1. חוות הדעת שפרסמה הבוקר (שלישי) המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, בהסכמתו של היועמ"ש מנדלבליט, בנושא רפורמת המינויים הבכירים בשירות המדינה, צריכה לדעתי להילמד בבתי ספר למשפטים.
קשה למצוא דוגמה יפה כל כך, מאלפת כל כך, ומדהימה כל כך בפשטותה, לדרך שבה הממסד המשפטי מנהל את חיינו ללא כל בסיס חוקי. סתם, כי ככה נראה לו נכון, אז ככה כולנו נעשה ונעבור לדום.
2. על מנת שלא נדבר באוויר ברשותכם קצת פרטים. הרפורמה אותה יזם נתניהו כוללת למעשה שני שינויים מרכזיים בהליך מינוי הבכירים בשירות המדינה:
א. המשנה למנכ"ל, מס' 2 בהיררכיה המקצועית בכל משרד ממשלתי, יהיה גם הוא משרת אמון בדומה למנכ"ל, כך שהוא גם כן ימונה על ידי השר.
ב. ועדות איתור למשרות בכירות יציגו בפני השר הממנה 3 מועמדים אפשריים ולא מועמד אחד כפי שהדבר נעשה כיום, מה שהופך בפועל את השר לחותמת גומי למינויים.
3. בנוגע לשינוי הראשון זילבר רואה שני "קשיים". ראשית "הרחבתו המשמעותית של חריג הפטור ממכרז כפי שהוא מעוגן כיום בהחלטות הממשלה הרלוונטיות", ובנוסף, "הפרת עקרון היסוד המקובל בשירות המדינה ולפיו אלו הממלאים משרות אמון אינם יכולים להוות חלק מההיררכיה הניהולית והמקצועית במשרד הממשלתי, וזאת, לשם שמירה על אופיו הממלכתי-מקצועי של שירות המדינה ומניעת חשש מפני פוליטיזציה של השירות".
בואו נדבר על זה רגע בנחת. תסתכלו רגע על הקושי הראשון. מה הבעיה שזילבר רואה בו? זה שהוא מנוגד להחלטות ממשלה רלוונטיות. רק שזילבר מתעלמת לגמרי מכך שההחלטה שנתניהו מבקש להעביר אמורה לעבור בהחלטת ממשלה. ברור שזה מנוגד להחלטות הקודמות, בגלל זה נתניהו רוצה להעביר החלטה חדשה. איפה כאן הבעיה?
נעבור לקושי השני. מה זילבר טוענת? שההחלטה מנוגדת ל"עקרון היסוד המקובל בשירות המדינה...". עכשיו ניזכר מאיפה הכל התחיל. הכל התחיל מהרצון לבצע *רפורמה* בשירות המדינה. מה הקטע ברפורמה? שמשנים בה עקרונות יסוד מקובלים. את הבנת את זה דינה? נראה שלא.
עכשיו, בשם החלטות הממשלה הקודמות ו"עקרון היסוד המקובל" (על מי? ממתי? למה?) קובעת זילבר שההצעה כפי שהובאה איננה חוקית. על בסיס מה? לא ברור. שימו לב (ועוד נחזור לזה) שלא מוזכר כאן שום חוק, ואין כאן שום הפנייה לפסיקה משפטית רלוונטית. הרהורי לב ותו לא.
על מנת להשלים את הפארסה יש לזילבר הצעה מעניינת. למנות בלשכת המנכ"ל אדם במשרת אמון שיקראו לו "משנה למנכ"ל". האדם הזה יוכל אמנם לעסוק בכל מיני דברים, אבל הוא לא יוכל לתת הוראות לדרג המקצועי במשרד. בקיצור: צחוק מההצעה.
4. בנוגע לשינוי השני קובעת זילבר כי היא "פוגעת בעקרונות המכרזיים שלפיהם ההליך יהיה הליך תחרותי ושוויוני, ולפיכך, קיימת מניעה משפטית מאימוצה". תקראו שוב את המשפט ותנסו להסביר לי, כי אני מודה שלא הבנתי. נגיד שאני מבין מהם "העקרונות המכרזיים" (אני לא משוכנע שדינה זילבר בעצמה מבינה את צירוף המילים שהיא יצרה), מה להם ול"מניעה משפטית"? מאיפה היא הביאה את זה?
זילבר מוכנה לקבוע בדוחק שבמקרה שבו ישנם שניים או שלושה מועמדים שלדעת ועדת האיתור המידה בה הם ראויים לתפקיד גבוהה ניתן להורות לוועדה להציג את שניהם או שלושתם. אולם, לטענתה במקרה כזה "כאשר הוועדה תמליץ על מספר מועמדים יהיה עליה לנמק את החלטתה בפירוט, להתייחס לפערים שבין המועמדים עליהם המליצה ואף לדרג בין המועמדים שנמצאו כמתאימים ביותר; וכי אם השר יבקש למנות מועמד שלא דורג ראשון על ידי הוועדה, יהיה עליו לנמק את החלטתו".
