השופט דורי ספיבק מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב הכריע בתביעה שהוגשה נגד חברת שטראוס ע"י עובדת לשעבר של החברה, אשר טענה כי הופלתה לרעה בשכר ביחס לעובדים גברים וכי היא פוטרה בשל הריונה.
השופט קבע כי שטראוס תשלם לעובדת פיצוי בסך של 100,000 ₪ ושכר טרחה בגובה 15,000 בתוספת מע"מ.
העובדת עבדה כמנהלת פרויקטים ומנהלת אתר "שטראוס שלי" עד לפיטוריה במהלך שנת 2013.
בתביעה שהגישה, באמצעות עו"ד עדי לוי סקופ, היא טענה, בין היתר, כי שטראוס הפלתה אותה בשכר ששולם לה ביחס לעובדים גברים בתפקידים דומים וכי היא פוטרה בשל הריונה במהלך חופשת הלידה, תוך אפלייתה מחמת מינה, הריונה והיותה הורה. כן טענה כי תפקידה הועבר, במהלך חופשת הלידה, לעובדת ששימשה קודם לכן העוזרת האישית של עפרה שטראוס.
במסגרת התביעה, פנתה העובדת לשטראוס ודרשה מידע בגין שכרם של עובדים גברים בתפקידים שווי ערך או שווים בעיקרם, בהתאם לסעיף 7 לחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, אולם שטראוס התנגדה למסור את המידע בכל תוקף.
סעיף 7 לחוק שכר שווה דן במסירת מידע וקובע כי על המעסיק למסור לעובד, לפי דרישת העובד, מידע לעניין חוק זה בדבר רמות שכר של עובדים המועסקים אצלו, לפי סוגי עובדים, סוגי משרות או סוגי דירוגים, ובלבד שהמעסיק אינו חייב למסור מידע אלא במידה הדרושה לפי העניין, שיימנע מגילוי פרטים מזהים של עבדים, ושאין במסירת המידע הפרה של כל דין אחר.
בפועל, מעט מאד עובדות דורשות את המידע, וגם אילו הדורשות, נתקלות בחומה בצורה של התנגדות מצד המעסיק למסירת המידע, וכך גם מספר התביעות המגיעות לפתחם של בתי הדין בשל אפליית שכר הוא נמוך עד מאד.
מנגד טענה שטראוס, באמצעות עורכי הדין ירון קרמר ונעה כוכבי, כי התובעת לא פוטרה בשום אופן בשל הריונה, אלא כי תפקידה בוטל בשל רה-אורגניזציה בחברה. לעניין טענתה של העובדת כי הופלתה בשכרה, טענה שטראוס כי התפקידים שאליהם ביקשה להשוות את עבודתה שונים לחלוטין מתפקידה, וכי ההשוואה בין גברים לנשים בחברה "איננה רלוונטית ולמעשה בלתי אפשרית, בבחינת השוואה בין תפוחים לתפוזים" וכי העובדת ממילא אינה זכאית לכל פיצוי שכן לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.
לאור חשיבותה העקרונית של התביעה, הצטרפה להליך נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה כידיד בית המשפט, באמצעות הנציבה האזורית של מחוז ת"א והמרכז, עוה"ד שירי לב-רן לביא ועו"ד מיראל נח'ול.
במסגרת התביעה, בית הדין אף מינה את ד"ר הדס מנדל כמומחית לניתוח עיסוקים, על מנת שתיתן חוות דעתה בשאלה האם עבודתה של התובעת הינה שוות ערך או שווה בעיקרה לעבודות שונות בשטראוס וקבע כי שטראוס תישא ב90% משכר-טרחתה של המומחית, ואילו התובעת תישא רק ב10%, אולם בסופו של יום המומחית טרם נתנה חוות דעתה, שכן הצדדים הסמיכו את בית דין להכריע בתביעה בדרך של פשרה, לפי סעיף 79 א' ללא נימוקים.
סקופ אמרה הבוקר, "אנו מברכים על פסק דינו של בית הדין הנכבד שיש בו אמירה חד משמעית לנשים עובדות – קומו והילחמו על זכויותיכן לשכר שווה, גם ובעיקר במקום בו המעסיק מסרב לתת לעובדת מידע לפי סעיף 7 לחוק, כפי שקורה לצערנו במקרים רבים".
עו"ד איילת גלילי, יו"ר סיעת הליכוד בנעמת בירכה על פסיקתו של בית הדין הוסיפה, "לצערנו חרף קיומה של תופעת הפליית נשים בשכר עבודתן בישראל שנת 2016, מעט מאד עובדות מסכימות להתלונן כנגד המעסיק ולפנות לבתי הדין, ואחרות שמתלוננות מתקשות מאד בהוכחת תביעתן. אנו מקוות כי פסק הדין התקדימי והחשוב הזה יעביר מסר לנשים אחרות שיאזרו אומץ, יקומו ויתלוננו במקרה של אפליה ומצד שני מדינת ישראל תוקיע את התופעה ותמגר אותה ויפה שעה אחת קודם".