיעים למערכת בתי הדין בשנה, כחצי אחוז בלבד אינם יהודים. המערכת משתדלת להיות ידידותית כלפי הנדרשים לתהליך. "הוא חינמי והכניסה אינטרנטית. הפונה ממלא טפסים והנתונים מוזנים לתוכנת 'מעיינות', שתהיה בעתיד אילן היוחסין של עם ישראל. התוכנה לוקחת מידע גם מבסיס הנתונים של משרד הפנים ומתוכנת 'שירה' של בתי הדין הרבניים. כך, אם יש קרובי משפחה מדרגה ראשונה שכבר עברו את התהליך, המברר מיד עולה על זה". לאחר איסוף הנתונים, מזמינים את הפונה לפגישה קצרה במקום שהוא בוחר, באחד מ‑12 בתי הדין הפרושים ברחבי הארץ. בבתי הדין מודעים היטב לעובדה שההליך איננו פשוט בשביל הפונים, אבל גם כאן "הם יוצאים עם חיוך. אולי המקום היחיד שבו מגיעים לבתי הדין הרבניים ויוצאים ככה. כי התהליך הוא נעים". האגף לבירור יהדות יצא לפני שלושה חודשים בקמפיין הקורא להקדים ולקיים את התהליך לא ברגע האחרון ולא בלחץ. גם כאן מבינים שהשעון מתקתק.