פעם הזהות עברה אצלנו דרך ארץ ישראל והלאומיות, היום הפרט במרכז. הרב אבי גיסר
פעם הזהות עברה אצלנו דרך ארץ ישראל והלאומיות, היום הפרט במרכז. הרב אבי גיסרצילום: מרים צחי

"גולת הכותרת של הקדנציה האחרונה הייתה מסמך ההגדרה המגדרית", אומר הרב אבי גיסר, יו"ר מועצת החמ"ד ורב היישוב עפרה.

"מאז הקמת החמ"ד לא הייתה לו משנה ברורה בנושא הפרדת בנים ובנות בבתי הספר היסודיים. ניסינו לתת תמונה איך נראה מוסד ממ"די כשבונים אותו בתנאי מעבדה. קבענו גם את הדרך שבה עושים שינוי ואיך מאפשרים להורים להשפיע. המסמך הזה הוא היסטורי". המועצה קבעה שבאופן פשוט במוסדות החמ"ד כיתות א'‑ג' יהיו מעורבות וד'‑ו' נפרדות.

הרב גיסר, שעומד בראש מועצת החמ"ד כבר 16 שנה, לא חושש מאמירות ברורות, למרות שלפעמים נראה שתתי הזרמים בחינוך הזה רבים ולא אחת מתגלעים ביניהם ויכוחים פנימיים. הוא מאמין שמינהל החמ"ד והמועצה שלידו דווקא מצליחים להנהיג את הספינה המורכבת. "המינהל ער ונותן מקום לשונות הגדולה הזאת. הוא לא מאבד את הרסן על הליבה המרכזית של הציונות הדתית והנאמנות לערכי היסוד, אבל הוא נותן חופש. בשביל זה צריך מנהיגות מתאימה וזכינו באברהם ליפשיץ".

לא מספיק רגישים למילות גנאי

לפני כ-16 שנים התמנה הרב אבי גיסר לעמוד בראש מועצת החמ"ד. מועצה לא מוכרת לציבור הדתי שאותו היא משרתת, אך קיומה מעוגן בחוק חינוך ממלכתי. אחרי שממשלת בן גוריון הראשונה נפלה על נושא חינוך העולים החדשים, הוחלט לאחד את זרמי החינוך. אז חוקק חוק חינוך ממלכתי ובו גם עוגנו הזכויות וגבולות הגיזרה של החינוך הממלכתי-דתי, החמ"ד. "המפד"ל, שעוד לא הייתה אז מפד"ל, יצרה את הדבר הנפלא שנקרא חמ"ד, כן ממלכתי אבל נפרד. אנחנו רוצים את כל המעטפת של הממלכה, אבל אוטונומיה דתית תורנית מלאה על תוכנית הלימודים, על המורים המלמדים, המפקחים, האקלים והאווירה בבית הספר. זה צריך להיות עולם שמור והומוגני".

מי שאחראי על שמירת העצמאות הזאת היא מועצת החמ"ד. "המועצה נאמנת לרוחו של הציבור הדתי בישראל והיא זו שקובעת את האקלים והאופי החינוכי", מסביר הרב גיסר, "החוק נתן לנו שיניים ממשיות לקיום חובת השמירה הזאת. המועצה מייעצת לשר בכל שינוי ברמת הפדגוגיה, המהות והמינויים. כדי למנות ראש מינהל לחינוך דתי, למשל, שר החינוך צריך לקבל אישור של המועצה". המועצה אמורה לאשר גם מינוי של כל מורה. בשנות החמישים זה אולי היה כך, היום המגע עם המורים מתבצע דרך שאלונים וראיונות של המפקחים. האחרונים, אגב, כן מתמנים באישור המועצה.

