הורים עם שליחות
הורים עם שליחותצילום: ריעות לוי

הריון. תזוזות בבטן. חלומות כיצד נראה העובר, מה צבע שערו, עיניו. האם יצא גדול או קטן, בכיין או רגוע.

חדר לידה. בכי של התינוק. התרגשות רבה. חיבוק ראשון, דמעות של שמחה זולגות. בודקים מה המשקל, רואים סוף סוף פנים, שתי עיניים אף ופה. עשר אצבעות בידיים, עשר אצבעות ברגליים. עוצמות אדירות בחדר.

עוברים למחלקת יולדות. נחים, ישנים, האדרנלין מפריע לישון הרבה זמן. קמים, לוקחים את התינוק לחדר.

חולמים על העתיד. כיצד נגדל אותו, איזה אופי יהיה לו, חיוכים ראשונים, עומד לבד, מתחיל ללכת, נמצא במעון, לומד כיצד לחיות עם ילדים נוספים, לומד לריב, לשמוח, לשיר, לרקוד, לדבר.

אומר "אבא ,אמא" איזו התרגשות.

עולה לגן. מסיבת חנוכה, סוף שנה. הילד כבר גדול, מבין עניין, יוצאים לגינה, נפגשים עם ילדים נוספים, משווים בין הילדים, מה כל אחד כבר עושה, מי פחות מתקדם ומי יותר.

ואז מגיעה אסיפת ההורים הראשונה בגן.

נפגשים עם הגננת, היא מספרת על ההתקדמות של הילד, איך הוא כבר יודע לחרוז חרוזים, לא יוצא מהקווים, ילד טוב ונעים הליכות, מזהה את האותיות והמספרים, טוב במוטוריקה עדינה, מרכיב פאזלים, פותר תרגילים.

ואת יוצאת מהגן עם חיוך על הפנים. נושאת עיניים לשמיים הבהירים והיפים ואומרת תודה רבה לבורא העולם על הילד המקסים והמפותח שנתן לך.

אבל במציאות זה לא תמיד כך.

אתה מגדל ילד, אוהב אותו, הוא נעמד לבד, מתחיל ללכת. נהנה בגינה, את רודפת אחריו כשהוא רץ לכביש, חוששת שיפגע. המטפלת מספרת לך איזה שובב הילד הזה וכמה הוא מלא בשמחת חיים.

ואז בלילה אחד, בשנייה אחת של החיים, החלומות מתנפצים.

הוא כבר לא הולך למעון כמו כל הילדים.

הוא לא משחק בשחקים כמו כל הילדים.

הוא נמצא בבית חולים, נאבק על חייו, נאבק על היכולת להיות ילד רגיל. נאבק על היכולת לפקוח עיניים ולנסות להבין מה קרה לו.

הוא חוזר לבית. להורים שמנסים לאסוף כוחות ולצאת מהמשבר הגדול, להורים חזקים שמנסים להתעלות ממה שקרה להם ולא ליפול.

והוא הולך לגן.

לא גן רגיל. במפגש הבוקר לא יושבים כולם סביב הגננת ומקשיבים בצמא לדבריה. כל אחד שקוע בעולמו. אחד עומד בעמידון, השני שוכב על שיפוע והשלישי אוכל.

אך יש גננת מקסימה ומסורה שמנסה לקדם את הילדים המיוחדים, ובעזרת סימנים ולחיצות על מתגים, יש מפגש בוקר מיוחד.

ויש אסיפת הורים.

אבל לא עם גננת אחת ואולי הסייעת.

אלא עם 2 גננות מקסימות, סייעת, פיזיותרפיסטית, מרפאת בעיסוק וגננת משלימה.

ובאסיפת ההורים לא משבחים את הילד ואומרים כמה הוא מוצלח וחכם ויש לו עתיד ל...

אלא אומרים לך שהציבו לילד שלך כמה מטרות למחצית הבאה:

שיצליח להרים את הראש במשך 3 דקות... אך הוא מצליח בקושי דקה וחצי.

שעצימת העיניים הייתה סימן למשהו שהוא רוצה, אך זה לא מצליח.

שיש ימים שהוא בנסיגה וממש לא מתקשר ויש ימים שב"ה הוא מחייך ומרגישים שהוא איתנו.

ואת יושבת ליד השולחן וליבך מתכווץ מכאב.

בגנים המיוחדים אתה לא פוגש הורים שיוצאים עם חיוך על הפנים, אתה פוגש הורים עם חיוך פנימי, עם שמחת חיים מיוחדת, עם ידיעה שהם הורים מיוחדים, רגישים, המתמודדים עם ניסיון קשה, אך מרומם.

ואתה יוצא החוצה, ומרים עיניים לשמיים, הם שחורים, כי כבר ערב, אך השחור לא משפיע על התחושה הפנימית.

ואתה אומר לבורא העולם תודה על ההתקדמות הקטנה של איתן מיכאל, על השליחות המקסימות שמטפלות בו. על שנתן לנו חלומות אחרים לחלום, והם לאו דוקא לפי "הספר".

ואתה מודה לה' על ילדיך הנוספים הבריאים ועל בן הזוג התומך והאוהב.

ואתה מתפלל ומייחל שבאסיפת ההורים הבאה תשמע דברים טובים יותר או שנגיע לאסיפת הורים עם גננת אחת שתספר לנו שאיתן מיכאל משתלב יפה מאוד בגן רגיל....

----------------------------------------------

למעוניינים להתייעץ איתי בנושא של כלי האימון ואלה המבקשים כלים נוספים, אשמח שתכתבו לי: [email protected]

ריעות לוי, גרה בגרעין התורני ברמלה. מאמנת אישית, עובדת בתיכון איתן ברמלה. אם לארבעה ילדים. בי' באייר תשע"ג עברה משפחתה תאונת דרכים קשה, בנה הקטן נפגע בראשו, היה בתרדמת וכעת הוא בתהליך של התעוררות.