לו אני הייתי יושב בוועדת איתור שכזו, הייתי מסרב לקבוע שיש יותר ממועמד אחד ראוי ביותר, ולו רק בגלל כאב הראש שמציבה בפני חוות הדעת של זילבר. בקיצור, גם מהשינוי השני שביקש נתניהו לבצע זילבר עושה צחוק. צחוק מהשינוי וצחוק מנתניהו.
5. זילבר אמנם עשתה משני השינויים שביקש נתניהו להוביל עפר ואפר, אבל זה לא הספיק לה. היא החליטה בנוסף שגם שני השינויים הקלושים שהיא השאירה לנתניהו הם מוגזמים.
לטענתה, "מנקודת מבט כוללת משמעות הדברים היא הסטה נוספת של נקודת האיזון הקיימת ביחס למינויים בשירות המדינה בין האינטרסים הלגיטימיים של הדרג המיניסטריאלי בקידום המדיניות שלשמה נבחר, לבין הצורך בשמירה על שירות מדינה בעל אופי ממלכתי, מקצועי ושאינו-פוליטי, כמתחייב מהוראות חוק שירות המדינה (מינויים), במידה המתקרבת לכדי מניעה משפטית מבחינת המהלך הכולל".
לאור זאת היא מזהירה את "הדרג המדיני" ש"יתחשב בנתון זה טרם גיבושן של הצעות נוספות בתחום המינויים בשירות המדינה". או בקיצור: אל תחשוב אפילו לעשות עוד שינויים בתחום המינויים בשירות המדינה, כי אני ישר אשים לך רגל.
6. בכל חוות הדעת הארוכה שזילבר כתבה אין שום הפנייה לחוקים או לפסיקות משפטיות. כל כולה מבוססת על "עקרונות" שחצבה זילבר ממוחה הקודח וממוחם של הקודמים לה בתפקידים הללו. במקום היחיד שבו מזכירה זילבר חוק מסוים, מדובר בחוק שירות המדינה מנויים. היית מצפה לפיכך שהאזכור יכלול הפנייה לאחד מסעיפיו של החוק אבל לא לחינם הפנייה כזו איננה בנמצא. היא איננה בנמצא כי מה שזילבר מספרת ש"מתחייב מהוראות החוק", כלומר "הצורך בשמירה על שירות מדינה בעל אופי ממלכתי, מקצועי ושאינו-פוליטי" לא מופיע בחוק בשום מקום.
אגב, לא לחינם הוא לא מופיע. לו הייתם מספרים לבן גוריון, שחתם על החוק בשנת 1959, שאלו הן המסקנות שאת מסיקים מהחוק, הוא היה מבקש לשלוח אתכם בדחיפות להסתכלות פסיכיאטרית. החוק לא קובע בצורה כזו את אופיו של שירות המדינה ואפילו לא רומז לכך. החוק עוסק בשורה ארוכה של הוראות לגבי התנהלות שירות המדינה, שהחלטת הממשלה איננה סותרת ולו אחת מהן. לו היתה הרפורמה סותרת סעיף חוק כלשהו, זילבר הרי היתה מזדרזת להצהיר על כך. העובדה שאפילו היא איננה טוענת שזה המצב מוכיחה שגם היא לא באמת מאמינה במה שהיא כותבת.
7. הדרך שבה חוות הדעת הזו מנוסחת מאפיינת למרבה הצער יותר ויותר חוות דעת של משפטנים בשירות המדינה. השאלה שאותם משפטנים שואלים את עצמם איננה "האם החלטה פלונית היא חוקית" אלא "האם החלטה פלונית היא ראויה". אם החלטה מסוימת נראית להם לא ראויה, גם אם אין בה שום בעיה חוקית הם כבר ידאגו לקבוע שיש "מניעה משפטית" לקבל אותה.
ואיך תנומק "המניעה המשפטית"? אחרי שעברתם איתי על חוות הדעת אתם כבר מכירים את שלוש השיטות. הראשונה: הסתמכות על החלטות קודמות של אותו גוף שאותו ההחלטה הנוכחית באה לשנות. השנייה: המצאת "עקרונות יסוד" מהאוויר שלפיהם ההחלטה איננה חוקית ולכן אין לקבל אותה. והשלישית: לספר שההחלטה מנוגדת לרוחו של חק פלוני או אלמוני, בלי כל קשר למציאות.
וכך, בשיטות האלו ממש, מנהל הממסד המשפטי את מדינת ישראל.