בימים אלה מתמנה מועצה חדשה, והרכבה צריך להיות מאושר על ידי הממשלה. חברים בה נציגי רשתות החינוך הגדולות, אנשי ונשות חינוך, ואנשי אקדמיה דתיים מתחום החינוך. "המועצה נדרשת לעסוק פעמים רבות בהתאמתם של מורים ומנהלים מסוימים במערכת. אנחנו מטפלים בזה לאו דווקא בהנפת גרזן משפטי, אלא בשיחה ובהכוונה ולפעמים בהפניה החוצה אל החינוך הממלכתי. את זה אנחנו מתאמים מול משרד החינוך". כמובן, כשיש שר חינוך מהבית היהודי המלאכה קלה יותר. "בזמן כזה אנחנו לא נדרשים להגן כל כך על החינוך הדתי, אלא יכולים לעסוק בשיפור וקידום החמ"ד בדרכים שונות".

אם מדברים על קידום, נראה שמוסדות החמ"ד מככבים בטבלאות המיצ"בים של השנים האחרונות בתחום האלימות. מה אתם עושים עם זה?

"איך לדעתך התקבלה כזו תוצאה?", הוא מחזיר בשאלה.

יש מגוון של תשובות שנעות בין תירוצים לנימוקים רציניים. למשל, בתי ספר של בנים בלבד תמיד יצביעו על אלימות גבוהה יותר מאלה של בנים ובנות, מכיוון שבנות פחות אלימות. אבל בשורה התחתונה, אם אני מועצת החמ"ד ויש בתי ספר שיש בהם אלימות, צריך למגר אותה.

"אני רואה מתאם בין רמת האלימות לחברת בנים יותר שמרנית. אני לא רוצה להישמע מתרץ, אבל יש בתי ספר שבהם לא יוצאים להפסקה, כי כולם בטלפון, ואז אין מגע בין הילדים".

חלק מהמיצ"בים מדברים על לפני ארבע שנים, אז הסלולריים עוד לא היו כל כך דומיננטיים בקרב התלמידים.

"התוצאה מחייבת מאבק בתופעה", הוא נעתר, "אני יכול לתת כמה נימוקים, אבל זה לא פוטר אותנו מאחריות. קבענו לדון בנושא והוא נמצא על השולחן", אומר הרב גיסר, אבל מוסיף שהחמ"ד הטרוגני יותר מזרמי החינוך האחרים בצורה בולטת ויש לכך השלכות גם על נושא האלימות.

אבל במרומי הרשימה נמצאים גם בתי הספר היותר אליטיסטיים.

"לדבר הזה יש קשר לתחומים נוספים, שלפעמים אנחנו נוטים להתייחס אליהם קצת בריחוק. אנחנו לא מרבים לחנך את הילדים שלנו לשמירת מרחב אישי וזכויות הפרט, לאיך מדברים ולמתן כבוד לעולמו הפרטי של כל אחד. הרגישות לקללה וללשון גנאי לא מספיק גבוהה אצלנו. הגמרא אומרת שכל מי שנותן אגרוף לחברו כסוטר את השכינה. זו לא ממש התחושה אצלנו. הנושא דורש הפנמה ומעורבות רציניים מלמעלה עד למטה".

בתחום ההישגים בכל תחומי הדעת האחרים, החמ"ד נמצא במקום טוב ביחס לחינוך הכללי, במקום שווה אליו ולעתים אף משיג אותו, אומר הרב גיסר. ואולם תחום דעת אחד שבו החמ"ד לא מצליח להדביק את המגזר הממלכתי הוא השפה האנגלית. גם זה נמצא על השולחן, הוא אומר. "דיוקנו של האדם הדתי השלם צריך לכלול ידע באנגלית, והדבר עלה כמה פעמים לדיון".

