הוויכוח על חוק פיקוח שכר הדירה, חזר בשבועות האחרונים לכותרות. המאמצים הבלתי פוסקים של ח"כ סתיו שפיר לחוקק את החוק, מובילים לכך שיש לדבר סיכוי מסוים לעבור, בדומה לחוק הגבלת שכר הבכירים שחברתה לסיעה ח"כ שלי יחימוביץ, הובילה.
הוויכוח על חוק זה, הוא תמצית המאבק הקשה המתנהל במאתיים השנים האחרונות בין הסוציאליזם לקפיטליזם.
מצד אחד, במבחן המציאות, הקפיטליזם מנצח. יותר ויותר מדינות מנהלות כלכלת שוק חופשי, כאשר המדינות הקפיטליסטיות ביותר הן המדינות העשירות ביותר (דוגמת שוויץ והונג קונג). המדינות הקפיטליסטיות, מהוות מקור משיכה לעניי העולם המבקשים להגיע למדינות בהן תנאי החיים הם הטובים והמשופרים ביותר - ואכן, מדינות קפיטליסטיות רבות מהוות את המקור לחידושים טכנולוגיים ובריאותיים שהטיבו את חייהם של מיליארדי בני אדם.
מצד שני, יחסי הציבור של הקפיטליזם רעים. הקפיטליזם, למרות יתרונותיו החד משמעיים, ולמרות שבפועל הוא כובש יותר ויותר חלקים מהעולם, משמש לא אחת כמילת גנאי. זר שהיה נוחת בכדור הארץ, קורא עיתונות ושומע פוליטיקאים, היה אם כן סבור שהקפיטליזם הוא מחלה רעה וארורה, האחראית לכל תחלואי המין האנושי.
בניגוד לקפיטליזם, הסוציאליזם נהנה מיחסי ציבור טובים מאוד. הצהרותיו של הסוציאליזם בדבר אפס קשישים מתחת לקו העוני ודירות לכל, נשמעות כל כך נכונות, כל כך רצויות וטובות, שאנחנו מתבלבלים וחושבים שאם זה מה שהסוציאליזם רוצה הוא בוודאי יגיע לשם.
למעשה, ההפך הוא הנכון. במדינות בהן יש פיקוח על שכר דירה, הוכח כי הפיקוח הוביל לעליה ניכרת במספר ההומלסים ברחובות ולמחסור בדיור סביר. כך למשל, בשבדיה, ממתינים כחצי מיליון איש בתור לקבל דירה להשכרה, כאשר זמן ההמתנה הממוצע עומד על 9 שנים לפחות. דוגמה נוספת, מגיעה גם מארצות הברית, שבמשך שמונה שנות פיקוח על שכר הדירה בוושינגטון, ירד היצע הדירות מ-199,000 דירות ל-176,000 בלבד. אבל לא רק היצע הדירות עלול להיפגע במקרה של פיקוח, אלא גם איכות הדירות: סקר משנת 2001 שנערך בסן פרנסיסקו, גילה כי 75% מהדירות שבפיקוח היו בנות יותר מחמישים ו-44% מהן בנות 70 ויותר.
וזה כל הסיפור של פיקוח על שכר הדירה. הוא קוסם לנו ואולי הכוונה שעומדת מאחוריו היא כוונה סוציאליסטית נפלאה, המניחה שיש התאמה בין מה שאני רוצה להשיג ובין מה שאני יכול להשיג בפועל. היום, ההיסטוריה כבר מלמדת אותנו שזה פשוט לא נכון.
בפועל, אף בעל דירה לא רוצה להפסיד (ובצדק) ומהר מאוד, יהיו פחות דירות להשכרה בשוק והרבה יותר הומלסים ברחובות. זה אולי נשמע כמו משהו טוב ומבטיח, ממש כמו עוגת שוקולד מטריפה, אבל זה לא אומר, שבסופו של יום לא תכאב לנו הבטן.
ד"ר רננה לויאני, היא חברה בתנועה הליברלית החדשה שתערוך את כנס החירות השלישי ב- 13.4.16