ביום רביעי הקרוב יתקיים כנס הוקרה למתנדבי עמותת 'לאורו נלך' בהשתתפות השרה איילת שקד, ראש הסוכנות היהודית נתן שרנסקי ולמעלה מאלף בני נוער.
לקראת האירוע שוחחנו עם מנכ"ל העמותה, הרב בני וורצמן, שהחל את המיזם כולו לפני כ-15 שנים בישיבת ובאולפנת קריית ארבע וכיום מונה המפעל שלו למעלה מ-6000 בני נוער מתנדבים מכלל המגזרים.
"העיקרון שלנו הוא נתינה ומסורת כדרך חיים", הוא מחדד בפתח הדברים את העיקרון המנחה את העמותה בראשותו. "הכנו תכנית חינוכית שמבוססת על חמישה צעדים – התנדבות ב-150 בתי ספר, כולל נוער מיוחד שמתנדב, כולל דתיים חילוניים וחרדים, צעדים נוספים הם סדנאות שיעורים ימי עיון, עיבוד האירועים וגם אירוע להעצמת ערך הנתינה".
"אנחנו נמצאים בעידן שבו אנחנו יותר ויותר עסוקים בעצמנו, המדיה לוקחת אותנו ל'אני והמסך' ומרחיקה אותנו מהחברה. מול זה הסטארטאפ שלנו הוא אברהם אבינו, עמוד החסד שאנחנו משתדלים ללכת בדרכו ולהאיר את העולם באור של נתינה", אומר הרב וורצמן ומספר על העמותה שהוקמה לעילוי נשמתו של הרב נריה זצ"ל, "אבי דור הכיפות הסרוגות מרבני הציונות הדתית שלקח את ההתנדבות צעד קדימה ואמר שאדם חייב לחשוב על עם ישראל לדאוג לעם ישראל ולהיות ערב לגורלו, כך שמעתי מבתו.
"להבנתי הכוונה היא שאנחנו גם מדברים על עם ישראל וזה לא מספיק אלא צריך גם לעסוק בעם ישראל והשלב הבא הוא להיות ערב לו, דאוג ולהרגיש בלב. לא מספיק לדבר בין מנחה למעריב. קח את המחשבה ואת הערבות ההדדית, את היות ישראל ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, ותיפתח אל המקומות הרגשיים שבך ותהפוך אותם לשפה של מעשה".
לנוכח הדברים נשאל הרב וורצמן כיצד באמת מצליחים להפוך את הנוער המכונה כיום 'נוער מסכים' לנוער מתנדב ואידיאליסט, ובמענה הוא קובע כי על ההורים והמחנכים להפנים שאינם ממציאים משהו חדש, אלא מגלים את הכוח הפנימי האידיאליסטי הטמון בבני הנוער פנימה ורק ממתין להתגלות.
"תפקידנו הוא לגלות את הכוח. זה קשה יותר בעידן שלנו, אבל זה אפשרי ובשביל זה צריך לרצות". רצון זה מתגלה בהצבת סדרי עדיפויות, נכונות לוותר על עניינים אחרים, כולל לפעמים לימוד, לטובת הדבר ומתוך כך להוכיח שהדבר חשוב לנו.
תפקידה של העמותה, אומר הרב וורצמן, היא לייצר פלטפורמה וכלים לגילוי הכוח הזה והוצאתו אל הפועל. ברוח זו מכינה העמותה יחידות לימוד והכשרה עבור רכזי השטח המתמקצעים ועם הידע הזה מגיעים אל זירת התנדבות עצמה ואל מוסדות החינוך בהם הם פועלים.
עוד נשאל הרב וורצמן אם היכולת להביא לגילוי הכוחות הפנימיים הללו אינה קלה יותר במסגרות חינוך כאולפנות וישיבות שבהן החלופה לתלמיד היא או התנדבות או לימוד ומשום כך הוא מעדיף את ההתנדבות, אך בבית, כאשר החלופה היא משחק עם חברים ופעילות דומה משימה זו של הוצאת האידיאליזם מהכוח אל הפועל היא קשה יותר.
לדבריו שאלה זו יכולה הייתה להיות טובה בשנותיו הראשונות של המיזם, שנים בהם הפעילות הייתה אך ורק במספר מצומצם של ישיבות ואולפנות, אך כיום, כאשר העבודה היא גם מול תיכונים, דתיים ושאינם דתיים, מוך בני נוער בסיכון ההופכים למתנדבים ואף מול נוער מיוחד המתנדב גם הוא, הרי שמתברר שהצורך להתנדב ולהשפיע טוב הוא צורך פנימי שאותו מבקשים התלמידים עצמם להביא לידי ביטוי.
עוד נשאל הרב וורצמן אם דרכי ההסברה לתלמידים שומרי מצוות בדרך לעולם ההתנדבות שונות מדרכי ההסברה לנוער שאינו שומר מצוות, על אף שבסופו של יום שני המגזרים יוצאים לעבודה דומה.
האם אצל בני הנוער החילוניים השיח בדרך להתנדבות פחות נשען על מקורות ודמויות כדוגמת דמותו של הרב נריה? הרב וורצמן מאשר שאכן "כמו כל הורה ומחנך שמנסה להתאים את המסר החינוכי לתלמידים ולילדים בשפה ובאינטונציה שמתאימה לכל אחד, כך גם אנחנו משתדלים לדבר בערכים ובשפה שיותר מוכרת לכל ציבור".
עם זאת הוא מספר שאין כל הסתרה של אברהם אבינו איש החסד וגם על דמותו של הרב נריה ובשנים האחרונות נתקל בתערוכות על דמותו של הרב נריה שהתקיימו בבתי ספר חילוניים. "אולי אני לא מביא להם את כל החז"ל שאני מביא במקומות אחרים ומביא רק חלק, אבל חלק גדול מהציבור רוצה את החיבור לשורשים. צריך לעשות זאת מתוך שיתוף ולא התנשאות ואנחנו לא מוצאים ומגלים התנגדויות".
לקראת תום השיחה עמו התבקש הרב וורצמן לספר על צעדיו הראשונים של המפעל הזה והוא מספר כיצד "הכל התחיל אצל הרב אבינועם הורוביץ, ראש הישיבה התיכונית בקרית ארבע, לפני כ-15 שנה בערך. הוא חשב על זה מתוך העבודה החינוכית שלו. הוא ירה את יריית הפתיחה.
"הייתי אז ראש האולפנה בקרית ארבע. הוא ראה שזה מצליח יותר מכפי שחשב והציע שאצטרף והשאר היסטוריה. כמו הרבה דברים שמאמינים בהם וחושבים שהם נכונים הולכים עליהם גם אם קשה בהתחלה, תקציבית ויש מכשולים.
"הרב אבינועם לא רק הגה את הרעיון אלא גם עזר כלכלית למיזם שהתקדם לכפר הרואה והלאה לשאר המוסדות מול תורמים בארץ ובעולם ומשרד החינוך. אולי לא פלא שהכול התחיל בקרית ארבע, עיר האבות...".