בשבוע שעבר הגיש ליפשיץ לשר החינוך תוכנית מעשית לשיפור האנגלית בחמ"ד. התוכנית היא להעביר כמה שיותר תלמידים לחמש יחידות לימוד באנגלית ולהתחיל ללמד את השפה בכיתות הנמוכות. "זיהינו שהבעיה המרכזית בחמ"ד לא נובעת מפחות כישורים. תת הידע באנגלית הוא עניין תרבותי. פחות נחשפים לשירים לועזיים, פחות רואים סרטים, כל העולם התרבותי הלועזי נמצא אצלנו במקום אחר מאשר בחברה הכללית". גם העמדה הראשונית של התלמידים כלפי השפה היא מסויגת. "חלק גדול מהתלמידים לא רואה שאנגלית מקדמת אותו. צריך להתחנך באווירה יותר בינלאומית כדי להבין שזו שפה חשובה כדי להצליח בעולם".

הפתרון של החמ"ד הוא לגייס את השפה לטובת האידיאולוגיה. "נהפוך את האנגלית לשפת ההסברה הישראלית, שפה של דיבייטים ודיונים בכיתה. כך נעביר אליה שליחות של מצווה. אתה לא יכול להיות שליח ישראלי למען המדינה בלי לדעת אנגלית". כל זה, כמובן, יקבל מענה רק אם צוות בית הספר והמנהלים ייתנו לכך את המקום הראוי, והרב גיסר מודע גם לזה.

יש ישיבות יותר תורניות שלא רוצות יותר שעות אנגלית. הם אומרים: אנחנו רוצים לגדל דור שיודע יותר תורה, החרדים עושים לנו בית ספר בקצב גידול תלמידי החכמים.

"זה לא נכון. אני חושב שאנחנו מגדלים תלמידי חכמים גדולים ואני בהחלט חושב שאפשר גם וגם". הרב גיסר חושב שבגיל התיכון אפשר להתמקד בתורה, אבל גם לכוון את התלמידים להצלחה בבגרויות. "לא קשה לבחור שמקדיש הרבה לתורה, ללמוד ברצינות לבגרויות במעט שעות ולהצליח. תלמידים יאמרו לך שאם לומדים בצורה נכונה ובמוטיבציה אמיתית, אפשר לצמצם את מספר שעות החול ולהשיג הרבה. ישיבה יכולה ליצור בערה של תורה ואפילו לצמצם שעות חול, בתנאי שהיא לא מוותרת על הרמה".

לפי הרפורמה החדשה של שי פירון, התלמידים יכולים לבחור רק שני מקצועות מורחבים לבגרות חוץ מאנגלית ומתמטיקה. מה שהשאיר את התלמידים הדתיים לבחור בין תנ"ך לתושב"ע כמקצוע מורחב ולצדו מגמה. מועצת החמ"ד פועלת לתיקון ההחלטה. "אנחנו מודאגים ולא מסכימים לזה. אנו פועלים כדי שתנ"ך יהיה יוצא מן הכלל לכל המערכת, כי תלמיד צריך לדעת תנ"ך לפחות כמו שהוא יודע אנגלית. בחמ"ד נעמוד על כך שתושב"ע תיפתח לכולם".

"יש תמיכה רבנית גדולה ל-929"

הרב גיסר (58) גדל בבני ברק ולמד במדרשיית נעם, ולאחר מכן עשה שש שנים בישיבת מרכז הרב. הוא הספיק ללמוד וגם לשמש את הרב צבי יהודה קוק, והשתייך לחבורה של הרב יובל שרלו והרב דני סטיסקין, הרב ישראל סמט והרבנים צחי ובני להמן, הרב דוד סתיו ורבנים נוספים שהקימו מאוחר יותר את ארגון צֹהר ומשמשים בתפקידי רבנות שונים ברחבי הארץ.

התקופה הייתה מאופיינת בתחושת מהפכנות, בקידום ופיתוח ההתיישבות ביש"ע ובראייה רעננה של אידיאולוגיית הציונות הדתית. החבורה הזאת הקימה את מדרשת עפרה, "שהייתה במידה רבה ראש למהפכה", כפי שמנסח זאת הרב גיסר. המדרשה הייתה זו שפתחה עם תלמידי החמ"ד את שאלות הזהות והדרך, וקיימה דיבור ישיר על ספקות באמונה באופן שעולם החינוך הפורמלי כמעט לא עשה אז. "הייתה בזה בשורה גדולה, כי לראשונה העזו להכניס לחינוך הפורמלי שאלות של זהות ותרבות. היום זה המיינסטרים של החינוך".

