החוליה החלשה. בריסל
החוליה החלשה. בריסלצילום:Vincent Kessler , רויטרס

האיומים הישירים של אנשי דאע"ש על בירות אירופה בכלל ועל בריסל בפרט נמשכים וביתר עוז ביממות האחרונות.

בראיון עם ד"ר אמירה הלפרין ממכון טרומן באוניברסיטה העברית, ניסינו להבין מה הופך את בלגיה לחוליה הביטחונית החלשה בשרשרת האירופית.

ד"ר הלפרין מציגה בדבריה כמה פרמטרים המקשים על ההתמודדות האירופית בכלל והבלגית בפרט עם איומי הטרור הבינלאומי. "לפי ההסכמים שכולנו שמענו עליהם אבל לא תמיד מודעים למשמעות שלהם, יש מעבר גבולות חופשי בין המדינות באירופה. לא הבינו שם שהאיום הוא פנימי ולא חיצוני", היא אומרת ומוסיפה: "בבלגיה התרכז ריכוז גדול של מוסלמים. ההסכם מאפשר לא רק מעבר בין המדינות אלא שגם לא תהיה בדיקה משטרתית ומעקב וכך טרוריסטים עוברים באופן חופשי".

עוד היא מזכירה את חוסר היציבות הפוליטית בבלגיה כגורם משמעותי ואת ההתעלמות השיטתית של הבלגים מהגורמים הקיצוניים שהתאגדו והתארגנו במסגדי המדינה. לדבריה הסיבה להתעלמות זו היא הרצון "לתת ביטוי לערכי חופש ומתן יכולת לדבר". בנוסף, היא מציינת "הייתה הבנה שלא ניתן לייצר סטריאוטיפים לקהילה המוסלמית". משמעות דבריה של ד"ר הלפרין היא שעל מנת שלא לתייג את האוכלוסייה המוסלמית כמקור לטרור ולא להתבטא בהתבטאויות מחוץ לפוליטקלי-קורקט משלמת כעת אירופה בדם.

"התפיסה שם שונה משלנו. אצלנו בישראל ברור שאם יש טרוריסטים נפסיק את הפעילות שלהם. בבלגיה, אמנם יש שינוי כיוון, אבל התפיסה היא שאם יש פעילות רדיקאלית צריך לשמור על האיזון ולא להפר אותו".

הלפרין מפנה את תשומת הלב של בחירת המחבלים בשדה תעופה כמוקד פעילות, עובדה שלא הייתה בעבר. בהקשר זה היא מציינת ש"בישראל המדיניות היא מודיעין ומעקב מראש, בדיקת פרופיל של חשודים, יש תיק משטרתי ובדיקות ברורות. באירופה נמנעים מהבדיקות הללו כי לא רוצים להגיע לסטריאוטיפים".

בדבריה היא מציינת כי תפיסת הציבור האירופי תואמת את הגישה החוששת מתיוג אוכלוסיה כבעייתית, ולראיה היא מזכירה אירוע קטן שבו התעורר לפני כעשר שנים חשש שמא טרוריסט ייכנס לשדה תעופה והדיון הגדול שהתעורר אז עסק בשאלת עצם בדיקתו של חשוד כטרוריסט. בישראל המציאות שונה בתכלית וברור לכל שחשוד במעורבות בטרור לא ייכנס לשדה תעופה, והגדרתו ככזה מתבצעת כאמור על סמך בדיקות מקיפות מוקדמות.

"הנושא הזה בתפיסה הציבורית הוא נושא מאוד שונה מאצלנו, בגלל הפוליטקלי-קורקט וכדי שלא לפגוע בקהילה המוסלמית שמהווה כוח משמעותי מאוד", אומרת הלפרין המעירה כי האוכלוסיה המוסלמית כוללת גם גורמים מתונים רבים המבקשים להיאבק בתופעות הקיצוניות אך לשם כך הם זקוקים לגיבוי מהממשלה וגיבוי שכזה לא תמיד מגיע. "הממשל צריך לבדוק מי המנהיגים שמובילים את הקהילה המוסלמית. הקהילה צריכה להיבדק ביתר זהירות. אם יש מנהיג טרוריסט ומטיף צריך להוציא אותו מהמסגד בבריסל או בלונדון ולהחליף אותו במישהו מתון יותר. בנוסף הממשלה צריכה לעבוד יחד עם הקהילה. יש פחד של המשטרה לתת הגנה לגורמים המתונים הללו. הם עובדים בצורה נרחבת אבל יכולת האכיפה שלהם מאוד מוגבלת".

"הממשלה צריכה לעשות דבר נוסף – בקרה בנושא המהגרים, ובנושא זה יש שינוי מאז הפיגועים בפריז, שינוי שכנראה יהפוך לחוק – ייבדקו גם אנשים מתוך האיחוד האירופי, כי הבינו שהאיום מגיע מבפנים. הנקודה הזו חשובה כי יש עכשיו את זרמי המהגרים מסוריה וכמה מהם התגלו כבר כאנשי דאע"ש".

עוד שבה ד"ר הלפרין ומזכירה את חשיבות שינוי היחס לפיקוח בנמלי התעופה והבדיקות מודיעיניות המוקדמות. לטעמה המחלוקות סביב אופן הבידוק ורמת המעקב אחרי חשודים יכולות להביא עד כדי פירוק הגוש האירופי. בהקשר זה היא מזכירה את הבידול שעליו שומרת אנגליה לעומת שאר המדינות ואת ההאשמות המוטחות בבלגיה ובצרפת כמדינות שלא עשו די לבלימת זליגת המהגרים והטיפול בטרוריסטים.

על מה שהיא מגדירה כאיום מבפנים, מזכירה ד"ר הלפרין כי לא רק מוסלמים הצטרפו והתגייסו לאיסלאמיסטים הקיצוניים אלא גם צעירים אירופים לכל דבר חברו לדאע"ש, כך היה במקרה ג'ון הג'יהאדיסט וכך במקרים רבים אחרים. מגוייסים אלה מבקשים לנקום במדינות כמו בלגיה כאשר הם רואים את שיתוך הפעולה הבלגי עם הקואליציה הצבאית נגד דאע"ש.

ומה לגבי הציבור האירופי? האם הוא מפנים את מה שמפנימים לאט בגופי המודיעין ובקרב קובעי המדיניות? האם הוא נכון להקריב את חופש הביטוי והתנועה למען המאבק בטרור? להערכתה של ד,ר הלפרין התשובה חיובית. "הציבור מבין את זה וההוכחה היא ההפגנות נגד המהגרים. זה נשמע כמו משהו גזעני נגד המהגרים המוסלמים, אבל אם בוחנים את זה לאור אירועי הטרור צריך להבין שלא סתם יוצאים שם נגד המהגרים. גם מוסלמים יוצאים להפגנות הללו והמאבק על הבית".