ההדרכה במדרשה הייתה אינטנסיבית, סופשבוע שכלל שיחות רבות אל תוך הלילה. הצמא היה רב. "חוברת המקורות הראשונה יצאה על ידי הרב אלי סדן, מהפכן מדור הצעירים, והגישה דרך שלפיה כל מסלול האמונה, הזהות והבירורים העצמיים, הוא לאומי ועובר דרך ארץ ישראל. היום נראה חוברת שונה בתכלית, כזו שבמרכזה הפרט וזהותו. אז היינו מהפכנים, והיום ארכי-שמרניים", הוא אומר בהשלמה.

בהמשך עמד בראש המדרשה. אחרי שנתיים קמה מסגרת של כיתת חוץ בעפרה, כדי לאפשר לחבורת האברכים הצעירים לעשות תעודת הוראה. כיתת החוץ הייתה בעצם כולל לתנ"ך שניהל ולימד הרב יואל בן נון, "זה פתח לנו עולם נפלא".

אפרופו תנ"ך, איפה אתה אוחז ביחס לסוגיית 929?

"אני תומך שקט או הודף התקפות", הוא מחייך. "אני ידיד של הרב בני לאו וחושב שזה מפעל חשוב מאוד, עם כל ההסתייגויות. לדעתי הפרשנויות הבעייתיות בטלות בשישים, ואין להן השפעה של ממש על החיבור החיובי המיינסטרימי של רבים מאוד בחברה הישראלית לתנ"ך, שלא היו ניגשים אליו בלי הפרויקט הזה. ל‑929 יש תמיכה גדולה גם בקרב רבנינו, שלא אומרים את זה בקול גדול. מי שלא אוהב את זה, שלא יקרא את זה".

בשנת תש"ן, עשר שנים אחרי שהגיע ליישוב, והוא בן 31, מונה לרבה של עפרה. בהכתרה שלו היו הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, שהיו הרבניים הראשיים לישראל, וגם הרב ישראל מאיר לאו שהיה אז רבה של תל אביב. בתחילת דרכו ברבנות הוא הרבה להתייעץ עם רבניו-מוריו. "צריך למצוא דרך לפרסם את התשובות שלהם".

הרב גיסר משמש ברבנות עפרה כבר שנים רבות, מצוי בעומק התהליכים המתרחשים ביישוב מבחינה קהילתית וגם נותן מענה לאנשים פרטיים.

נראה שרבני יישובים הולכים היום קצת לכיוון רבני העיירה של פעם. הם לא רק עוסקים בהלכה אלא גם משמשים כעובדים סוציאליים, העזרה הראשונה בעת משברים בבית ובקהילה.

"הרבנים נשאבים לזה כי יש כאן צורך אמיתי למלא. לצערנו הכלים המקצועיים של מחלקת הרווחה מוגבלים מאוד, ומחלקת הרווחה לא נכנסת לאן שלא מזמינים אותה. לעומת זאת, הרב נמצא בכל מקום".

זה אולי לא תמיד טוב, כי בסופו של דבר רבנים הם לא אנשי מקצוע. יש מקרים שבהם רבנים עלולים להסב נזק בהבל פה.

"נכון, אבל יש היום תהליכים, שאני שותף להם, של התמקצעות הרבנים. היום רוב מוחלט של רבני הציונות הדתית עשו דרך ארוכה הרבה מעבר להשכלתם התורנית, כדי להבין את הצורך בזהירות מופלגת ובשיתוף פעולה רחב עם אנשי מקצוע בתחומים אישיים וקהילתיים. היום יש לרבנים מודעות גדולה למגבלות שלהם וליכולות שלהם".

לרב גיסר יש פרספקטיבה רבת שנים על תפקיד רבנות יישוב. הוא כיהן ברבנות עוד לפני שהיה מחשב בכל בית, בטח שלא אינטרנט. את ההשערה שהיום המרשתת, הפייסבוק והסמארטפון מחליפים את הפניות אליו בענייני הלכה, הוא מפריך באופן מפתיע. "אין שום הבדל בין כמות השאלות שנשאלתי לפני 25 שנה ובין הכמות שאני נשאל היום. על הרבה שאלות אני יכול לומר 'תפתח את האינטרנט ותראה', אבל זה לא יחליף את השיחה עם הרב, וזה מה שאנשים מחפשים, קשר אישי עם הרב, לא אינפורמציה".

כשש שנים אחרי שנכנס לתפקיד רב היישוב, פרש הרב יואל בן נון מראשות אולפנת עפרה אותה ייסד והרב גיסר החליף אותו. את עשר השנים שבהן שימש כראש האולפנא הוא מכנה "נהדרות". הרב גיסר תומך במגמה המתרחבת כיום, בה בראשות האולפנות עומדות נשים. "אפשר לומר לי 'קשוט עצמך', אבל בתקופה ההיא זה לא היה מקובל והיו פחות נשים שלמדו ויכלו לעמוד בראשות אולפנות. היום, כשיש כל כך הרבה נשים גדולות בתורה ובחינוך, אך טבעי הוא שכך יהיה".

המגע הישיר והיומיומי בין ראש מוסד לבנות המתחנכות בו, סבור הרב גיסר, צריך להיות נשי, כך יותר נכון ויותר צנוע. פרט לכך הוא חושב שראש אולפנא אישה יכולה להיות מודל נכון יותר בשביל הבנות, "אשת חיל ותלמידת חכם". הגברים, לדעתו, יכולים להיות רבני אולפנות ולתפוס תפקידים במוסדות חינוכיים לבנות, אבל לא לעמוד בראשם. "חלק מראשי האולפנא נכנסו לתפקידיהם אחרי שהיו מדריכים במדרשות. הם הביאו לאולפנא את המורשת של שיחות לתוך הלילה עם הבנות, וזה לא דבר נכון".

אחרי סיום תפקידו באולפנא, הקים הרב גיסר יחד עם הרב מיכאל בריס את מכון 'משפטי ארץ', מוסד גבוה להלכה ומשפט. "יש לנו כולל לדיינות, בית דין לענייני ממונות ומכון שעוסק במשפט עברי". במסגרת המכון נכתבו ספרים בנושא שילוב משפט התורה במערכת המשפט הישראלית. לצורך העיסוק הזה הוא עשה תואר במשפטים ואפילו סטאז'. אתם יכולים לקרוא לו 'הרב עו"ד' אם אתם רוצים, למרות שהוא עושה בתואר שימוש תורני בלבד.

לאחרונה הפך 'משפטי ארץ' לאכסניה של מיזם ישמ"ע - יישום משפט עברי, של פרופ' יובל סיני. לדברי הרב גיסר, השופטים הצעירים, גם כאלה שאינם באים מבית המדרש, פתוחים לשמוע את קולו ודעתו של המשפט העברי בסוגיות שונות ומגוונות, וזו מטרת המיזם. "אלה שופטים שמעצבים את עולמם המשפטי. רובם לא למדו משפטים בחו"ל כמו קודמיהם, ומקומה של תורה אצלם, כמו בחברה הישראלית בכלל, הוא היום הרבה יותר משמעותי".

מתנגד לסביבה סטרילית

שבוע החמ"ד שצוין בימים אלה בכל המוסדות, כולל פעילויות רבות של חסד ותורה, לימוד מיוחד וכינוסים חגיגיים - הכול לכבוד הזרם החינוכי הזה, שצריך חיזוק תודעתי ומורלי. בחמ"ד לומדים 300 אלף תלמידים. בשכבת גיל הגן לומדים ילדים רבים, אולם ככל שהגיל עולה, מספר התלמידים מצטמצם. מספר המסיימים את התיכון בחמ"ד, אומר הרב גיסר, עומד על 15‑16 אלף תלמידים. הנשירה הזאת, שמתרחשת בעיקר לכיוון החינוך הממלכתי, מטופלת בצורה אינטנסיבית. "יש לנו 25 ערים אדומות שבהן הנשירה מגן הילדים ל‑א' ומכיתה ו' ל‑ז' גדולה. זה מאפיין מקומות מאוד הטרוגניים. לגן מגיעים כולם, ולכיתה א' מגיע רק מי שדתי". השאיפה של החמ"ד היא אחרת. "אנחנו רוצים של‑א' יגיע כמעט כל מי שמגיע לגן הילדים. אנחנו לא רוצים שילד יידע רק לשיר 'אדון עולם' מהגן, אלא שהוא ימשיך לומר 'שמע ישראל', ואת זה הוא לא יאמר בבית הספר החילוני. כואב שילד שצריך לגדול לתורה ויראת שמיים מפסיק להגיד 'שמע ישראל' ביום שהוא עוזב את גן הילדים".

בניהול המטה של החמ"ד, הנושא מקבל עדיפות עליונה. הגנים ובתי הספר יצרו ביניהם זיקה, כך שהמעבר יהיה קל וטבעי יותר, וכך גם בין בתי הספר לחטיבות הביניים. ההכוונה מגיעה מלמעלה, "ואנחנו רואים הישגים והתקדמות".

בוא נדבר רגע על הילדים המתוסכלים שמתהלכים היום בינינו. תלמידי ותלמידות כיתה ח' שלא קיבלו אותם לישיבה או לאולפנא שהם מאוד רצו. החמ"ד התקדם המון בשנים האחרונות בהיבט של איך נבחנים לתיכון ובאיזה אופן ניתנות התשובות למועמדים. ובכל זאת, מה עושים עם הביקוש הגבוה וההיצע הנמוך?

"תחת האצטלה של שמירת הרמה התורנית או משהו אחר לשם שמיים, מתבצעים לעתים מיונים שעושים עוול", מסכים הרב גיסר. "מי שהצליח כל כך במוסד הלימוד שלו, צריך להחזיר את ההצלחה לחברה. הרמב"ם אומר: כשם שאב צריך ללמד את בנו, כך תלמיד חכם צריך ללמד את כל התלמידים. זה לא אינסופי, אבל אם אתה מבין את האחריות שלך כראש ישיבה לעשות את המקסימום, אל תסתפק בלעשות פחות מזה". ובאופן מעשי? הבעלויות בתיכונים הן פרטיות ולכן היכולת של החמ"ד בשדה הזה היא מוגבלת. "הדרך שלנו היא דרך השכנוע וההשפעה, ויש כאלה שמשתכנעים לאט לאט. באולפנת עפרה כבר עשר שנים מקבלים כל בת מאזור בנימין שמבקשת ללמוד במוסד, וכך צריך כל מוסד בעירו. בתי הספר חייבים להיות יותר מכילים, עם מחויבות חברתית רחבה".

ומה יהיה על המצטיינים? יש מצוינים שצריכים ללמוד באווירת מצוינות.

"אפשר לתת מענה מאוד רחב למצוינים של בית הספר. פשוט צריך להשקיע בזה יותר עבודה ויותר כסף ואנחנו נהיה מוכנים לתמוך. אני לא מקבל את הטענה של 'אני צריך סביבה סטרילית', זה מעורר בי נוגדנים. זה ניסיון לקבל פטור חברתי במקום שאי אפשר לקבל פטור כזה".

"אין אדם עם חסינות בפני נפילה"

הרב אבי גיסר הוא חבר ב'פורום תקנה', שפועל גם היום "כמו שרצינו לפעול לכתחילה, בשקט". פרשת הרב מוטי אלון, הוא חושב, השפיעה על כלל הציבור בכך שהעלתה את המודעות לנושא. "כולנו התבגרנו בנושא ההטרדות המיניות וחוסר הסובלנות המוחלט כלפי מעשים שחוצים את הגבולות". לדעתו, הפורום מילא את תפקידו באופן שנאמן לכלל הציבור. "למדנו שהציבור מאוד מכבד את קיומו של הפורום ואת האפשרות לכך שיש שולחן שאפשר להביא אליו כאבים מהסוג הזה. כמובן שתמיד נרצה שהשולחן המשפטי והמשטרתי יעסוק בזה, אבל יש דברים שלא מתאימים לשם ולכן צריך את הפורום".

מה העמדה של הפורום לגבי היחס לרב מוטי אלון היום? האם אתה מאלה שאומרים שהוא שילם את חובו לחברה ויכול לחזור להנהגה ציבורית, או שכל עוד הוא לא הודה והתחרט, אין לאפשר לו את זה?

"המושג של שילם את חובו לחברה הוא חילוני, פופוליסטי ומוטעה לחלוטין, כי את מה שבית המשפט גזר עליו הוא קיים בעל כורחו. 'שילם את חובו לחברה' זה דברים שאדם צריך לעשות מרצונו. לגבי הרב אלון, רבים מאנשי הפורום שמעו סיפורים אישיים מאוד כואבים מהרבה נפגעים לאורך השנים, והוא צריך להביע חרטה, תשובה ובקשת מחילה אישית מהנפגעים". עם זאת, הא מדייק, זו עמדתו האישית. לפורום אין עמדה רשמית באשר לשאלה איך צריך לנהוג היום בעניינו של הרב אלון, "זה לא תפקידנו".

אז היית מצטרף להפגנות שהיו לפני כמה שבועות בגבעת שמואל, מול ביתו של מי שאירח אותו?

"אין דרכי בהפגנות, אבל כל זמן שאדם לא קיים תהליך של תשובה ציבורית נאותה, הוא לא צריך לקבל גושפנקא ציבורית מכל סוג שהוא. ברמה האישית אדם יכול ללמוד ממנו תורה. אבל אדם שאיננו מודל ציבורי, לא יכול ללמד באופן ציבורי".

בפרשיות האחרונות שנחשפו בתחומים האלה, יש תחושה שהציבור הדתי נזעק להגן על האנשים מהמחנה שלו עוד לפני שהעובדות מתבררות, ומאשימים את המתלוננות והתקשורת בקשירת קשר. מה עמדתך?

"שזה חוסר בגרות. זה שיירים של תקופת הציבור הדתי החלש והמוכה, שצריך להגן על אנשיו מפני הזר. מספיק. אנחנו השולטים היום וצריך לצאת מתרבות המיעוט. כל טבלה סטטיסטית תספר שאלימות במשפחה וגילוי עריות וכל מיני פשעים מהסוג הזה קיימים בציבור הדתי על כל גווניו, בדיוק כמו בציבור כולו. אנחנו שונים באחוזי הפשיעה הגלויה, אבל לא באחוזי רווחה ואלימות. אין אדם שיש לו חסינות מפני נפילה, וכשעולה פרשה על השולחן צריך לתת לה להתברר עד הסוף. אי אפשר לבוא ולומר הוא? בוודאי שלא. מה, היית עם אותו אדם יום ולילה?". הוא אמנם סבור שיש בעייתיות בכך שזמן בירור התלונה הוא ארוך מאוד, יש בכך עינוי דין וזה מביא גם לחוסר אמון, אך בכל זאת מאמין למערכת המשפט, "למרות שיש לה כשלים פה ושם". לתפיסתו, האמון הזה הוא שיכול לגרום להרגעת האנשים ולאווירה סבלנית עד לבירורם של דברים.